יום שבת, 7 בנובמבר 2009

What The Bleep Do We Know

ז'אנר הסרט המיוחד הזה נע בין "סרט מדע פופולרי" ל"סרט רוחני"
וזוהי גם בדיוק מהותו.

הסרט מנסה (ולדעתי גם מצליח) לבנות גשר בין ממצאי ותגליות המדע המעודכנות ביותר בתחום פיזיקת הקוונטים, לבעיות הנפשיות/רוחניות
הקשות ביותר של המאה ה 21 – פסימיות, לחץ ודיכאון.
מטרת הסרט אינה להסביר לנו מדוע אנו לחוצים ופסימיים,
אלא לכוון אותנו דרך ה"חשיבה המדעית" לאופן חיים טוב וחיובי יותר.
רוב האנשים המשכילים בימינו אינם מתחברים ל"פן רוחני" כלשהו ומבטלים את הרוחניות כעיסוקם של מטי מעט תימהוניים כלשהם, חסרי השכלה ויכולת להתמודדות עם קצב החיים במאה ה- 21 שיושבים במידבר,
אוכלים עשב ועוסקים במדיטציה..
כדי להתמודד עם בעיה תפישתית זו בחרו יוצרי הסרט מספר לא קטן של מומחים רציניים, חלקם מתחום מדעי המדויקים חלקם מתחום מדעי הרוח וחלקם יותר קרובים לחלק הרוחני. דרך מומחים אלו מצליחים יוצרי הסרט להעביר באופן עובדתי ומשכנע למדי את הרקע המדהים לתפישת העולם השגויה שלנו. המציאות אינה המציאות שחשבנו. בשילוב הסברים מדעיים מתחומים שונים עם התרחשות עלילתית הכוללת את קורותיה של צלמת המתאוששת מהתפרקות מערכת יחסים אישית, בתחילה נוצר אצל הצופה בלבול שמקורו בשבירת המציאות כפי שהכרנו ולאחר מכן, מחלחלת ההכרה במציאות חלופית אפשרית שהמשמעות העיקרית הנגזרת ממנה היא – אנו מסוגלים ליצור את מציאות החיים שלנו כרצוננו. אנו חיים כפי שאנו חושבים (ולא ההפך)
חשוב לדעת כי במחציתו הראשונה של הסרט יש "דחיסת" עובדות רבות ולמי שאינו מצוי/מתעניין בתחום צפוי עומס.
אבל למי שיחזיק מעמד – מחכה בחצי השני ה"קצפת" של הסרט, הדברים מתבהרים, מתקשרים, והפן הרוחני,
או יותר נכון הקישור או השזירה של הפן המדעי עם הרוחני מתגלה במלואו, כאשר ה"דובדבן" הוא המשמעות ואופן השימוש במעשי בידע זה. לא להחמיץ את החלק בו מתואר המחקר היפני על טיפת המים!

רשימה חלקית של האנשים המעניינים המופיעים בסרט:
פרופסור גוסואמי, מרצה וסופר בנושאי פיזיקה קוואנטית,
פרופסור הגלין, חוקר שדות קוונטים, מרצה ומנהל מכון לפיזיקה וטכנולוגיה,
פרופסור טיילר, סופר ומרצה למדע חומרי והנדסה, דוקטור וולף, פיזיקאי, סופר ומרצה,
דוקטורים וסופרים שונים מתחומי הרפואה הגרעינית ועד חקר פפטידים שעברו מודיפיקציה,
פרופסור אלברט, מנהל "הפילוסופיה של הפיזיקה" באונ' קולומביה, בעל דוקטורט בפיזיקה תיאורטית,
פרופסור המרוף, פסיכולוג, סופר ומומחה בתחום המודעות, פרופסור לודווית', מרצה בנושאי תיאולוגיה,
דר' מונטי, פסיכיאטר, סופר ומרצה, דר' סאטינובר, פסיכיאטר, פסיכולוג ובעל תואר בפיזיקת קוואנטים,
דר' דיספנזה, ביוכימאי, כירופרקטיקה, סופר ומרצה, ראמט'ה, מנהלת "בית הספר להארה"

יום רביעי, 4 בנובמבר 2009

ספרים מומלצים: ילדים ונוער

בעקבות תלונה של בתי "אבא למה אתה כותב רק על ספרי מבוגרים?"
החלטתי להוסיף כמה ספרים לאנשים היותר צעירים שבינינו.


לצעירים ביותר:
"עלילות חסמב"ה" – יגאל מוסינזון.
סדרת ספרונים המתארת את קורותיהם של חבורת נערים ונערות שהקימו "חבורה סודית" שמטרתה להילחם בפשע,
בעוול ובאי הצדק, ולהגן על מדינת ישראל. החבורה כוללת מגוון טיפוסי של נוער "רגיל" ללא כשרון או יכולות מיוחדים שייחודם הוא פשוט בשאיפתם לתרום ו"לעשות טוב" בארץ. העלילות מצחיקות, מותחות, מעניינות ואל אף שנראות כיום בעלות קצת עודף של דרמטיות (לפני 50 שנה זה היה טבעי) שווה גם היום להתרשם מנוער שלוקח את העניינים בידיים,
ו"עושה מעשה"! לקרוא, לחשוב על המשמעות ולקחת דוגמא.

לנוער: (מותר ורצוי גם למבוגרים)
"גבעת ווטרשיפ" – ריצ'רד אדאמס
ספר הרפתקאות עלילתי, מותח לפעמים, משעשע לפעמים ומעניין כל הזמן,
אולי עקב העובדה שגיבוריו הם ארנבונים. הספר עוקב אחר קורות פליטי
מאורת ארנבונים העורכים מסע רב סכנות והרפתקאות למציאת מושבה חדשה.
הדמויות מורכבות ומעניינות, נקודת המבט "מלמטה" דרך עיניו של הארנבון מיוחדת ומרתקת והספר "נחרש" במהרה.
הספר אינו מתאים ל"הקראה לפני השינה" לילדים קטנים וניתן למצוא גרסת סרט מצויר די טובה שלו ב- eMule
סדרת "הטוב שבטוב" – עורך אייזיק אסימוב
ספרות מד"ב. סדרת קובצי סיפורים קצרים שכל אחד מהם זכה בפרס ה"הוגו" היוקרתי שניתן לסיפורי מד"ב קצרים.
היות ובכל ספר יש כמה וכמה סיפורים מקובצים, לא כולם באותה הרמה וכמובן שחובבי ז'אנרים שונים במד"ב יאהבו כל אחד את הסיפורים המתאימים לו,
אבל רוב הסיפורים מעניינים וחלקם פשוט מדהימים, המקוריות חוגגת ולדעתי,מובטחת הנאה גם לאותם שלא מגדירים את עצמם "קוראי מדע בדיוני".

רק אחרי גיל צבא:
"מלכוד 22" – ג'וזף הלר
ספר קשה, קצת מטורף, ללא ז'אנר מוגדר, ללא אחיזה ברורה בדמויות,
הגיון פנימי או קו עלילה "נורמאלי" אבל – חכם, מקורי, מצחיק בטירוף, נועז,
סאטירה מבריקה שגם כותב הספר לא הצליח לשחזר בשנית. הספר מגולל כעיקרון כללי, את קורותיו של יוסריאן, טייס מטוס הפצצה בעת מלחמת העולם השנייה.
לחובבי האתגר שינסו לקוראו – לא להיבהל מהקפיצות בזמנים (קדימה ואחורה)
ולא להיכנס לדיכאון (הסאטירה "קצת" מוגזמת) מה שכן לנסות –
לחפש את הדמות המועדפת עליכם ולנסות לחשוב על משמעות חלק מהמשפטים החכמים הנאמרים בו. (קריאה שנייה מנדטורית)

תוכניות מומלצות- ממסתרי המוח ועד למבנה היקום

How to Make Better Decisions – BBC

תוכנית (סרט של שעה) דוקומנטארית בנושא מנגנון קבלת ההחלטות שלנו (הן הגלוי והן החבוי)
בתוכנית מראים חוקרים שונים, פנים לא מוכרות של המנגנון החשוב ביותר של מוחנו – אופן קבלת החלטות.
למי שחושה שמדובר ב"החלטות עסקיות" גרידא והעניין אינו נוגע אליו, שיצפה באשה הבריטית שאיבדה את היכולת
להחליט החלטות של יום יום עקב תאונת מכונית. מדהימים במיוחד – המחקרים בנושא ה"רמאות העצמית",
השפעת טמפרטורת כוס המשקה המוחזקת ביד על ההחלטה ועל היכולת להחליט ע"י הצצה לעתיד הקרוב!

How Does Your Memory Work – BBC Horizon
תוכנית דוקומנטארית בנושא מנגנון הזיכרון. איך המנגנון פועל, מה משפיע עליו, כיצד אנו "שולפים" זיכרון?, כיצד משפיעים זיכרונות על חיינו?, מהו זיכרון "אמיתי"?
ממחקרים על התפתחות הזיכרון אצל ילדים, דרך מקרה בו איבד אדם כל יכולת ל"זיכרון קצר" ומקרה של "זיכרון טראומטי" הנמחק בטיפול מיוחד ועד לאלצהיימר.

Most Of Our Universe Is Missing - BBC Horizon
תוכנית דוקומנטארית בנושא "הרכב היקום". כאשר מסתכלים לשמיים בלילה חשוך,
רואים הרבה "כוכבים" חלקם שמשות כמו שלנו או גדולות בהרבה, חלקם כוכבי לכת קרובים, חלקם גלקסיות שלמות, אבל כולם עשויים מ"חומר" שאנו יודעים לזהות
(אטומים, כמו עולמנו וגופנו) והם מהווים רק כ- 4% מהיקום!
עוד 21% הוא כנראה "חומר אפל" שאיננו יכולים לראות מכיוון שהוא אינו פולט אור
ו/או מוסתר ע"י גופים אחרים ו- 75% מורכב כנראה מ"אנרגיה אפלה"
שלא רק שאיננו יכולים לראות, גם איננו יודעים ממה היא מורכבת!
ייתכן שבמהלך הרצת מאיץ ההדרונים הגדול בז'נבה יימצאו חלק מהתשובות
(אבל צריך סבלנות, ההרצה תיקח בערך 15 שנה..)
ותמיד זיכרו:

"השאלה הטיפשית היא הרמז הראשון להתפתחות חדשה לחלוטין"
(אלפרד נורת' וויטהד)

תוכניות מומלצות או "מעניין, באמת שזה מעניין"

The Secret Life of the Brain – PBS Nova

סדרה בת חמשה פרקים העוסקת בהיבטים השונים של מבנה המוח והשפעותיו בגילאים שונים.
(בכל פרק טווח גילאים אחר) בסדרה מראים בהרחבה בעיות תפקודיות הקשורות במוח והאופייניות לטווח גילאים מסויים.

The Ghost In Your Genes - PBS Nova
תוכנית מרתקת המראה את התחום החדש בחקר הגנטיקה:  ה"אפיגגנטיקה". מסתבר שהרכב הרצף הגנטי בלבד,
אינו יכול להסביר את מורכבות הגוף, על תכונותיו,
יכולתו ובעיותיו. ישנו מרכיב נוסף שקובע לגן מה תפקידו,
כלומר אותו הגן יכול לבצע דברים שונים בהתאם ל"תוכנה" כלשהי העוברת בירושה וקובעת לו מה לעשות.

The Secret Millionaire – סטיבן למברט
המיליונר הסודי היא סידרת ריאליטי בריטית במקור, בה במסווה של תוכנית דוקומנטרית, מגיע מיליונר לקהילה
"קשת יום" בה יש נזקקים מצד אחד ויוזמות מקומיות שעוזרות מצד שני. בקהילה לא יודעים שהאדם
ש"עושה את התוכנית הדוקומנטרית" הוא למעשה מיליונר והוא חי בקרבם, מתנסה בתוכניות העזרה המקומיות השונות, ובתום 10 ימים הוא מחליט כמה לתרום ולמי.
ביום האחרון (והמרגש מאוד) הוא מתגלה בפניהם כמיליונר ונותן להם את התרומה, כמה חודשים מאוחר יותר,
הוא חוזר לראות כיצד עזר הכסף שלו לקהילה ולפעמים הוא מחליט אף להמשיך פרויקט מסוים כ"ספונסר".
מומלץ מאוד לכל מי שזקוק לזריקת עידוד חיובית על החיים, כמו כן רואים כיצד משפיעה הנתינה על המיליונר עצמו, שלעיתים קרובות הגיע מרקע דומה בעצמו. ישנה גם גרסה אמריקאית (אותה לא ראיתי)

על חיים מאוזנים

מהם "חיים מאוזנים"?

איזון הנו המהות הנדרשת כאשר אלמנט מסוים במערכת גדל על חשבון אלמנטים אחרים.
כאשר האיזון אינו קיים או כאשר הוא מופר, נמצאת המערכת בחוסר שיווי משקל והעומס על הציר המרכזי שלה גדול. ישנן מערכות רבות שמטרתן קיום מאוזן (במינימום עומס) בתחומי המכאניקה, הביולוגיה, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, הכלכלה ותחומים רבים נוספים. בדומה, "מערכת" חיי אדם הנה מערכת שמטרתה קיום מאוזן של בריאות האדם
(בריאות פיזיולוגית ונפשית). במהלך חיינו אנו נדרשים להשקיע משאבים (בעיקר אנרגיות של זמן ומאמץ) בתחומים שונים המשפיעים הן על רווחתנו ורווחת הקרובים והאהובים עלינו והן על בריאותינו האישית. המערכת של חיינו בנויה
מתת מערכות רבות. ניתן להגדיר בגדול תת-מערכות עיקריות: המערכת האישית (רווחתנו ובריאותנו האישית),
המערכת הזוגית, מערכת "המשפחה הגרעינית" (גידול וחינוך ילדינו) מערכת יחסינו עם המשפחה המורחבת
ומערכת יחסינו עם הסביבה (כולל עבודה ופרנסה וההשפעה ההדדית בינינו ולחברה בה אנו חיים).

במערכת האישית אנו מנסים לאזן בין "דברים שעושים לנו טוב עכשיו" ל"דברים שבריאים לנו בטווח הארוך" בין אם תהיה זו ההנאה מאוכל טעים (שבטווח הארוך יזיק לנו), בין אם יהיה זה העיסוק בספורט תובעני, פרויקט בעבודה או אפילו חתירה להישג (תואר/מעמד לימודי או בעבודה/חברה) בהם אנו משקיעים מאמץ מרוכז וזמני (עד להשגתם) על חשבון המאגרים הגופניים והנפשיים שלנו (עד כדי תשישות לפעמים), המשותף בכל אלה הוא חוסר האיזון הזמני לשם השגת רווחה/הנאה או אפילו "מימוש עצמי". כלומר, ההנאות והשגות המטרות הזמניות שלנו הם טובים לנו, כל עוד הם מאוזנים מול הנזק שהם גורמים לנו. האיזון מושג באמצעות מערכת מעצורים פנימית שניתן לקרוא לה "האיש הקטן" שלוחש לנו מבפנים התראות כגון "זהו, מספיק לאכול" ו"הגעת למטרה, עכשיו עצור קצת") ככל שנדע להקשיב יותר ל"איש הקטן" הזה נוכל ליהנות מהחיים ולהגיע למימוש עצמי גבוה במינימום נזק בטווח ארוך.

במערכת הזוגית אנו נדרשים לאזן בין ויתור לדרישה, בין נתינה לקבלה ובעיקר בין הצרכים של המערכת האישית לזו הזוגית. העובדה כי אופן החשיבה והמנטאליות (אפילו אופן השימוש במרכזי החשיבה במוח) בין גבר לאישה הנו שונה באופן מהותי, מאוד מקשה על קיום מאוזן של המערכת הזוגית (כל צד רוצה דברים אחרים ומתקשה להבין את הצד השני)
ולכן יש המתארים מערכת זו כ"מאבק בין המינים" האיזון ניתן להשגה בכל זאת ע"י הבנת ההבדלים, הבנת הצרכים ואופן החשיבה השונה ובניית מעין "מערכת משלימה" בין צרכי ורצונות הפרט בזוג לצרכי ורצונות בן הזוג השני.

במערכת המשפחה הגרעינית עלינו לאזן בין צרכי ורצונות הילדים (כל אחד בפני עצמו ומול השני) לצרכי ורצונות המערכת האישית והמערכת הזוגית וכל אלה מול "מה שנדרש לחינוך הילדים והכנתם לחיים". נשמע מסובך למדי לא?
היישום המושלם, אכן סבוך במידה אינסופית.. לשמחתנו, החיים אינם מושלמים ואף אינם נדרשים לכך.
כל אחד מאיתנו מיישם ברמה זו ואחרת את כל המערכות והאיזונים המסובכים הללו. העיקרון החשוב ביותר לשיפור איזון
זה הוא עצם ההכרה בקיום מערכות שונות אלו והחשיבות הרבה של האיזון ביניהם.
במערכת המשפחה המורחבת יש לאזן בין צרכי ורצונות הורינו, אחינו ואחיותינו וצרכינו שלנו (כל שלוש המערכות)
מעבר לכך יש לאזן בין ההיסטוריה המשפחתית המורחבת על כל משמעויותיה והשפעותיה עלינו ליכולתנו "לראות"
את חברי המשפחה כפי שהם כיום.

במערכת הסביבה החברתית נכנסים שני תחומים הנמצאים בבסיס "פירמידת הצרכים" ובקודקודה.
התחום הראשון הנו תחום הקיום הפיזי, או "פרנסה מספקת" כל קיומנו ויותר מכך "תפישת קיומנו" בעיני עצמנו
מתבסס על הביטחון לקיומנו "מחר" (בעתיד) ללא ביטחון זה, כמעט בלתי אפשרי לבסס ולשפר את שאר מערכות החיים שלנו. האיזון אם כך לגבי התחום הראשון הנו בין קיום ביטחון זה ברמה סבירה (דאגה וחשש כלשהו מהעתיד יהיה תמיד נוכח) לבין סיפוק הרמות הגבוהות יותר של "פירמידת הצרכים" שמתבססות עליו. כדי להעז בעבודה ובקהילה
(למטרת מימוש עצמי והשארת "חותם") עלינו לקחת סיכון סביר שהנו איזון בין יכולתנו להתקיים מחר לבין רצוננו
למימוש עצמי.
האיזון הנוסף הוא כמובן בין כלל ההשקעה במערכת הסביבה החברתית לכלל ההשקעה בשאר מערכות חיינו (המערכת האישית, הזוגית והמשפחתית) אחת הדרכים להשגת איזון זה היא בחלוקת הזמן המושקע בעבודה וקריירה לעומת הזמן המושקע בעצמנו, בבן זוגנו ובמשפחתנו באופן שוטף. היכולת לחלק זמן זה טמונה ביכולת לומר בתוך מערכת הסביבה
"זה מספיק לי", קיומי מובטח ברמה סבירה, רמת חיי הגשמית הנה סבירה ורמת ההגשמה והמעורבות שלי בחברה מספקת.
הדרך השנייה (שאינה סותרת את הראשונה) היא השקעת המאמץ המרוכז הזמנית. הגדרת חוסר איזון מוקצב בזמן,
כגון השגת תפקיד/משרה/תואר לימודי שבסופו מושגת המטרה, הצורך הקיומי או המימוש העצמי המוגדר מושג ואז
חוזרים לאיזון הנדרש באמצעות היכולת "זה מספיק לי".
המכנה המשותף בין כל מערכות חיינו הנו בהגדרת הציפיות שלנו מהפרטים האחרים והסביבה לעומת המשוב או התוצאה המתקבלת כפי שאנו מפרשים אותה. כל אחד והגדרת האיזון שלו בין ציפיותיו ופירוש המשוב אותו הוא מקבל.

"תן לי את הכוח לשנות את הדברים אותם אני מסוגל לשנות,
את היכולת לקבל את הדברים שאינני מסוגל לשנות
ואת החוכמה להבחין ביניהם"

לחיות חיים רוחניים

מדוע והאם צריך מרכיב "רוחני" בחיים?

מה המטרה/תועלת בחיים רוחניים? מה מבדיל אדם "רוחני" מאדם "גשמי"? האם חיים רוחניים מבטיחים הצלחה?
מהי הצלחה? במקרה בו מדובר בסוג הצלחה של צבירת עושר, נכסים, כוח ומעמד, הרי שחיים רוחניים אמיתיים מהווים
מכשול ולא כלי עזר להשגתם. יש אם כן לנסח קודם כל הגדרה שונה ל"הצלחה בחיים" ננסה להגדיר כמה ממרכיבי המטרה התחליפים להצלחה החומרית. מטרה ראויה ראשונה בחיינו במאה ה-21 היא כנראה לזכות ב"חיים שלווים"
מה שהושג אולי בנקל בזמנים עברו, הפך כיום למטרה כמעט בלתי אפשרית להשגה בתרבות המערבית החומרית והמהירה, המכתיבה קצב ו"דרישות מינימום" גבוהות ביותר של השקעת זמן ואנרגיה רק על מנת "להישאר במרוץ"
או לפחות "עם הראש מעל המים". לא במקרה נדמה לרבים מאיתנו לפעמים כי אנו עכברים הרצים באיזה גלגל המסתובב ללא הרף (ואליו אנו לא מודעים) ללא שליטתנו וללא היכולת, פשוט להאט או לעצור. החיים, כך נדמה, הם השולטים לרוב בנו ומכתיבים את מעשינו ואנו רק מגיבים לגזרותיהם. "דרך" או תורה רוחנית שתעניק לנו את השלווה המיוחלת,
את היכולת להכתיב ולשלוט בקצב המאורעות, לקבוע באיזה נתיב נלך ומעל לכול– את היכולת ליהנות ממה שכבר יש לנו,
תהווה מרכיב מטרה ראוי לשמו ב"הצלחה בחיים". ניתן לפרק מטרה זו לשלושה יעדים:
1. הבנת עקרונות או מנגנון החיים בעולם (מדוע קורים הדברים כפי שקורים, עם או בלי "כוח עליון")
2. היכולת להיות מרוצה מאופן התנהלות חייך, מקומך בהם ומי שאתה עכשיו.
3. היכולת להתמודד עם קשיים שעולים בחיים + ההכרה ביכולת זו.

1. הבנת עקרונות או מנגנון החיים.
היעד הראשון אינו אמור לתת תשובה לכל דבר ומאורע בעבר ובהווה אלא להגדיר "מסגרת", מנגנון פעולה או עיקרון.
למשל, אם על פי דת כלשהי ה"מנגנון" השולט ומניע את החיים מבוסס כולו על ישות אלוהית או "כוח עליון" כלשהו
ועל מנת ש"סדר" זה ימשיך להתקיים או יגיע למצב משופר יש לעשות כך וכך תפילות וטקסים – היעד מושג באמצעות
האמונה בו. הבעיה המופיעה לפעמים ב"סדר" כזה היא שבמקרים שבהם אין פירוט מעבר ל"זה רצונו של האל ואנו לא אמורים להבינו" – יש צורך ב"אמונה עיוורת" מאוד חזקה ובמקרים בהם קיים פירוט, כמו למשל בדת היהודית - "היהודים הם העם הנבחר" – כאשר המציאות אינה קוהרנטית לעיקרון הדתי (התרחשות השואה) מופיעים "סדקים"
באמונה ואצל המאמין החושב (להבדיל מה"אמונה העיוורת") מתחילה להופיע ספקנות. הבודהיזם למשל מציע מנגנון
עמיד יותר לסדקים וספקות ע"י הצהרה מראש ב"ארבע האמיתויות" שהחיים במהותם הם סבל (אז על תצפה למשהו אחר)
ואם ברצונך להשתחרר מהסבל עליך לעשות כך וכך. שיטה/תפיסה רווחת נוספת למניעת סדקים וספקות מבוססת על "העולם הבא" ובה עליך לבצע כך וכך טכסים ותפילות, לא כדי שהחיים שלך ישתפרו אלא כדי לקבל "מקום טוב"
בחיים הבאים (ויהיה זה גן העדן או הגלגול הבא). תפיסת ה"דאו" הסינית אינה מקצינה את הדברים כמו בבודהיזם,
מצד אחד היא אינה טוענת ל"סדר אלוהי" בדברים אולם מצד שני אינה מתמקדת ב"סבל הקיום" אלא בשינוי, בזרימה
המשתנה כל העת של החיים החיים אינם סבל אבל בהחלט מצב כאוטי. את הכלים להתמודדות עם כך היא נותנת בכללים לאופן התנהגות ואופי נכון ומתאים. כלומר, אם תיישם את ה"דאו" בחייך, תהיה מסוגל להתמודד עם השינויים והקשיים הבלתי צפויים שיגיעו.

2. היכולת להיות מרוצה עכשיו.
היעד השני קשור הן ליעד הראשון והן לשלישי ולכן תלוי גם בהשגתם (הבנת החיים והידע/יכולת להתמודד איתם)
כמו כן הוא תלוי ביכולת הבעייתית משהו ל"הסתכלות השוואתית הפוכה".
כאשר אנו מודדים את מידת שביעות הרצון שלנו ממי שאנחנו ומקומנו בחיים ובחברה האנושית, אנו עושים זאת תמיד ביחס לאחרים. ההרגל הנפוץ (והטבעי) של כולנו הוא להשוות לשתי אוכלוסיות עיקריות – לסביבתנו הקרובה (משפחה, חברים, מקום מגורים) ולאותם המוגדרים/מוכתרים כ"מודל הצלחה" (יפים/עשירים/מוכשרים) על ידי התקשורת והתודעה הקולקטיבית הנקראת "ציבור". הבעיה כמובן טמונה בעובדה שרובנו "נופלים" בהשוואה כזו ל"מודל ההצלחה" ואף בסביבתנו הקרובה, תמיד ניתן למצוא שכן, קרוב או ידיד ש"יש לו יותר" (כסף, כישרון, מראה טוב, וכ"ו)
במקרים רבים משקיע האדם אנרגיות, משאבים וזמן חיים יקר בשיפור מיקומו ביחס לקבוצות אלו ועד מהרה השיפור עצמו הופך לאופן והרגל החיים ללא אפשרות אמיתית באמת ליהנות מהם. העובדה הפשוטה והברורה שתמיד יהיה מישהו במדרגה שמעלי במעמד, מראה, כישרון או כל מדד אחר (אבל אף אחד אינו בדיוק כמוני), משום מה חומקת מהתפיסה המודעת ואילו האדם מתפקד כמענה הנפש שלו עצמו. היעד "להיות מרוצה עכשיו" אם כן תלוי בפיתוח היכולת
"להסתכל הפוך". גם אם לא נפתר מהצורך להסתכל על עצמנו באופן יחסי/השוואתי לאחר, נוכל לאמן את עצמנו להסתכל
בכיוון השני של המדרג. כמו העובדה שתמיד יהיה מישהו מעלינו, נכונה באותה המידה העובדה שתמיד יהיה מישהו מתחתינו. אם נדע בכל פעם שאנו עורכים השוואה "לאן הגעתי" או "היכן אני נמצא כעת" לערוך את ההשוואה לכל אלה שגורלם פחות שפר עליהם – נהיה מרוצים.
אמונה/תורה/הבנה שתיתן לנו את הכלי הזה (יכולת הסתכלות השוואתית הפוכה) – תמלא או תשיג את היעד השני.

3. היכולת להתמודד עם קשיים שעולים בחיים + ההכרה ביכולת זו.
היעד השלישי תלוי גם הוא במידת מה ביעדים הראשון והשני, היות וללא הבנת החיים והביטחון העצמי הנובע מכך ומהכרת עצמך ומהיותך שלם עם מי שאתה ומקומך בהם, קשה מאוד לפתח יכולת התמודדות עם הקשיים העולים לעיתים.
בין אם יהיה זה כישלון אישי בלימודים, בעבודה או באהבה ובין עם יהיה זה אובדן אדם הקרוב לנו או אובדן יכולות, סטטוס מעמדי/כלכלי או מצב בריאותי – קשיים אלו אכן יגיעו בשלב כלשהו ואז יהיה עלינו לנסות להתעלם מהם, לנסות לברוח מהם, או להתמודד עימם. בעוד שהתעלמות או בריחה הם הפיתרון הקל והמהיר ביותר ליישום, רק ההתמודדות
תפתור את הבעיה/קושי באופן שלא יחזור על עצמו ובאותו הזמן תחזק אותנו ויכין אותנו טוב יותר לקושי הבא.
אחת הבעיות הנפוצות במנגנונים הדתיים/אמונתיים היא ההסתמכות על ה"כוח העליון" שיפתור את הבעיה.
בין עם תהיה זו תפישה המושרשת בדת/אמונה ובין עם תהיה זו פרשנות שגויה של המאמין, הבעיה הנה נפוצה ביותר ואפילו מובנת. המשוואה אני מקיים את חובותיי כלפי האל ולכן האל יפתור את בעיותיי נותנת למאמין סדק נוח לבריחה מהמציאות בה מאוד קשה להכיר ולהתמודד. עם זאת, דרך/אמונה רוחנית שתכין את האדם לקשיים כחלק ממציאות החיים
ובנוסף "תיתן לו כוח" להתמודד עימם ואת הידיעה המוחלטת כי הוא מסוגל לכך – תעמוד בקריטריון היעד השלישי.

ספקנות ובדיקה עצמית - ראה מארמר בנושא "מהי וודאות?"

יישום חיים רוחניים
יישום חיים רוחניים יכול להתבטא באחת משלוש דרכים עיקריות. הדרך הראשונה מוכרת לכל והיא העיסוק המלא והתמידי באותה התורה בה בחר האדם. בין אם יהיה זה נזיר בודהיסטי, תלמיד ישיבה חרדי, כומר קתולי, או אימאם מוסלמי הקדשת החיים המלאה לעבודת האל/הקודש/התורה משמשת כתחליף לחיים עצמם היא החיים וכל השאר רק "נלווה"
(לצורכי קיום למשל) צורת מימוש רוחנית זו אינה מתאימה לכל אחד, (ולפעמים גם לא למי שנולד לתוכה)
בחלק מהמקרים היא מהווה הגשמה מוצלחת של הצורך "להעביר את המסר"
להיות מורה ומדריך לאחרים, לעזור לאלו ש"עדיין לא ראו את האור", לפעמים היא הגשמה של הרצון לפרוש מהעולם
הגשמי, הנבוב, התחרותי והמעיק ולפעמים היא צורה של "כפרה" עצמית על איזה חטא או אופן חיים חוטא של האדם עצמו לפני הפרישה לחיים רוחניים טוטליים. קיימת גם קבוצת משנה (לא קטנה) בדרך זו המרגישה ומוגדרת
כ"מי שמקדיש את חייו לאמונה" אך למעשה מעוותת את העקרונות הבסיסיים ביותר של אמונתו הוא (למשל רצח בשם האל/אמונה) הדרך השנייה גם היא נפוצה ביותר והייתי מגדיר אותה כ"להיות בלי ולהרגיש עם" לדרך זו משתייכים כל ה"מאמינים לייט" או המגדירים את עצמם כיהודים, מוסלמים, נוצרים, או כל דת ואמונה אחרת, המאמינים ב"כוח עליון" ומבצעים טקסי פולחן מסוימים כלשהם המתאימים לחייהם, אולם חיים את חייהם לפי מערכת עקרונות מוסריים שונה
לגמרי מעקרונות הבסיס של האמונה שלהם. כך למשל יימנע יהודי דתי מאכילת חזיר אך לא יראה את השגוי בשקר, רצח,
או חמדה מכל סוג. הדרך השלישית האפשרית למימוש חיים רוחניים היא לשלב את עקרונותיה של האמונה/דרך רוחנית
של האדם באופן סינרגי מוחלט בשאר עיסוקיו ושאיפותיו. בדומה למרקוס אוריליוס שהצליח לשלב ניהול אימפריה
מוצלחת (כול מערכות צבאיות) בצד עיסוק בפילוסופיה סטואית ולמעשה שילב את הפילוסופיה שלו בכל מעשיו והחלטותיו. את השותפים לדרך זו ניתן להגדיר ככל מי שעסוק בעשייה (להבדיל מהתנזרות או פאסיביות) "חילונית"
לצד שמירה על דרך רוחנית הכוללת מערכת עקרונות ברורה ועקבית. החשיבות ביישום דרך זו היא בהגשמת עקרונות "הדרך" שבחר האדם בכל פן ומעשה של חייו.

ניתן גם לחלק את מימוש החיים הרוחניים לשלוש קטגוריות דומות אחרות.
בקטגוריה הראשונה יהיו אלו שהעיסוק בפן הרוחני מוציא אותם כמעט לחלוטין מהחיים הגשמיים.
בקטגוריה זו נמנים נזירים, חלק מהרבנים, הכמרים ומורים רוחניים אחרים וכל מי מסיבה כזאת או אחרת ויתר על ההתמודדות עם החיים (גידול משפחה, פיתוח קריירה ומימוש יכולות עצמיות) ועוסק בעיקר במימוש פן רוחני כלשהו.
לקטגוריה השנייה נכניס את כל מי שהעיסוק הרוחני אצלו הוא אינטלקטואלי גרידא. הרבה מהפילוסופים בתרבות המערב
מתאימים להגדרה זו ואולי ניתן להגדיר כי ההבדל טמון בין ה"עיסוק בפילוסופיה" ל"מימוש פילוסופיית חיים"
לא מעט מההוגים והאינטלקטואלים כיום אוהבים לדון ולהתפלסף על נושאים שונים קטנים כגדולים, מרכזיים וזניחים.
אין ספק שרמת הגירוי השכלי וההתלהבות בעיסוק זה גבוהה כמעט כפי שרמת הנינוחות והשלווה בה נמוכה..
בקטגוריה השלישית יופיעו כל מי שהצליחו לשלב בין העולם הרוחני לעולם הגשמי המעשי. מי שמצד אחד לא
"פרש מהעולם" ומצד שני לא רק חושב או מתפלסף בנושאי רוחניות אלא מגשים אותה הלכה למעשה בכל מעשיו
הרגילים ביום יום. יכול להיות לאדם כזה שלב של "חיפושים" בו יתאים יותר לקטגוריה הראשונה ורק אח"כ, לאחר שיבנה ויגדיר לעצמו את הדרך הרוחנית המתאימה לו – יתפנה ליישם אותה בלא מחשבה מיותרת בכל מעשיו.
ישנם גם מתי מעט שבנו לעצמם "דרך רוחנית" באופן טבעי וללא שלב של "חיפושים" ופועלים בדרכם לעיתים בלא מודעות לפן הרוחני אותו הם מגשימים בכל מעשיהם, דיבורם ואופן התנהלותם.