מהם "חיים מאוזנים"?
איזון הנו המהות הנדרשת כאשר אלמנט מסוים במערכת גדל על חשבון אלמנטים אחרים.
כאשר האיזון אינו קיים או כאשר הוא מופר, נמצאת המערכת בחוסר שיווי משקל והעומס על הציר המרכזי שלה גדול. ישנן מערכות רבות שמטרתן קיום מאוזן (במינימום עומס) בתחומי המכאניקה, הביולוגיה, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, הכלכלה ותחומים רבים נוספים. בדומה, "מערכת" חיי אדם הנה מערכת שמטרתה קיום מאוזן של בריאות האדם
(בריאות פיזיולוגית ונפשית). במהלך חיינו אנו נדרשים להשקיע משאבים (בעיקר אנרגיות של זמן ומאמץ) בתחומים שונים המשפיעים הן על רווחתנו ורווחת הקרובים והאהובים עלינו והן על בריאותינו האישית. המערכת של חיינו בנויה
מתת מערכות רבות. ניתן להגדיר בגדול תת-מערכות עיקריות: המערכת האישית (רווחתנו ובריאותנו האישית),
המערכת הזוגית, מערכת "המשפחה הגרעינית" (גידול וחינוך ילדינו) מערכת יחסינו עם המשפחה המורחבת
ומערכת יחסינו עם הסביבה (כולל עבודה ופרנסה וההשפעה ההדדית בינינו ולחברה בה אנו חיים).
במערכת האישית אנו מנסים לאזן בין "דברים שעושים לנו טוב עכשיו" ל"דברים שבריאים לנו בטווח הארוך" בין אם תהיה זו ההנאה מאוכל טעים (שבטווח הארוך יזיק לנו), בין אם יהיה זה העיסוק בספורט תובעני, פרויקט בעבודה או אפילו חתירה להישג (תואר/מעמד לימודי או בעבודה/חברה) בהם אנו משקיעים מאמץ מרוכז וזמני (עד להשגתם) על חשבון המאגרים הגופניים והנפשיים שלנו (עד כדי תשישות לפעמים), המשותף בכל אלה הוא חוסר האיזון הזמני לשם השגת רווחה/הנאה או אפילו "מימוש עצמי". כלומר, ההנאות והשגות המטרות הזמניות שלנו הם טובים לנו, כל עוד הם מאוזנים מול הנזק שהם גורמים לנו. האיזון מושג באמצעות מערכת מעצורים פנימית שניתן לקרוא לה "האיש הקטן" שלוחש לנו מבפנים התראות כגון "זהו, מספיק לאכול" ו"הגעת למטרה, עכשיו עצור קצת") ככל שנדע להקשיב יותר ל"איש הקטן" הזה נוכל ליהנות מהחיים ולהגיע למימוש עצמי גבוה במינימום נזק בטווח ארוך.
במערכת הזוגית אנו נדרשים לאזן בין ויתור לדרישה, בין נתינה לקבלה ובעיקר בין הצרכים של המערכת האישית לזו הזוגית. העובדה כי אופן החשיבה והמנטאליות (אפילו אופן השימוש במרכזי החשיבה במוח) בין גבר לאישה הנו שונה באופן מהותי, מאוד מקשה על קיום מאוזן של המערכת הזוגית (כל צד רוצה דברים אחרים ומתקשה להבין את הצד השני)
ולכן יש המתארים מערכת זו כ"מאבק בין המינים" האיזון ניתן להשגה בכל זאת ע"י הבנת ההבדלים, הבנת הצרכים ואופן החשיבה השונה ובניית מעין "מערכת משלימה" בין צרכי ורצונות הפרט בזוג לצרכי ורצונות בן הזוג השני.
במערכת המשפחה הגרעינית עלינו לאזן בין צרכי ורצונות הילדים (כל אחד בפני עצמו ומול השני) לצרכי ורצונות המערכת האישית והמערכת הזוגית וכל אלה מול "מה שנדרש לחינוך הילדים והכנתם לחיים". נשמע מסובך למדי לא?
היישום המושלם, אכן סבוך במידה אינסופית.. לשמחתנו, החיים אינם מושלמים ואף אינם נדרשים לכך.
כל אחד מאיתנו מיישם ברמה זו ואחרת את כל המערכות והאיזונים המסובכים הללו. העיקרון החשוב ביותר לשיפור איזון
זה הוא עצם ההכרה בקיום מערכות שונות אלו והחשיבות הרבה של האיזון ביניהם.
במערכת המשפחה המורחבת יש לאזן בין צרכי ורצונות הורינו, אחינו ואחיותינו וצרכינו שלנו (כל שלוש המערכות)
מעבר לכך יש לאזן בין ההיסטוריה המשפחתית המורחבת על כל משמעויותיה והשפעותיה עלינו ליכולתנו "לראות"
את חברי המשפחה כפי שהם כיום.
במערכת הסביבה החברתית נכנסים שני תחומים הנמצאים בבסיס "פירמידת הצרכים" ובקודקודה.
התחום הראשון הנו תחום הקיום הפיזי, או "פרנסה מספקת" כל קיומנו ויותר מכך "תפישת קיומנו" בעיני עצמנו
מתבסס על הביטחון לקיומנו "מחר" (בעתיד) ללא ביטחון זה, כמעט בלתי אפשרי לבסס ולשפר את שאר מערכות החיים שלנו. האיזון אם כך לגבי התחום הראשון הנו בין קיום ביטחון זה ברמה סבירה (דאגה וחשש כלשהו מהעתיד יהיה תמיד נוכח) לבין סיפוק הרמות הגבוהות יותר של "פירמידת הצרכים" שמתבססות עליו. כדי להעז בעבודה ובקהילה
(למטרת מימוש עצמי והשארת "חותם") עלינו לקחת סיכון סביר שהנו איזון בין יכולתנו להתקיים מחר לבין רצוננו
למימוש עצמי.
האיזון הנוסף הוא כמובן בין כלל ההשקעה במערכת הסביבה החברתית לכלל ההשקעה בשאר מערכות חיינו (המערכת האישית, הזוגית והמשפחתית) אחת הדרכים להשגת איזון זה היא בחלוקת הזמן המושקע בעבודה וקריירה לעומת הזמן המושקע בעצמנו, בבן זוגנו ובמשפחתנו באופן שוטף. היכולת לחלק זמן זה טמונה ביכולת לומר בתוך מערכת הסביבה
"זה מספיק לי", קיומי מובטח ברמה סבירה, רמת חיי הגשמית הנה סבירה ורמת ההגשמה והמעורבות שלי בחברה מספקת.
הדרך השנייה (שאינה סותרת את הראשונה) היא השקעת המאמץ המרוכז הזמנית. הגדרת חוסר איזון מוקצב בזמן,
כגון השגת תפקיד/משרה/תואר לימודי שבסופו מושגת המטרה, הצורך הקיומי או המימוש העצמי המוגדר מושג ואז
חוזרים לאיזון הנדרש באמצעות היכולת "זה מספיק לי".
המכנה המשותף בין כל מערכות חיינו הנו בהגדרת הציפיות שלנו מהפרטים האחרים והסביבה לעומת המשוב או התוצאה המתקבלת כפי שאנו מפרשים אותה. כל אחד והגדרת האיזון שלו בין ציפיותיו ופירוש המשוב אותו הוא מקבל.
"תן לי את הכוח לשנות את הדברים אותם אני מסוגל לשנות,
את היכולת לקבל את הדברים שאינני מסוגל לשנות
ואת החוכמה להבחין ביניהם"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה