יום שבת, 31 באוקטובר 2009

המלצת ספרים: מיתולוגיה, היסטוריה, הומורסקות והורות

"המיתולוגיה של עמי העולם" – ד"ר רוי ויליס

כרך עבה המאגד תקציר מעולה של מיתולוגיות ידועות יותר וידועות פחות. הכרך ערוך בעיקרו לפי אזורים גיאוגרפיים,
וכהקדמה מופיעים פרקים הבוחנים את הנושאים המרכזיים המופיעים במיתוס (מוצא העולם, סיבת החיים והמוות,
בריות על טבעיות, גוף ונפש וכ"ו) אני כשלעצמי לא קראתי הכול, אלא התרכזתי באותם המיתוסים שיותר מעניינים אותי.

אחת הדרכים הטובות ביותר ללמוד היסטוריה לדעתי,
היא באמצעות ספרות ההומור.
למשל – היסטוריה מדינית, פוליטית ו"סתם מנטאליות" של ארץ ישראל בשנים עברו, מומלץ ללמוד דרך ספרי הקריקטורות.
במיוחד מומלצים ספרי הקריקטוריסט "דוש" (קריאל גרדוש) לדוגמא-
"סליחה שניצחנו" שנכתב בשיתוף/שילוב הומורסקות של אפריים קישון.
למי מהדור הצעיר שעדיין מתעניין ב"קיבוץ של פעם", מומלצים שני ספרים-
קריקטורות "במסגרת" של "הניק" (חיים ברקני)
ו"בקלחת משותפת" של בנימין גל (הומורסקות)

הורות כיום היא כמעט מקצוע מוכר...
הדרישות הנוכחיות מהורה ממוצע לגידול וחינוך ילדיו במציאות "כביש מהיר"
בה הידע הרב והבלתי מבוקר לו נחשף הילד מחד והדרישות העולות מעולם משתנה ומתפתח במאה ה 21 הן כל כך גדולות, שהורים רבים זקוקים להכוונה רבה הרבה יותר מבעבר. כיצד "להתגמש, להבין אותו ולבוא לקראתו"
מצד אחד וכיצד ללמד ולחנך אותו לקראת חיים קשוחים ומשתנים באופן שיהיה ערכי מוסרי מצד שני?
אחד הפסיכולוגים/סופרים שלדעתי מצליח להדריך בכך הוא חיים עומר.
שני ספרים שלו קראתי ואני ממליץ –
"שיקום הסמכות ההורית" ו"פחדים של ילדים"

לציון 200 לצ'ארלס דארווין

"The Missing Link" של ה BBC Discovery

תוכנית העוסקת בניסיון להוכיח את הקשר ולמצוא את החוליה המקשרת בין החיים במים לחיים ביבשה. כיצד מדוע ובאיזה שלבים התפתחו החיים מחיים רב גוניים מפותחים במים לחיים המפותחים ביבשה בקרב בעלי החוליות.
(החרקים היו הראשונים לעלות ליבשה, אולם כל היונקים ואנו בכללם התפתחו מדגים בעלי חוליות)

"Search for the Ultimate Survivor" של ה National Geographic
תוכנית מרתקת הפורשת אפשרות סבירה ונתמכת במיוחד בעובדות של
ה"עץ האבולוציוני" של האדם. בתוכנית מוצגים סוגים שונים של "קופי אדם"
ואסטרטגיות ההישרדות שלהם, גם בתחרות מול "קופי אדם"
אחרים. התוכנית מנסה לנתח ולתת תשובה לסיבה מדוע חלק מ"ענפי" העץ האבולוציוני הצליחו ואחרים נכחדו.
תזכורות קשורות והשלמה נוספת –
הסדרה המעולה בת 7 הפרקים - "EVOLUTION"
(של PBS NOVA)

הספר – "כמעט כמו לוויתן" (סטיב ג'ונס)

משחק מחשב מעולה לכל הגילאים – SPORE
משחק "אבולוציוני" המתחיל בחיים פשוטים בים, שכדי לשרוד (לאכול, להתרבות ולא להיטרף) –
צריך לבנות "גוף" מתאים מחלקים שונים
(התפתחות סליל ה DNA) להתקדם הלאה ליבשה, להתפתח עוד ו...

יום חמישי, 29 באוקטובר 2009

המלצות ספרים– אורסון סקוט קארד

סדרת ספרי "המשחק של אנדר" – אורסון סקוט קארד
סוג: מדע בדיוני. הסדרה כוללת כשבעה ספרים המגוללים את קורותיו של אנדרו וויגין, בתקופות שונות (בעתיד)
במקומות שונים ומזוויות מבט שונות. אנדרו הנו אדם רב כישורים שנוטל חלק מרכזי באירועי תקופה ותהפוכות גורל דרמטיות בכדור הארץ ומחוצה לו. לעיתים הוא מוביל ולעיתים מובל ע"י האירועים וללא ספק מושפע ומשלם מחיר אישי כבד. מעבר לעלילות הספרים המרתקות והמותחות מעלה הסופר תדיר שאלות בסיסיות של מוסר אישי וחברתי ובודק לעומקו של עניין את נושא הסובלנות לאחר. הספרים, ובמיוחד "קול למתים" ו"קסנוסייד" מעלים שאלות כגון האם
אנו באמת סובלניים כלפי אחרים? האם אנו יודעים, הן ברמה האישית והן כחברה לנסות להבין ואולי אף לקבל אחרים
ששונים מאיתנו. האם אנו יודעים ומוכנים להיות סובלניים רק כלפי הדומים לנו, במראה, בחשיבה, במנהגים?
האם נדע באמת לקבל את מי שבמהותו כה שונה מאיתנו? האם אנו יודעים לעשות זאת כיום?
כרונולוגית הסדרה מתחילה בספר "המשחק של אנדר" אולם המלצתי היא להתחיל דווקא עם "קול למתים"
להמשיך עם "המשחק של אנדר" אח"כ "הצל של אנדר" ואחרי כן כל אחד מספרי ההמשך.

"קול למתים" – אורסון סקוט קארד
ספר הבנוי כספר מתח דרמטי שעשוי ל"ערער" מעט את הקורא ובקריאה שנייה אולי גם לגלות דברים ורעיונות חדשים.
הספר מתרחש בכוכב לכת אחר ("לוזיטניה") בו יש מושבת בני אדם ועוסק בנקודת המגע שלהם עם האוכלוסייה המקומית (והחייזרית) הספר בונה היכרות עם כמה דמויות מפתח ובונה לאט לאט הצטברות "מסה" קריטית של מאורעות,
הן ברמה האישית של הדמויות והן ברמת החברה האנושית כולה -
עד לפיצוץ הבלתי נמנע בחלק האחרון.

"המשחק של אנדר" – אורסון סקוט קארד
ספר זה עוסק בתחילת הסאגה ומבהיר את הרקע להתרחשויות "קול למתים".

"הצל של אנדר" - אורסון סקוט קארד
ספר מקביל ל"המשחק של אנדר" המסופר מנקודת מבטו של "בין", צעיר בעל יכולות מיוחדות וסיפור חיים מרתק,
שפוגש את אנדר, מתעמת איתו, לומד להעריך אותו ומבין אותו באופן בו אף אחד אחר כנראה לא יכול.

"הצל של ההגמון" - אורסון סקוט קארד
ממשיך בקורותיו של "בין" בתקופה שלאחר עזיבתו של אנדר את כדור הארץ.

"בובות צללים" – אורסון סקוט קארד
המשך קורותיו של "בין" בכדור הארץ, מאבקיו, היכרותו ושיתוף פעולתו עם אחיו של אנדר ותרומתו לאנושות.

"קסנוסייד" – אורסון סקוט קארד
משמעות המילה המקורבת ביותר: השמדת עם זר. הספר עוסק בהמשך המאורעות על "לוזיטניה" כוכב הלכת שהפך לביתו של אנדרו ובו נבנית התנגשות שנייה בין ילידי הכוכב והמין האנושי שכנראה עוד לא באמת למד מלקחי העבר.

"ילדי המחשבה" – אורסון סקוט קארד
הספר האחרון בסאגה, המביא לידי סיום דרמטי של המאורעות העוסקים במפגש בין מינים שונים ואף שואל
"מהו מין תבוני?" איפה נקודות הדומה ואיך ניתן לגשר על נקודות השונה בין המינים? וכמובן האם צריך/ראוי?

קריאה מהנה!

יום רביעי, 28 באוקטובר 2009

מדוע קשה לנו להיות מרוצים?

מדוע קשה לנו להיות מרוצים?
לשאלה זו קודמת שאלת בסיס אחרת: "האם אנו מרוצים?" את המונח "מרוצה" אפשר להחליף במילים אחרות,
כגון: "שבע רצון "מסופק" "שלם" או אפילו "מואר" אך העיקרון זהה, האם אנו מסוגלים ליהנות מחיינו כפי שהם,
או שאנו נמצאים במרוץ מתמיד אחר הסיפוק הבא, השלב הבא, הדרגה הבאה והניסיון הנואש להשוות תנאים עם
אותו מי "שמעלינו". כנראה שהתשובה היא בדרך כלל לא.
אנו עשויים לחוש סיפוק זמני מהישג, דרגה משודרגת או הצלחה בתהליך או תחום כלשהו, אולם זמן קצר לאחר מכן, נחזור להתרוצץ ב"מבוך העכברים" הזה שנקרא חיים כדי לחפש את הגבינה הבאה.
ישנם מעטים שבמחיר גבוה (פרישה מחיים אקטיביים של הישגים) הגיעו לאותה "נירוונה" בה השלווה שורה בהם.
אולי צדק הסוכן סמית' שטען ב"מטריקס" ש"המין האנושי מגדיר את עצמו דרך סבל". נראה שמייד כאשר אנו מגיעים
למצב של סיפוק, אנו מתחילים להגדיר את הסיפוק הבא שחסר לנו ועד שאנו משיגים אותו (ולפעמים איננו מסוגלים) –
אנו נמצאים במצב של אומללות, או לפחות חיים שאינם מאושרים לגמרי.
מדוע אם כן קורה הדבר? לכולנו יש בנוסף למגרעות המראה, האופי, הכישלונות והסטטוס החברתי/כלכלי, גם צדדים טובים, יפים, כישרונות והצלחות, כולנו נמצאים בסטטוס חברתי/כלכלי גבוה יותר מרבים אחרים בעולם.
כאשר בודקים את הגדרה ל"שביעות רצון" (חוקרי עבודה רבים התעסקו בנושא כדי לפתח שיטות להגדלת מוטיבציה בקרב העובדים...) מגלים כי הכוונה היא לסגירת הפער בין מה שאני רוצה (להיות, להגיע אליו) לבין מה שיש לי
(מי שאני, איפה שאני נמצא) כמובן שהן הגדרת המטרה והן הגדרת הסטטוס הנוכחי של אדם הן סובייקטיביות לחלוטין.
אם כך, ובהתחשב בעובדה שתמיד יהיו אנשים אחרים יפים, כשרונים ומוצלחים יותר הנמצאים בסטטוס חברתי/כלכלי
גבוה יותר, מבחינה לוגית זהו מעגל קסמים שאינו ניתן להתרה. אנו יכולים לומר לעצמנו בכל פעם מחדש "אני רק רוצה להגיע למטרה/שדרוג הבא ואז אהיה מסופק/מרוצה". האם המוטיבציה והאמביציה הם המכשול? האם ניתן לחיות באושר בלעדיהם? האם ייתכן שהכלבים והחתולים, שעושים מעט מאוד ומקבלים חיים נוחים ופשוטים מאוד, "למדו את הטריק?"
אולי זהו פשוט המנגנון האבולוציוני הטבוע בנו ודוחק בנו כל הזמן להתקדם, להשתפר, להגיע גבוה יותר ויותר?
האם נעשינו קורבן של הצלחתנו כמין, שפיתח למען הישרדותו את יכולתו לחשוב ואז, כשהגענו להכרה כי איננו מאושרים וכי איננו מסוגלים להיות מאושרים הבנו את גודל האירוניה? אולי צדק "סייפר" כשאמר "הבורות היא אושר"?
אינני מתיימר לספק תשובות מוחלטות וחד משמעיות, אולם נראה לי שניתן לחיות חיים מלאים יותר מ"חיים של בורות"
או אפילו מחיים של "נירוונה פסיבית" מאושרים, אך רחוקים מעשייה אקטיבית, מהגשמה עצמית ועזרה לזולת, מהסיפוק שבהקמת משפחה וההשפעה על עיצוב ילדיך, מחוויית חוויות שונות (גם שליליות) ומההעזה שבשינוי עצמך וחייך.
הקושי שבהתרת המעגל הוא קשה, אך אולי לא בלתי אפשרי. אם נצליח להפנות את מבטנו ותשומת ליבנו לכיוון השני
של מעגל הקסמים, דהיינו, לכיוון כל אותם אנשים שגורלם פחות שפר עליהם, נסגור פער הציפיות ואולי נרגיש סיפוק.
אולי אפילו נצליח להיות שבעי רצון מעצמנו (שלא לומר מאושרים..)
שתי נקודות תורפה עולות מייד מרעיון זה, הראשונה והברורה ביותר היא – זה יפה בתיאוריה אך קשה עד בלתי אפשרי
בביצוע. אופיינו והרגלי חיינו שחלקם טבועים בנו במבנה הגנים ובמנגנון ה"אפיגנטי" שלנו הנם חלק כל כך מהותי ממי שאנחנו שאנו אפילו לא מודעים לחלק ממנו (התת-מודע)
כדי להתגבר על בעיה קשה זו, צריך אם כך כוחות נפש רבים, הכרה אמיתי ועמוקה של "העצמי" שלנו והרבה אימון וסבלנות (לתרגול אופן שינוי נקודת המבט שלנו).
נקודת התורפה השנייה היא שאם אכן נצליח "לשבור את המעגל" לשנות את נקודת המבט ולהיות מרוצים ממי שאנחנו והיכן שאנו נמצאים, במצב תמידי של שביעות רצון עצמית, נהפוך מבלי משים לאותה "רכיכה מאושרת" הנמצאת בעולם משלה, במצב כמעט מסומם, בבורות מאושרת. נקודת תורפה זו חומקת מפתרונם של רבים וטובים, מהודו (בודהיסטים)
ועד כוש (בוגרי "אשרם" למיניהם, "מוארים" וסתם עייפי מרוץ החיים מסוגים שונים)
המטרה, אם כן התחדדה והתלבנה להכרת עצמך, הפניית מבטך ההשוואתי לכיוון השני, אך ללא פרישה מהחיים עצמם,
ללא ויתור על התקדמות, עשייה, שינוי וחיפוש מטרות חדשות. הפתרון – מי חכם ויידע?

"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך"

המלצות ספרים - מבוא לפילוסופיה

"הפילוסופים הגדולים" – בריאן מגי

מוגדר ובצדק "מבוא לפילוסופיה מערבית". הספר עובר על רוב הפילוסופים המרכזיים במערב, מאפלטון (הכולל בכתביו גם את סוקרטס מורהו)
ועד לויטגנשטיין ובכל פרק/פילוסוף משוחח עם מומחה לאותו הפילוסוף
באופן שמעלה את עיקרי תורתו. הספר מעולה לטירונים בתחום הפילוסופיה
(אך רק במידה שיש בהם עניין/סקרנות) כמובן שאין צורך להסכים עם ניתוחו של בריאן מגי או של המומחה איתו הוא מתדיין, אלא רק לעורר חשיבה בנושא.

"101 מושגי יסוד בפילוסופיה" – פול אוליבר
ספר קטן ואידיאלי לתפקוד כמשלים למבוא לפילוסופיה המערבית. ערוך כאנציקלופדיה מקוצרת ונוח ביותר לשימוש. הספר הנו אחד מסדרת ספרים דומים בנושאים שונים (101 מושגי יסוד באבולוציה, באסטרונומיה, בפסיכולוגיה וכ"ו)

"האדם מחפש משמעות" – ויקטור פראנקל
ספרון מפורסם השייך יותר לתחום הפסיכולוגיה (או פסיכותראפיה)
אך מעניין ביותר, הן כסיפור חייו של המחבר,שניצל ממחנות הריכוז ויצא משם
עם פילוסופיית חיים מעניינת ומועילה, שעיקרה -
אם תמצא לך מטרה/משמעות בחיים, חייך יהיו מלאים, משמעותיים וחסונים
הרבה יותר.
"קרל יונג" – אלחנן גפני
המחבר פורש בספר קטן זה (110 עמודים) בצורה מעניינת ומרתקת, הן את סיפור חייו והן את עיקרי תורתו של יונג.
לא צריך לאהוב או ללמוד פסיכולוגיה כדי ליהנות מהספר, האדם עצמו מרתק, ותורתו גורמת לנו לחשוב שוב על חיינו
אבל הפעם מנקודת מבט שונה. אני מוכרח להודות שמבחינתי אין כל "קרב" בין תורת פרויד ויונג (יונג לוקח בסיבוב..)
לא נדרש ואולי אי אפשר להסכים עם כל רעיונותיו של יונג, אבל בהחלט מומלץ לכל מי שמעוניין להציץ אל תוך עצמו.


יום שני, 26 באוקטובר 2009

ספרים מומלצים - ההוביט, שר הטבעות ועוד מהקוסם הספרותי ג'. ר. ר. טולקין

סאגת "שר הטבעות", עלילות "ההוביט" ומאורעות "הסילמריליון" ו"סיפורים שלא נשלמו"

את ספרי הפנטזיה של טולקין ניתן לקרוא כילד סקרן, כנער מרדן, כצעיר פעלתן, כמבוגר עסקן וכזקן חכם.
הם כולם דומים האחד לשני בסגנונם ועם זאת שונים במידה שקשה להגדיר. מה שאחיד לגמרי בכולם היא
העובדה שלקורא שמוחו פתוח לז'אנר הפנטסיה – הם מדהימים, מעניינים, מרתקים, סוחפים וכמעט שלא ניתן
לעצור לאחר שמתחילים בקריאתם (אני יודע, אני יודע, מחר יש עבודה/לימודים/בילויים נוווווורע חשובים אבל..)
סדר הקריאה המומלץ בעיני – שלישיית "שר הטבעות", אח"כ "ההוביט", ואח"כ "הסילמריליון" ו"סיפורים שלא נשלמו"
אין זה סדר כרונולוגי, לא של הכתיבה ולא של המאורעות המסופרים בעלילה וניתן להתחיל דווקא ב"ההוביט".
טולקין עצמו היה פרופסור ללשונות אנגליות עתיקות ובעל יכולת ייחודית ליצירת עולם פנטסיה שלם, על עמיו וגזעיו השונים, על לשונם, מנהגיהם, דרך חייהם, ההיסטוריה שלהם, האדריכלות, האומנות שלהם ואופיים המיוחד.

"שר הטבעות" (חבורת הטבעת, שני מגדלים, שובו של המלך) – ג'ון רונלד רעואל טולקין

שלישיית ספרים זו הנה כנראה המוכרת ביותר מכולם עקב סרט הקולנוע.. בשום פנים ואופן לא לוותר על קריאת הטרילוגיה רק מפני ש"ראיתי כבר את הסרט"! הסרט הוא אומנם ההמחזה הטובה ביותר שנעשתה לספרים
(והיו הרבה) אבל יש בו יותר מדי שיקולי חוסר בזמן,
"רצון הקהל הרחב" וסתם אי דיוקים מעצבנים בבעיות שכתובי "אגו-טריפ" של הבמאי פיטר ג'קסון.
שלישיית הספרים מגוללת את קורותיו של "הוביט"
בשם פרודו, חלקו הניכר במאורעות דרמטיים המתרחשים ב"ארץ התיכונה" ושל גיבורי חרב, קוסמים, מנהיגי אדם ו"בני לילית", גמדים, יצורי אופל ועוד רבים אחרים
במאבקם המורכב וההרואי בכוחות האופל של "סאורון"

"ההוביט" - ג'ון רונלד רעואל טולקין
ספר הניתן לקריאה בנפרד מטרילוגיית "שר הטבעות" ועוסק בקורות הוביט בשם "בילבו באגינס" היוצא בניגוד גמור
לאורך חייהם השליו והמשעמם משהו של ההוביטים – למסע הרפתקאות עטור סכנות עם חבורת גמדים קשוחים,
טבעת קסמים אחת (שעוד מיועד לה תפקיד מרכזי בהמשך העלילה הכרונולוגי ב"שר הטבעות")
לעימות מכוון עם דרקון גזלן (איפה שיש תכשיטים וזהב יש תמיד גם גמדים ודרקונים..)
כמו כן ישנו סיפור מעניין לגבי התרגום של הספר מאנגלית
(תורגם על ידי טיסי חיל האוויר שנפלו בשבי המצרי במלחמת יום כיפור, בזמן היותם בשבי)

"הסילמריליון" – ג'ון רונלד רעואל טולקין
ספר המתאר את העידנים שקדמו למאורעות "ההוביט" ו"שר הטבעות"
ודרכו מתחוורים רבים מדברי המסתורין המסקרנים המופיעים ב"ההוביט"
ו"שר הטבעות". מסופר על מקור בני הלילית ב"תקופת הזהב" שלהם בהרחבה,
על מקור כוחות האופל, סאורון, הקוסמים, הדרקונים, הגמדים ובני האדם הראשונים. הספר אינו בנוי כעלילה רציפה אלא יותר כקובץ סיפורים שנערכו יחד (ע"י בנו של טולקין) והוא יותר קשה לקריאה והבנה, מה גם שהתרגום
של עמנואל לוטם אינו נוח ומומלץ למי שמסוגל לקרוא באנגלית ברצף, ללא איבוד ההנאה - לקרוא את הספר באנגלית.

"סיפורים שלא נשלמו" – ג'ון רונלד רעואל טולקין
קובץ סיפורים משלימים, פחות כולל ומסביר ומנקודת מבט היסטורית, אך כתוב באופן מעניין יותר, עלילתי יותר וכולל סיפורים מעניינים ודרמטיים שלא ישכחו על נקלה ממחשבתו וליבו של הקורא.
כולל סיפורם הטרגי של הורין וטורין, קורות ממלכת "נומנור"
(אראגורן/אלאסר הנו צאצא שלהם) ורקע משלים למאורעות "שר הטבעות"
כפי שקיבץ וערך בנו של טולקין כריסטופר.
הנאה צרופה ולילות לבנים מובטחים!..


יום שבת, 24 באוקטובר 2009

המלצות ספרים - ספרי אפרים קישון

ספרי הומורסקות – אפרים קישון.
ספרי ההומורסקות של אפרים קישון כתובים בכישרון הגובל בשערורייה. בסיפורים הקצרים שבספריו - ה"הומורסקות" הצליח קישון להעלות כל דבר שאירע בשגרה הישראלית במשך 30 שנה ולהפוך אותו לאבסורד המתחיל בשעשוע ונגמר בשאגות צחוק המאיימות לחנוק את הקורא מחוסר אוויר. הסגנון החד והמלוטש, הדמויות המיוחדות וסיפורי העלילה הפרועה של האזרח הקטן, שבסה"כ מנסה לחיות את חייו בשגרה משעממת
(אך הדלת נעולה והמפתחות אצל הג'ינג'י..)
מכתירות את קישון כסופר ההומור הטוב והמצליח ביותר מאז קום המדינה. ספרים מוצלחים במיוחד בעיני –
"פרטאצ'יה אהובתי" (ההגדרת המהות הטובה ביותר של הישראלי המצוי)
"ספר הסאטירות" הראשון והשני, "ספר משפחתי"
(לא להחמיץ את "מסטיק עם פסים"!) ו"ספר המסעות" כפריטי חובה.
מעבר לקריאה, מומלץ להשתמש כספר הקראה לבני זוגכם וילדכם
בטרם כיבוי האורות (עדיף בהחלט על סיפורי בלהות כ"כיפה אדומה" העשויים לערער כל נפש ילד בריא..)


המלצות ספרים- מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" – דוגלס אדאמס

הספר המקורי (אנגלית) נכתב כספר בחמישה חלקים והתרגום לעברית נעשה בחמישה ספרונים (100-200בהתאם לפרקים בספר המקורי) שמותיהם:
1. "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"
2. "המסעדה שבסוף היקום"
3. "החיים היקום וכל השאר"
4. "היו שלום ותודה על הדגים"
5. "לא מזיק ברובו"
העלילה ובעיקר הסגנון הוא ייחודי ושמור לסופר המבריק הזה שהצליח לשלב מדע עתידני (כיצד מדענים חושבים שיהיה בעתיד), מדע בדיוני
(השתוללות הדמיון הפורה) והומור בריטי פרוע. העובדה שבסיום הפרק הראשון כבר מושמד כדור הארץ (ע"י עובדי מע"צ חלל כדי לפנות מקום ל"נתיב חללי מהיר") "זורקת" את הקורא מתבניות המציאות המוכרת והברורה לו ובכמה מהלכי עלילה מופרעים לגמרי ובעת ובעונה אחת הגיוניים לגמרי ומכניסה אותו לרכבת שדים מהירה ופראית שהדבר היחיד היכול להפרידו מהספר הוא ההכרח להביא ממחטה לניגוב דמעות צחוקו הבלתי נשלט.. לא כל הספרים באותה הרמה אבל בכולם יש שורות, פסקאות ודמויות בלתי נשכחות שמקומם בפנתיאון הספרות מובטח. מהבנת אופן היווצרות כדור הארץ ומטרת תפקודו
(לא, זה ממש לא מה שאתם חושבים) ועד להנדסת מנוע החללית המהירה ביותר ביקום (זה שמבוסס על חדשות רעות לא הצליח למשל, מכיוון שאע"פ שחדשות רעות תמיד מגיעות הכי מהר, אף אחד בכוכב ביעד לא ממש רצה שהחללית תגיע..) העלילה מקורית, מבריקה, מצחיקה ומעוררת מחשבה נוספת. תמצאו בו למשל את התשובה למהות החיים (42), שימושים יצירתיים במיוחד למשחק הקריקט והנחיות כיצד לעוף באוויר (בתמצית – ליפול על הקרקע ולהחטיא). הסרט האחרון שניסה להתמודד עם היצירה היה מצ'וקמק לדעתי, וערבב חלקי עלילה של החלק הראשון עם ארבעת האחרים והצליח רק בהתאמת קול מתאימה להפליא למרווין, הרובוט הגאון המלנכולי. שוב – באנגלית יותר מוצלח לקרוא, אבל גם התרגום העברי מעביר את המסר.

יום חמישי, 22 באוקטובר 2009

מיהו ומהו המחנך?

בחשבנו על המילה "מחנך" עולה במוח רובנו המילה "מורה", אך האם מחנך הוא בהכרח מורה? והאם מורה הוא בהכרח מחנך? האם המורה קודם "מלמד" ואח"כ "מחנך, או שמא להיפך? מיהם המחנכים שאינם מורים? האם "מדריך" הוא מחנך? האם כל הורה הוא מחנך? ועד כמה אנו "מחנכים" אחרים במשך שיגרת יומנו? (במודע ולא במודע) דומה שרחבה היריעה וקצר הדף מכיסוי הנושא כולו...
במשך חיינו אנו נתקלים בדמויות חינוכיות רבות, חלקן מורים וחלקם אינם, חלקם עוסקים בחינוך במודע ואחרים מחנכים ללא כוונה ומודעות לעניין, חלק מחינוך זה הנו שגוי מעיקרו, חלקו נכון, אך מכוון אותנו לכיוונים שגויים שאינם מתאימים ומועילים לנו וחלק מאיר לנו את דרכנו באור גדול שלעיתים אף ממלא אותנו מבפנים בהבנת החיים (או לפחות הבנת חלק נוסף בפאזל החיים) ורכישת היכולת למימוש עצמי מקסימאלי. מה חשוב יותר שיהיה במחנך האידיאלי אות נרצה לנו ולילדינו?
האם ידע וחוכמה, או היכולת להעבירם לאחרים? האם אופי מוסרי וטוב, או היכולת לבקרה עצמית, גמישות ופתיחות?
האם היכולת "להתחנך" תלויה יותר במחנך, או יותר בנו כחניכים? אם נסכים כי אין בנמצא אדם "יודע כל" ובכל אדם יש
שילוב של חזקות וחולשות, נבין את החוכמה באמרה "מכל מלמדי השכלתי" ואם נרחיב זאת לאופן בו אנו מתנהגים,
לאופן בו אנו פתוחים לקבלת דבר מה של חוכמה מכל אדם שהוא, יתכן מאוד שנרוויח רבות.
בעולם אידיאלי, יוכלו אותם "מחנכים אידיאלים" מוכשרים להסתדר, זוגות, זוגות עם חניכיהם, בהתאמה לפי תחומי הצורך,
נותן מול מקבל... היות ולדאבוננו איננו חיים בעולם אידיאלי, כדי לקבל את אותו ה"חינוך" לו אנו זקוקים, אותו "כיוון"
או "תיקון" דרך, אותה הרחבת אופקים או קבלת זווית הסתכלות אחרת על בעיותינו עלינו לשנות את התנהגותנו בשני אופנים: האופן בו אנו חושבים על עצמנו והאופן בו אנו חושבים על "מי שראוי לחנך אותנו"
האופן הראשון נוגע להרגל מזיק (ושכיח) שלנו לחשוב כי "אנו יודעים כבר את הכול" אם נשנה אופן מחשבה זה במעט
ל"אנו יודעים כמעט את הכול" נוכל להיות קצת יותר פתוחים לקבלת אותה השלמה למה שאנו כבר יודעים על החיים.
אופן המחשבה השני "מי ראוי לחנך אותנו" צריך לעבור שינוי מ"רק מי שמקצועו הוא מורה/מרצה" ו/או
"רק מי שמצליח בחיים" לפתיחות של הקשבה לכל אדם בכל מקום ובכל גיל. כך נוכל לסנן את רוב ה"רעש"
הנובע ממידע וידע מוטעה, או בלתי מתאים לנו, ולהוציא את אותו הידע, רעיון, מחשבה או תפיסת חיים שיוכל לכוון אותנו לכיוונים טובים יותר לנו. כל אחד מאיתנו הוא למעשה גם קצת "מחנך" בין אם אתה הורה לילד, מנהל עובדים, מדריך כלשהו, או פשוט אדם המשוחח עם אדם אחר, הידע שלך ותפיסת עולמך "דולף" כל הזמן כחינוך לאחרים.
בהחלט יתכן שעדיף להיות מחנך מוכשר לדבר מה שהוא עצמו אינו מודע לכך, מאשר אותו "מחנך" שאינו מוכשר, המנסה,
ללא הרף להעביר ביקורת על אחרים ולחנכם בדרכו (הצדקנית והקולנית בד"כ..)
לסיכום, ניתן לומר כי מחנך הוא טוב הוא אדם טוב בעצמו, בעל ידע וחוכמה בתחומים מסוימים ובעל יכולת להעביר זאת לאחרים. היכולת שלנו לזהות אדם כזה, תלויה בעיקר בעצמנו, כמו גם היכולת שלנו לזיהוי צרכינו, חולשותינו וחסרונותינו
כדי לקבל מצד אחד ויכולתנו להכיר ולבקר את אופן העברת החינוך שלנו לאחרים.

המלצת ספרים - טאו לכל יום

"טאו לכל יום" – דנג מינג-דאו.

ספר המתפקד כמילון מורחב או אנציקלופדיה לסימולים, מונחים ורעיונות ה"טאו". הספר ערוך, כתוב ומעוצב בצורה יוצאת מהכלל ומהווה בעצם שער לעולם ה"טאו", תפישתו והנחיותיו לדרך חיים נכון ושלם יותר.
ה"טאו" אינו דת, כת או אמונה. אין לו אל או אלים והוא "מסתדר מצוין עם אמונות ודתות מכל הסוגים בתנאי מרכזי אחד: מתינות.
אין בו מקום להרג בנים על קידוש השם, מסעות צלב עקובים מדם או ג'יהד רצחני. ה"טאו" גם לא דורש סגפנות וחיי נזירות מתבדלים ובכל זאת הוא מדריך רב עוצמה וערך לחיים מלאים ושלווים יותר.

המלצת ספרים - טאו דה צ'ינג


"טאו דה צ'ינג" – לאו טסה.

ספר שנחשב יחד עם ה"אי צ'ינג" לבסיס פילוסופיית ה"טאו" (או "הדרך") הסינית. הספרון קצר אומנם אך בהחלט לא קל לקריאה והבנה. אין בו עידון ו"תרגום"
הכוונה לשפה בת ימינו והוא נכתב בסין במאה החמישית לפני הספירה.
יש בשולי הטכסט הבהרות של המתרגמים שעוזרות לפעמים, אך הוא אינו מומלץ ל"קריאה שוטפת" כספר עלילתי והתוצאה עשויה לנוע בין פספוס הכוונה לשריפת הפיוזים במוח מהמאמץ...
אמרה ומהות מרכזית:
"זה אשר יודע אחרים הוא חכם, זה אשר יודע עצמו הוא מואר"

המלצת ספרים - מורה דרך זן

"מורה דרך זן" – דיוויד שילר

ספרון אמרות זן ממקורות וסוגים שונים הטוב ביותר מסוגו
(ויש רבים..) שאני ראיתי. יש בספרון הרבה "אמיתויות"
ואמרות חוכמה לצד הסברים קצרים על מהות הזן.
לחלק מהאמרות לא התחברתי וחלקן האחר העיר והאיר אותי
בפשטות האמיתית שבהן והפך להיות חלק בלתי נפרד ממני.
חלקן גורמות לרגע של "יוריקה" מיידית וחלקן מחלחלות
לאט לאט לתודעה ובקריאה שנייה או שלישית מגלות את
משמעותן הנסתרת.
אמרה ומהות מרכזית: "אל תנסה לחפש את עקבות רגליהם של הזקנים, חפש את מה שהם חיפשו"

יום חמישי, 15 באוקטובר 2009

מהי וודאות?

מהם גבולות הידע האנושי והאם ניתן לדעת משהו בוודאות?
כיצד ניתן לוודא שהידע הנמצא ברשותנו ו/או המסקנה שהפקנו, אכן נכונים?
לפני כמה מאות שנה "ידאו בוודאות" כי העולם הוא שטוח, מעט אח"כ, כאשר כבר גילו שהעולם הנו כדור, "ידעו" כי כדור זה נמצא במרכז היקום, אשר סובב מסביבו.. כיום למיטב ידיעתנו, סובב כוכב הלכת הקטן שלנו כוכב ממוצע הנקרא בפינו "שמש" (או "סול") וכל המערכת הזו נמצאת בפאתי גלקסיה ספירלית ממוצעת הכוללת יותר ממאה מיליארד מערכות כוכב ("שמש") הנקראת בפינו "גלקסיית שביל החלב" אשר גם היא רק אחת מיותר ממאה מיליארד גלקסיות ביקום! גיל כדור הארץ נחשב עד המחצית השנייה של המאה ה 19 לכמה אלפי שנים בלבד וההערכה המדויקת ביותר כיום עומדת על 4.6 מיליארד!
אפילו גאון כאיינשטיין לא הבין בזמנו כי המשמעות ההכרחית מהתיאוריה שלו היא שהיקום אינו סטטי
אלא מתפשט (ואפילו בקצב מואץ!) אפילו הבנת המסקנות אליהם הגיעו הפיזיקאים מעמיסה קשיים בלתי אפשריים על יכולת התפישה של מוחנו במאה ה 21. מהו "יקום אינסופי"? מוחנו ישר "קופץ" לשאלה "מה יש מעבר ל"אינסוף"? לתוך מה היקום מתפשט? כנראה שמוחנו בשלב זה אינו מסוגל לבצע הבנה שכזו (אולי מוח גזעים תבוניים מתקדמים אחרים מסוגל?) בחיפוש ה"תיאוריה של הכול" שתסביר את כלל ההתנהגויות ביקום, כולל רגע "המפץ הגדול" מובילות תיאוריות מוזרות עוד יותר כגון תיאורית ה"על מיתרים" הגורסת ריבוי ממדים (כנראה 11 בסה"כ) אשר לרובם איננו מודעים ואיננו מסוגלים לראות, תיאוריית "ריבוי היקומים" בה במקביל ליקום שלנו מתקיימים יקומים רבים תיאוריות מוזרות אחרות, אותן מוחנו מתקשה להבין ולעכל. בנוסף לבעייתיות זו, מתקבלות "ידיעותינו" באמצעות "מערכות" מאוד לא וודאיות. הקליטה הראשונית מתבצעת באמצעות מערכת החושים שלנו המאפשרת רק לחלק מהמידע להיקלט. חוש הראייה שלנו אינו קולט למשל תדרי אולטרא סגול בעוד הדבורה מבחינה בהם בקלות, פרחים רבים הנראים בעינינו "לבנים" הם למעשה בעלי גווני אולטרה סגול רבים ומגוונים. חיות רבות ובראשן הדוב מסוגלות לקלוט מידע רב ומגוון ממרחקים גדולים באמצעות חוש הריח שלהן. חיות רבות "מרגישות" (מקבלות מידע) לפני אסונות טבע כגון רעידות אדמה בעוד אנחנו "עיוורים" לכך. גם מערכת הפקת המסקנות שלנו בעייתית. לאחר קבלת "קלט" של מידע ממערכת החושים שלנו, אנו שוקלים אותו מול "בנק" מידע מהזיכרון שלנו שהוא "פגום" מכמה סיבות. הראשונה היא מעצם העובדה שה"עובדות" שלמדנו במהלך חיינו עשויות להיות מוטעות (כמו בדוגמאות הפתיחה).
אפילו במקרים שאותן העובדות אינן ממקור מפוקפק כגון טלוויזיה, אינטרנט, עיתונים, מחקרים ושיחות של רכילות ואפילו אם אנחנו גאונים ברמה של איינשטיין, בסיס הידוע היום אינו וודאי לתגליות המחר.
עד המאה ה 20 חשבו ברצינות רוב המדענים כי אנו קרובים לסוף ההבנה וההגדרה של חוקיות הארץ והיקום. המדע נחשב "דטירמניסטי" והתפישה הייתה כי נוכל לחזות כל דבר ביקום לאחר השלמת
ההבנה של מנגנון ואופן הפעולה של כל מערכות הקיום. אולם תורות חדשות כגון מכאניקת הקוואנטים,
הכוללת את "עיקרון אי הוודאות" ותורת הכאוס המסבירה את ההשפעה העצומה של משתנים קטנים על יציבות מערכות גדולות, שברו את התפישה השגויה הזו וכיום, יותר מתמיד מבינים המדענים כמה אנחנו עדיין לא מבינים.. הסיבה העיקרית השנייה לבעיית הסקת המסקנות שלנו (או "ידיעתנו"), היא ה"אני הנחבא" שלנו או כפי שהפסיכולוגים קוראים לו ה"תת מודע". לפי פרויד, יונג ואחרים אופן זיכרון הקלט שלנו מושפע מאוד ממבנה האישיות שלנו, שלחלקה אין אנו מודעים כלל. ללא ידיעתנו או הרשאתנו זוכר המוח שלנו דברים חלקיים, בצורה מעוותת או בכלל "מוחק" אותם עקב הפרעות ובעיות נפשיות, אותן יש בכולנו (הראו לי אדם "שפוי" לחלוטין ואני אראה לכם אדם השרוי באשליות..).
פילוסופים מערביים רבים נאבקו בהגדרת המציאות ו"ידיעת" המציאות וחלקם אף טענו (וניסו להוכיח)
כי "לא ניתן לדעת דבר באמת" גם פילוסופיות מזרחיות כגון תורת ה"דאו" קובעות כי "אין דבר קבוע, זולת השינוי"
(כולל ידיעת דבר מסוים בזמן נתון). ובכן, מה נותר לעשות? האם יש לפקפק בכל דבר?
האם הספקנות וחוסר הוודאות המעורר חשש הנם חזות הכול?
אולי ניתן גם כאן ליישם את העיקרון העתיק שהתוו פילוסופים כגון אריסטו, חכמים כדוגמת הרמב"ם ותורות כתורת ה"בודהא" וה"דאו" הסיני. עיקרון "שביל הזהב" או "דרך האמצע" מחפש תמיד את האיזון בין מצבי קיצון. כלומר מצד אחד, בפעם הבאה שמקבלים "מידע" ומפיקים ממנו מסקנה,
גם אם היא מגיעה עם האמירה הכול כך נפוצה במחוזותינו "תאמין לי" וייתכן בהחלט שהמשמיע באמת "מאמין" במידע שברשותו ובמסקנה שהפיק, רצוי לבדוק, להצליב מול מקורות מידע מהימנים עד כמה שאפשר ולנסות להפיק מסקנה רציונאלית ככל האפשר. על אף הידיעה שאין וודאות שהמידע נכון, או שהמסקנה שלנו מתאימה, יש לאמץ אותה כ"הדבר הנכון על פי המידע שברשותנו ועד שנדע אחרת"
כך לא ניכנס לחרדות מפני הבלתי וודאי ו/או שיתוק מנקיטת פעולה, באופן משכיל, רגוע ומציאותי ככל הניתן. את דעתנו בנושא כדאי תמידי ללוות (מבחינה פנימית ו/או חיצונית) במשפט: "למיטב ידיעתי והבנתי" וכך גם לפעול. בעולם/חיים בעלי רמת אי וודאות גבוהה, יש להעריך את המצב בכלים העומדים לרשותנו, כמיטב יכולתנו ובידיעה ברורה כי ייתכן שאנו טועים –
ללכת קדימה.

מדוע אנו חרדים?

מדוע אנו חרדים?
מדוע רבים כל כך מאיתנו חשים לחץ או עקה (Stress) לעיתים תכופות כל כך בחיינו?
יש סוגים שונים ורמות שונות של חרדה. הבסיסית ביותר והקשה ביותר להפגה היא החרדה הקיומית.
לפי סולם סיפוק הצרכים של מאסלו, הצורך והביטחון הקיומי הוא הבסיס לפירמידת הצרכים שלנו.
כאשר לעיתים תכופות או במקרים מסוימים רוב הזמן, ההרגשה היא ש"אין ביטחון קיומי",
הרמות הגבוהות יותר של סיפוק צרכים והנאות נפשיות רוחניות (או במילים אחרות "אושר") –
אינן מתפקדות כראוי והאדם נמצא במצב של אומללות (ברמות שונות)
ניתן לטעון כי "ביטחון קיומי" הנו קל יחסית להשגה בישראל של המאה ה 21 ומבחינה ריאלית זה נכון,
גם מחוסרי העבודה בישראל מקבלים הכנסה מהמדינה שמספיקה לגג מעל ראשם ואוכל לקיומם.
הבעיה היא ש"ביטחון קיומי" הנו מושג נפשי בעיקרו ויכול לכלול בתפישתנו גם כל ירידה ברמת החיים
(כולל אצל מיליונרים, הם אינם פטורים מהבעיה) או אפילו כל שינוי במסלול והרגלי חיים נרכשים.
לא ניתן לנבא את העתיד ובוודאי שלא ניתן "להסדירו" בהתאם לצרכינו ורצונותינו. לגבי העתיד קיימות
לגבינו רק שתי אפשרויות התייחסות: "יהיה בסדר" או "יהיה רע" חלקנו נבצע פעולות יזומות למען שיפור עתידנו וחלקנו,
לא נעשה, אבל בכל מקרה לאחר מכן, נוכל להתייחס רק באחת משתי הגישות הללו. מיותר לציין כי גורסי
ה"יהיה בסדר" חיים טוב יותר, מצליחים יותר ונהנים יותר בחייהם. אף על פי שאין סיכוי ש"תמיד יהיה טוב"
החיים הרי, אינם "פלאטו" של התרחשויות קבועות אלא עליות וירידות המורכבות מתקופות ומאורעות
חיוביים ומוצלחים ותקופות ואירועים של כשל. ה"טריק" הוא שימוש בביטחון ובאנרגיות החיוביות, כדי
"לדחוף" את החיים לכיוונים חיוביים וגם להשתמש באותו הביטחון הכללי כדי לעבור תקופות קשות ואירועים
של כישלונות ולהתרומם חזרה. מקור ה"חרדה הקיומית" לדברי מומחים, הנו בתקופה פרהיסטורית קדומה,
בה היה גזע האדם שרוי בסכנות קיומיות אמיתיות (להיטרף למשל) בכדי לשרוד בכל הסכנות התפתח אצלנו
(כמו גם בבע"ח אחרים) מנגנון "ברח או הילחם" שמציף את הגוף בחומרי "דלק" שנותנים לנו אפשרות,
להימלטות מהירה או להישאר ולהילחם. מסתבר שכיום, אותו מנגנון עתיק נכנס במקרים רבים לפעילות יתר,
בעיקר עקב מצב נפשי (עקה, Stress) כאשר המוח חושב שאנחנו בסכנה (גם דמיונית)
אותם החומרים שנועדו להצילנו ממוות, גורמים לנו כיום נזק נפשי וגופני גדול (כולל לחץ דם גבוה, שבץ והתקפי לב)
במצבים קיצוניים (שהולכים ומתרבים בעשור האחרון) הנזק כל כך גדול שיש לטפל בו מהכיוון הנפשי (פסיכותראפיה)
או מהכיוון הגופני (תרופות פסיכיאטריות) או שילוב של השניים.
כיוון אחר של טיפול בבעיות חרדה (קלות עד קיומיות) הוא הכיוון הרוחני. "קליניקות" "מרפאים" ו"הילרים"
רבים מציעים כיום לאדם החרד אפשרויות ושיטות טיפול רבות שאינן "קונבנציונאליות" וחלקם אף עוזרים בהצלחה.
כמו כן התפתח בשני העשורים האחרונים כיוון שנקרא "טיפול פילוסופי" או "תראפיה פילוסופית"
(גם בישראל) המציע בנוסף להבנת מקור הבעיה וטיפול בה, גם שינוי "פילוסופיית החיים"
של המטופל למניעת בעיות חוזרות בעתיד. מידע נוסף בנושא, מופיע בספריו של לו מרינוף (ארה"ב) ואדיר כהן (ישראל)
איך יודעים אם סובלים ב"חרדה קיומית"? אולי ניתן לעצור רגע, להתבונן על חיינו, ולבדוק שלושה דברים –

האם כאשר עומד להתרחש אירוע בו אנו עתידים ליטול חלק, אנו בד"כ חשים ש"יהיה רע" או "אני אכשל"
או להיפך ("יהיה בסדר")?, האם אנו בהרגשה של שליטה בחיים, או שאנו מרגישים כנוסע באוטובוס של "ספיד"?
(בו אין נהג שיודע מתי ואיך הוא יעצור, אם בכלל) והאם דרישות החיים נראות לנו כקירות העומדים לסגור עלינו
(כמו בסרט "מלחמת הכוכבים") או יותר כמרחב פתוח ולא מוגדר בו הכול אפשרי? אם אנחנו שייכים ל"חרדים" כדאי שנדע להכיר בכך ולהתחיל סוג כלשהו של טיפול אפקטיבי.
רמות נמוכות יותר של חרדה (אבל נפוצות יותר) הן "חרדות ביצוע". שוב, גם במקרה זה מתעתע בנו מוחנו
בניגוד לרציונל הריאלי. לפני כל ביצוע שלנו (משימה, מבחן, תחרות, אחר) אנו עומדים בפני השאלה:
מול מי אנו מתחרים? מול מה אמור הביצוע שלנו להוות השוואה? אנו יכולים לבחור ארבע אפשרויות –
מול הביצוע/אדם/תוצאה הטובה ביותר, מול הביצוע/אדם/תוצאה הגרועה ביותר, מול הממוצע (בעיני החברה)
של הביצוע/אדם/תוצאה ומול עצמנו. בחירה באפשרות הראשונה, תיצור אנשים תחרותיים והישגיים מאוד,
אולם לא בטוח ששלמים/מאושרים מאוד. בחירה באפשרות השנייה הנה בחירה שאם היא שלמה, עשויה להקטין את החרדה, אולם לא בטוח שתמלא את שאיפות ההגשמה העצמית וההערכה העצמית שלנו, בחירה באפשרות השלישית,
תחלק את הבוחרים לחרדים ובטוחים במידה שווה ואילו בחירה באפשרות הרביעית (אני מתחרה מול עצמי ומנסה להשתפר) –
עשויה לתת מענה אופטימאלי במידה והיא נעשית באופן מאוזן (אני שמח אם השתפרתי,
אם לא, תהיה הפעם הבאה) כך או כך מסתבר שהאיבר המשמעותי ביותר להישרדות גזע האשם (המוח)
מקים בפנינו בעצמו את המכשול להגשמה עצמית וחיים מאושרים.

המלצת ספרים - כל שצריך להיות אדם

"כל שצריך להיות אדם" – ד"ר נמרוד אלוני
הספר מוגדר כ"אנתולוגיה" וד"ר אלוני שהוא דמות מרשימה בפני עצמו,
בעצם "רק" בחר את הטכסטים, ערך וכתב להם הקדמות.
הספר מוגדר ע"י ד"ר אלוני כ"מסע בפילוסופיה חינוכית"
והוא ערוך בשבעה שערים:
1. "השתוקקות פילוסופית: על אהבת החוכמה והכמיהה לאמנות החיים"
2. "מאפייניה ותכניה של הפילוסופיה החינוכית"
3. "טבע האדם והתכלית האנושית"
4. "תחומי הדעת ודרכי הידיעה: מגמות בחינוך האינטלקטואלי"
5. "אתגרים מוסריים בחינוך ובחברה"
6. "מקורות ומגמות בחינוך ההומנסיטי"
7. "הכתבים המכוננים: יצירות מופתיות ותשתיות בפילוסופיה החינוכית"
רשימת כותבי המאמרים נעה מהפילוסופים של העת העתיקה פלאטו, אריסטו, קונפוציוס ולאו טסה, דרך הוגים מימי הביניים ועד אנשי רוח מהמאה ה 20 כראסל, דיואי, פרנקל, ליבוביץ' ועוד (עם דגש על יהודים וישראלים)
הספר הוא מקור מרתק של הנאה, ידע וחוכמה.

המלצות ספרים - חייו ומותו של כדור הארץ


"חייו ומותו של כדור הארץ" – פיטר ד וורד ודונלד בראונלי.
ספר "מדע פופולרי" העוסק בחיזוי עתידו של כדור הארץ ע"י בחינה מדוקדקת של עברו הפרהיסטורי וניתוח המנגנונים "המפעילים" אותו כולל המנגנונים המאפשרים חיים. הספר כתוב בבהירות מופלאה המאירה לקורא ההדיוט את מורכבות המנגנונים שאפשרו התפתחות וקיום חיים, דווקא על פני "כוכב הלכת השלישי מהשמש" במערכת סולרית נידחת בפאתי גלקסית שביל החלב.
יותר מכל הספר גורם לקורא, שבד"כ עסוק בטרדות וצרות היום יום של המין האנושי להרגיש פתאום ענווה. קנה המידה בה נבחנים הדברים "זורק" אותנו בני האדם למקומנו הראוי, קיום קצר מועד כאפיזודה חולפת בשבריר של שנייה במהלך ההתפתחויות האיטיות והסבלניות של היצור הענק לו אנו קוראים "כדור הארץ" תחום המחקר המדעי של מחברי הספר נקרא "אסטרוביולוגיה"
וממש גורם לקורא לרצות ללמוד ולעסוק בו.
ספר נוסף קשור – "ארץ נדירה"
(אותם המחברים, עוסק בשאלת קיום חיים אחרים ביקום)

המלצות ספרים - אפלטון במקום פרוזק

"אפלטון במקום פרוזק" ו"תרפיה לשפויים" – ד"ר לו מרינוף
ספרים מסוג "שיפור חיים אישי". בשני ספריו, מביא המחבר את בשורת
ה"טיפול הפילוסופי" (להבדיל מטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי) למודעות הקוראים. לו מרינוף הוא גם נשיא אגודת המטפלים הפילוסופים בארה"ב (ישנן אגודות נוספות באירופה) והא מומחה בהפשטה של רעיונות ותפישות פילוסופיות לצורך שימוש והבנה של קוראים שלא למדו פילוסופיה.
עיקרון התפישה: לכולנו כבני אדם יש "פילוסופיית חיים" אישית בין שהיא מודעת לנו בחלקה או כולה ובין שלא. לפי פילוסופיית חיים זו אנו מכוונים את חיינו, ויוזמים ומגיבים במעשים, דיבורים ורגשות כלפי אירועי החיים.
קורה לא מעט שהפילוסופיה האישית שלנו הינה מזיקה לנו ומפריעה לנו בחיים
(הן בהישגים והן באיזון הנפשי) בעוד שהטיפול הפסיכולוגי מתמקד בהשפעות רגשיות של עברנו והבנתם בלבד והטיפול הפסיכיאטרי מתמקד בהשגת האיזון הכימי בראשנו (במידה והיה קיים חוסר-איזון) ע"י תרופות, הטיפול הפילוסופי ממשיך מעבר לכך (ולכן אינו סותר טיפולי פסיכולוג או פסיכיאטר) ושואף לתקן את אופן תפישתנו או פילוסופיית החיי שלנו, כך שגם במקרים עתידיים ולא רק במשבר נוכחי כלשהו – נהיה חזקים ומאוזנים יותר להתמודדות עם קשיי החיים.
החומר בהחלט מעורר מחשבה ונותן כלים מעשיים ביותר לשימוש כל מי שחווה משברים, תחושת ריקנות או קשיים אחרים בחייו וב"בונוס" פותח את העולם הפילוסופי העשיר והמרתק מההוגים היוונים, ההודים והסינים העתיקים ועד תפישות מהמאה ה 20.
מומלץ להתחיל עם "אפלטון במקום פרוזק" ולאחר מכן לקרוא את "תרפיה לשפויים"
בתאבון!

המלצות ספרים - כמעט כמו לוויתן

"כמעט כמו לוויתן" – סטיב ג'ונס
ספר "מדע פופולרי" שמחברו מביא שורת טיעונים, ממצאים ומחקרים עדכניים
לחיזוק תיאורית "מוצא המינים" של צ'רלס דרווין שלמרבה הפלא (ואולי לא?)
עדיין נמצאת במצב של התגוננות וויכוח בכל העולם מצד מאמינים שונים שמשמעות המנגנון האבולוציוני הטבעי מאיים על אמונתם. בספר מובאות שלל עובדות וממצאי מחקרים שחלקם מסבירים טענות וחיזויים שכתב דרווין בעצמו ללא היכולת להוכיח זאת וחלקם באים לפרק טענות והתקפות נגד של "הבריאתנים" (מחזיקי ומאמיני תיאורית הבריאה האלוהית כלשונה)
אזהרה – קשה מאוד להניח את הספר מרגע שמתחילים לקרוא והוא אינו דק..
תוכנית קשורה – The War on Science (מסרטי המדע של ה BBC)