מדוע והאם צריך מרכיב "רוחני" בחיים?
מה המטרה/תועלת בחיים רוחניים? מה מבדיל אדם "רוחני" מאדם "גשמי"? האם חיים רוחניים מבטיחים הצלחה?
מהי הצלחה? במקרה בו מדובר בסוג הצלחה של צבירת עושר, נכסים, כוח ומעמד, הרי שחיים רוחניים אמיתיים מהווים
מכשול ולא כלי עזר להשגתם. יש אם כן לנסח קודם כל הגדרה שונה ל"הצלחה בחיים" ננסה להגדיר כמה ממרכיבי המטרה התחליפים להצלחה החומרית. מטרה ראויה ראשונה בחיינו במאה ה-21 היא כנראה לזכות ב"חיים שלווים"
מה שהושג אולי בנקל בזמנים עברו, הפך כיום למטרה כמעט בלתי אפשרית להשגה בתרבות המערבית החומרית והמהירה, המכתיבה קצב ו"דרישות מינימום" גבוהות ביותר של השקעת זמן ואנרגיה רק על מנת "להישאר במרוץ"
או לפחות "עם הראש מעל המים". לא במקרה נדמה לרבים מאיתנו לפעמים כי אנו עכברים הרצים באיזה גלגל המסתובב ללא הרף (ואליו אנו לא מודעים) ללא שליטתנו וללא היכולת, פשוט להאט או לעצור. החיים, כך נדמה, הם השולטים לרוב בנו ומכתיבים את מעשינו ואנו רק מגיבים לגזרותיהם. "דרך" או תורה רוחנית שתעניק לנו את השלווה המיוחלת,
את היכולת להכתיב ולשלוט בקצב המאורעות, לקבוע באיזה נתיב נלך ומעל לכול– את היכולת ליהנות ממה שכבר יש לנו,
תהווה מרכיב מטרה ראוי לשמו ב"הצלחה בחיים". ניתן לפרק מטרה זו לשלושה יעדים:
1. הבנת עקרונות או מנגנון החיים בעולם (מדוע קורים הדברים כפי שקורים, עם או בלי "כוח עליון")
2. היכולת להיות מרוצה מאופן התנהלות חייך, מקומך בהם ומי שאתה עכשיו.
3. היכולת להתמודד עם קשיים שעולים בחיים + ההכרה ביכולת זו.
1. הבנת עקרונות או מנגנון החיים.
היעד הראשון אינו אמור לתת תשובה לכל דבר ומאורע בעבר ובהווה אלא להגדיר "מסגרת", מנגנון פעולה או עיקרון.
למשל, אם על פי דת כלשהי ה"מנגנון" השולט ומניע את החיים מבוסס כולו על ישות אלוהית או "כוח עליון" כלשהו
ועל מנת ש"סדר" זה ימשיך להתקיים או יגיע למצב משופר יש לעשות כך וכך תפילות וטקסים – היעד מושג באמצעות
האמונה בו. הבעיה המופיעה לפעמים ב"סדר" כזה היא שבמקרים שבהם אין פירוט מעבר ל"זה רצונו של האל ואנו לא אמורים להבינו" – יש צורך ב"אמונה עיוורת" מאוד חזקה ובמקרים בהם קיים פירוט, כמו למשל בדת היהודית - "היהודים הם העם הנבחר" – כאשר המציאות אינה קוהרנטית לעיקרון הדתי (התרחשות השואה) מופיעים "סדקים"
באמונה ואצל המאמין החושב (להבדיל מה"אמונה העיוורת") מתחילה להופיע ספקנות. הבודהיזם למשל מציע מנגנון
עמיד יותר לסדקים וספקות ע"י הצהרה מראש ב"ארבע האמיתויות" שהחיים במהותם הם סבל (אז על תצפה למשהו אחר)
ואם ברצונך להשתחרר מהסבל עליך לעשות כך וכך. שיטה/תפיסה רווחת נוספת למניעת סדקים וספקות מבוססת על "העולם הבא" ובה עליך לבצע כך וכך טכסים ותפילות, לא כדי שהחיים שלך ישתפרו אלא כדי לקבל "מקום טוב"
בחיים הבאים (ויהיה זה גן העדן או הגלגול הבא). תפיסת ה"דאו" הסינית אינה מקצינה את הדברים כמו בבודהיזם,
מצד אחד היא אינה טוענת ל"סדר אלוהי" בדברים אולם מצד שני אינה מתמקדת ב"סבל הקיום" אלא בשינוי, בזרימה
המשתנה כל העת של החיים החיים אינם סבל אבל בהחלט מצב כאוטי. את הכלים להתמודדות עם כך היא נותנת בכללים לאופן התנהגות ואופי נכון ומתאים. כלומר, אם תיישם את ה"דאו" בחייך, תהיה מסוגל להתמודד עם השינויים והקשיים הבלתי צפויים שיגיעו.
2. היכולת להיות מרוצה עכשיו.
היעד השני קשור הן ליעד הראשון והן לשלישי ולכן תלוי גם בהשגתם (הבנת החיים והידע/יכולת להתמודד איתם)
כמו כן הוא תלוי ביכולת הבעייתית משהו ל"הסתכלות השוואתית הפוכה".
כאשר אנו מודדים את מידת שביעות הרצון שלנו ממי שאנחנו ומקומנו בחיים ובחברה האנושית, אנו עושים זאת תמיד ביחס לאחרים. ההרגל הנפוץ (והטבעי) של כולנו הוא להשוות לשתי אוכלוסיות עיקריות – לסביבתנו הקרובה (משפחה, חברים, מקום מגורים) ולאותם המוגדרים/מוכתרים כ"מודל הצלחה" (יפים/עשירים/מוכשרים) על ידי התקשורת והתודעה הקולקטיבית הנקראת "ציבור". הבעיה כמובן טמונה בעובדה שרובנו "נופלים" בהשוואה כזו ל"מודל ההצלחה" ואף בסביבתנו הקרובה, תמיד ניתן למצוא שכן, קרוב או ידיד ש"יש לו יותר" (כסף, כישרון, מראה טוב, וכ"ו)
במקרים רבים משקיע האדם אנרגיות, משאבים וזמן חיים יקר בשיפור מיקומו ביחס לקבוצות אלו ועד מהרה השיפור עצמו הופך לאופן והרגל החיים ללא אפשרות אמיתית באמת ליהנות מהם. העובדה הפשוטה והברורה שתמיד יהיה מישהו במדרגה שמעלי במעמד, מראה, כישרון או כל מדד אחר (אבל אף אחד אינו בדיוק כמוני), משום מה חומקת מהתפיסה המודעת ואילו האדם מתפקד כמענה הנפש שלו עצמו. היעד "להיות מרוצה עכשיו" אם כן תלוי בפיתוח היכולת
"להסתכל הפוך". גם אם לא נפתר מהצורך להסתכל על עצמנו באופן יחסי/השוואתי לאחר, נוכל לאמן את עצמנו להסתכל
בכיוון השני של המדרג. כמו העובדה שתמיד יהיה מישהו מעלינו, נכונה באותה המידה העובדה שתמיד יהיה מישהו מתחתינו. אם נדע בכל פעם שאנו עורכים השוואה "לאן הגעתי" או "היכן אני נמצא כעת" לערוך את ההשוואה לכל אלה שגורלם פחות שפר עליהם – נהיה מרוצים.
אמונה/תורה/הבנה שתיתן לנו את הכלי הזה (יכולת הסתכלות השוואתית הפוכה) – תמלא או תשיג את היעד השני.
3. היכולת להתמודד עם קשיים שעולים בחיים + ההכרה ביכולת זו.
היעד השלישי תלוי גם הוא במידת מה ביעדים הראשון והשני, היות וללא הבנת החיים והביטחון העצמי הנובע מכך ומהכרת עצמך ומהיותך שלם עם מי שאתה ומקומך בהם, קשה מאוד לפתח יכולת התמודדות עם הקשיים העולים לעיתים.
בין אם יהיה זה כישלון אישי בלימודים, בעבודה או באהבה ובין עם יהיה זה אובדן אדם הקרוב לנו או אובדן יכולות, סטטוס מעמדי/כלכלי או מצב בריאותי – קשיים אלו אכן יגיעו בשלב כלשהו ואז יהיה עלינו לנסות להתעלם מהם, לנסות לברוח מהם, או להתמודד עימם. בעוד שהתעלמות או בריחה הם הפיתרון הקל והמהיר ביותר ליישום, רק ההתמודדות
תפתור את הבעיה/קושי באופן שלא יחזור על עצמו ובאותו הזמן תחזק אותנו ויכין אותנו טוב יותר לקושי הבא.
אחת הבעיות הנפוצות במנגנונים הדתיים/אמונתיים היא ההסתמכות על ה"כוח העליון" שיפתור את הבעיה.
בין עם תהיה זו תפישה המושרשת בדת/אמונה ובין עם תהיה זו פרשנות שגויה של המאמין, הבעיה הנה נפוצה ביותר ואפילו מובנת. המשוואה אני מקיים את חובותיי כלפי האל ולכן האל יפתור את בעיותיי נותנת למאמין סדק נוח לבריחה מהמציאות בה מאוד קשה להכיר ולהתמודד. עם זאת, דרך/אמונה רוחנית שתכין את האדם לקשיים כחלק ממציאות החיים
ובנוסף "תיתן לו כוח" להתמודד עימם ואת הידיעה המוחלטת כי הוא מסוגל לכך – תעמוד בקריטריון היעד השלישי.
ספקנות ובדיקה עצמית - ראה מארמר בנושא "מהי וודאות?"
יישום חיים רוחניים
יישום חיים רוחניים יכול להתבטא באחת משלוש דרכים עיקריות. הדרך הראשונה מוכרת לכל והיא העיסוק המלא והתמידי באותה התורה בה בחר האדם. בין אם יהיה זה נזיר בודהיסטי, תלמיד ישיבה חרדי, כומר קתולי, או אימאם מוסלמי הקדשת החיים המלאה לעבודת האל/הקודש/התורה משמשת כתחליף לחיים עצמם היא החיים וכל השאר רק "נלווה"
(לצורכי קיום למשל) צורת מימוש רוחנית זו אינה מתאימה לכל אחד, (ולפעמים גם לא למי שנולד לתוכה)
בחלק מהמקרים היא מהווה הגשמה מוצלחת של הצורך "להעביר את המסר"
להיות מורה ומדריך לאחרים, לעזור לאלו ש"עדיין לא ראו את האור", לפעמים היא הגשמה של הרצון לפרוש מהעולם
הגשמי, הנבוב, התחרותי והמעיק ולפעמים היא צורה של "כפרה" עצמית על איזה חטא או אופן חיים חוטא של האדם עצמו לפני הפרישה לחיים רוחניים טוטליים. קיימת גם קבוצת משנה (לא קטנה) בדרך זו המרגישה ומוגדרת
כ"מי שמקדיש את חייו לאמונה" אך למעשה מעוותת את העקרונות הבסיסיים ביותר של אמונתו הוא (למשל רצח בשם האל/אמונה) הדרך השנייה גם היא נפוצה ביותר והייתי מגדיר אותה כ"להיות בלי ולהרגיש עם" לדרך זו משתייכים כל ה"מאמינים לייט" או המגדירים את עצמם כיהודים, מוסלמים, נוצרים, או כל דת ואמונה אחרת, המאמינים ב"כוח עליון" ומבצעים טקסי פולחן מסוימים כלשהם המתאימים לחייהם, אולם חיים את חייהם לפי מערכת עקרונות מוסריים שונה
לגמרי מעקרונות הבסיס של האמונה שלהם. כך למשל יימנע יהודי דתי מאכילת חזיר אך לא יראה את השגוי בשקר, רצח,
או חמדה מכל סוג. הדרך השלישית האפשרית למימוש חיים רוחניים היא לשלב את עקרונותיה של האמונה/דרך רוחנית
של האדם באופן סינרגי מוחלט בשאר עיסוקיו ושאיפותיו. בדומה למרקוס אוריליוס שהצליח לשלב ניהול אימפריה
מוצלחת (כול מערכות צבאיות) בצד עיסוק בפילוסופיה סטואית ולמעשה שילב את הפילוסופיה שלו בכל מעשיו והחלטותיו. את השותפים לדרך זו ניתן להגדיר ככל מי שעסוק בעשייה (להבדיל מהתנזרות או פאסיביות) "חילונית"
לצד שמירה על דרך רוחנית הכוללת מערכת עקרונות ברורה ועקבית. החשיבות ביישום דרך זו היא בהגשמת עקרונות "הדרך" שבחר האדם בכל פן ומעשה של חייו.
ניתן גם לחלק את מימוש החיים הרוחניים לשלוש קטגוריות דומות אחרות.
בקטגוריה הראשונה יהיו אלו שהעיסוק בפן הרוחני מוציא אותם כמעט לחלוטין מהחיים הגשמיים.
בקטגוריה זו נמנים נזירים, חלק מהרבנים, הכמרים ומורים רוחניים אחרים וכל מי מסיבה כזאת או אחרת ויתר על ההתמודדות עם החיים (גידול משפחה, פיתוח קריירה ומימוש יכולות עצמיות) ועוסק בעיקר במימוש פן רוחני כלשהו.
לקטגוריה השנייה נכניס את כל מי שהעיסוק הרוחני אצלו הוא אינטלקטואלי גרידא. הרבה מהפילוסופים בתרבות המערב
מתאימים להגדרה זו ואולי ניתן להגדיר כי ההבדל טמון בין ה"עיסוק בפילוסופיה" ל"מימוש פילוסופיית חיים"
לא מעט מההוגים והאינטלקטואלים כיום אוהבים לדון ולהתפלסף על נושאים שונים קטנים כגדולים, מרכזיים וזניחים.
אין ספק שרמת הגירוי השכלי וההתלהבות בעיסוק זה גבוהה כמעט כפי שרמת הנינוחות והשלווה בה נמוכה..
בקטגוריה השלישית יופיעו כל מי שהצליחו לשלב בין העולם הרוחני לעולם הגשמי המעשי. מי שמצד אחד לא
"פרש מהעולם" ומצד שני לא רק חושב או מתפלסף בנושאי רוחניות אלא מגשים אותה הלכה למעשה בכל מעשיו
הרגילים ביום יום. יכול להיות לאדם כזה שלב של "חיפושים" בו יתאים יותר לקטגוריה הראשונה ורק אח"כ, לאחר שיבנה ויגדיר לעצמו את הדרך הרוחנית המתאימה לו – יתפנה ליישם אותה בלא מחשבה מיותרת בכל מעשיו.
ישנם גם מתי מעט שבנו לעצמם "דרך רוחנית" באופן טבעי וללא שלב של "חיפושים" ופועלים בדרכם לעיתים בלא מודעות לפן הרוחני אותו הם מגשימים בכל מעשיהם, דיבורם ואופן התנהלותם.