לא הכול בסדר, אבל זה בסדר

מדי יום אנו נשאלים על ידי עמיתינו לעבודה, קרובי משפחתנו וידידנו "מה נשמע? מה המצב?

הכול בסדר?" ברוב רובם של המקרים אנו עונים אוטומטית "כן" "100%" ו"אחלה"
האם פירוש הדבר שאכן זהו מצבנו הנפשי/בריאותי/כלכלי? האם בכל תחום בחיינו הכול מוצלח ומצליח?
מהי כוונת השואל, האם למצבנו האישי? האם למצב משפחתנו? האם למצבנו בעבודה?
האם לקחת בחשבון בתשובה את השפעת המצב בחברה הסובבת אותנו? משפחה? ישוב? מדינה? עולם?
האם התשובה צריכה להעיד על האופן בו אנו מתמודדים עם המצב? האם התשובה צריכה להעיד על רמת האופטימיות שלנו? האם בכלל קיים מצב בו "הכול בסדר?"
יש להודות שבבחינה ריאלית, עובדתית לוגית, לא סביר שנוכל להצדיק תשובת "כן"
לשאלת ה"הכול בסדר?" תמיד היה, תמיד יש ותמיד יהיה "משהו לא בסדר" בחיינו.
אז כיצד אנו צריכים לחשוב וכיצד לענות (גם לעצמנו) לשאלה יום יומית זו?

במאמר מעניין של מייקל שרמר מו"ל כתב העת "הספקן" וכותב טור קבוע ב"סיינטיפיק אמריקן"
עולה שאלת רמת האופטימיות שלנו, על מה היא מבוססת והאם לתנועת ה"חשיבה החיובית" הפופולארית
יש בסיס ריאלי הגיוני מבוסס. שרמר, למרות הגדרתו את עצמו כ"אופטימי מטבעי" חושף במאמר את הבסיס הדל (עובדתית) של עיקרון ה"חשיבה החיובית" ומביא בהרחבה טענות מספרה של ברברה ארנרייך "Bright Sided" לגבי החורים בטענות התפיסה וההצלחה בתפיסת ה"חשיבה החיובית"
שרמר טוען במאמר כי אנו צריכים להיות ריאליים במקום אופטימיים.
(כדוגמא הוא נותן דוגמא משעשעת מהרגלי רכיבת האופנים שלו עצמו) האם כך?
האם עלינו להיות תמיד הגיוניים, ריאליים ומחושבים?

אם עלינו לתת את התשובה המדויקת ביותר עובדתית, אנו צריכים כמובן לענות תמיד
"לא, לא הכול בסדר" אני עייף, לא מרגיש טוב, מקבל משכורת נמוכה מדי, רבתי עם אשתי, הילד שלי קיבל "נכשל" במבחן, אבא שלי צריך לעבור ניתוח ובעבודה לא מספיק מעריכים אותי וכל זה לפני שנתחשב במצב המדינה המחורבן, עם השחיתות, המצב הביטחוני, מוסריות בזבל ו"אי חינוך"
שלא לדבר על המצב האקולוגי/פוליטי/מדיני/מוסרי בעולם...

אז מה עושים? (מבחינה פנימית) ומה עונים? (כתשובה)
הצעתי לדילמה היא "לא, לא הכול בסדר, אבל זה בסדר שלא הכול בסדר"
בתשובה זו, קודם כל לעצמנו ואחר כך גם לשאלה הבלתי נמנעת של אחרים, אנו מצהירים כי אנו מודעים למצב המציאותי האמיתי בו אנו והחברה בה אנו חיים נמצאים, אבל, אנו מסוגלים להתמודד עם כך.
אין אנו מרכיבים "משקפיים ורודים" או "משקפיים שחורים" ואין אנו נותנים למצב האמיתי, בו
אין שמץ של סיכוי ש"הכול בסדר" להשפיע עלינו לרעה. אנו עושים מה שאנו יכולים להתמודדות עם המצב, לפעמים מצליחים יותר לשפר אותו ולפעמים נכשלים והמצב נהיה גרוע יותר, אבל זה בסדר,
זו דרכו של עולם, זוהי גם ה"טאו" חייה פה ועכשיו, הכר במציאות כפי שהיא ולמד להסתדר איתה, לזרום איתה, לנסות להשפיע עליה לטובה מצד אחד ומצד שני להיות מודע למגבלותיך בהשפעה עליה.

זה בסדר שלא הכול בסדר.

המלצות ספרים - האדם שבקצה האגו

"האדם שבקצה האגו" – מתי ליבליך

ספר העוסק בהתפתחות עצמית והכרת אדם את עצמו. התחום מוגדר כ"פסיכולוגיה טרנספרסונלית"
ולפי הספר הראשון שעסק, או פיתח זרם זה היה קרל יונג. הרעיון החדש בתחום הוא יצירת חיבור בין
תורות הנפש המערביות (או פסיכולוגיה) לבין תורות רוחניות מהמזרח הרחוק.
הספר כל כך עשיר ברעיונות מתקדמים לתפישה הכרתית והתפתחות עצמית שלא הייתי ממליץ אותו
ל"מתחילים" בתחום. למי שכבר קרא ועסק בתחום פיתוח הנפש וההכרה העצמית הספר הוא מקור עשיר
ומעורר השראה, הנותן כיווני מחשבה וכלים מעשיים ל"עבודה". פרק 8 מתאים וחשוב לקריאה לכול סוגי הקוראים
(ללא ניסיון, עם ניסיון, מורים ותלמידים כאחד) הפרק נקרא "צילו של המורה"
ועוסק בבעייתיות הקשה של המורים הרוחניים היוצרים "כתות" של חניכים/תלמידים ולפעמים גורמים
לתלמידיהם ללכת בכיווני הרס עצמי במקרה "הטוב" ונזק נפשי חמור במקרה הגרוע.
ליבליך אינה קובעת באופן חד משמעי "כוונה רעה" להנחיותיהם של מורים אלו (אך גם אינה מבטלת מקרים כאלו)
וטוענת שלפעמים, גם המורה הרוחני נמצא במצב בעייתי וללא ידיעתו גורם את הנזק.
מומלץ.

המלצות ספרים - קפה סוקרטס

"קפה סוקרטס" – כריסטופר פיליפס

ספר המתאר מסע, או "שליחות" אישית של הכותב שמהווה חלק מתנועה ותפישה בינלאומית להחזרת

תחום הפילוסופיה מ"מגדלי השן" באוניברסיטאות ל"כיכר השוק" ולפשוטי העם.

התפישה והיישום של פיליפס הנה כיום מפגשי דיון בבתי קפה, ספריות, או כל מקום אחר, שם דנים

המשתתפים במשמעויות פילוסופיות של החיים. הרכב המשתתפים יכול לנוע בין פרופסורים לפילוסופיה,

עו"ד, פיזיקאים, עובדי הייטק, רוכלי באסטות, פועלים ואף "הומלסים" שהזדמנו למקום.

כל אחד חשוב ולכל אחד יש דעה וזכות להביעה. הכללים היחידים נוגעים לתרבות הדיון, הכבוד ההדדי,

הסובלנות לאחר ופתיחות מחשבה מרבית. ספר ורעיון "מכונן" מבחינתי וכבר שמעתי על יישומי תפישות דומות גם בישראל (מפגשי דיונים פילוסופיים ברכבת ישראל, חוגי פילוסופיה לילדי בית ספר יסודי ותיכון ועוד)

מאוד מאוד מומלץ.

המלצת ספרים - כל שצריך להיות אדם

"כל שצריך להיות אדם" – ד"ר נמרוד אלוני

הספר מוגדר כ"אנתולוגיה" וד"ר אלוני שהוא דמות מרשימה בפני עצמו,

בעצם "רק" בחר את הטכסטים, ערך וכתב להם הקדמות.

הספר מוגדר ע"י ד"ר אלוני כ"מסע בפילוסופיה חינוכית"

והוא ערוך בשבעה שערים:

1. "השתוקקות פילוסופית: על אהבת החוכמה והכמיהה לאמנות החיים"

2. "מאפייניה ותכניה של הפילוסופיה החינוכית"

3. "טבע האדם והתכלית האנושית"

4. "תחומי הדעת ודרכי הידיעה: מגמות בחינוך האינטלקטואלי"

5. "אתגרים מוסריים בחינוך ובחברה"

6. "מקורות ומגמות בחינוך ההומנסיטי"

7. "הכתבים המכוננים: יצירות מופתיות ותשתיות בפילוסופיה החינוכית"

רשימת כותבי המאמרים נעה מהפילוסופים של העת העתיקה פלאטו, אריסטו, קונפוציוס ולאו טסה, דרך הוגים מימי הביניים ועד אנשי רוח מהמאה ה 20 כראסל, דיואי, פרנקל, ליבוביץ' ועוד (עם דגש על יהודים וישראלים)

הספר הוא מקור מרתק של הנאה, ידע וחוכמה.

המלצות ספרים - אפלטון במקום פרוזק

"אפלטון במקום פרוזק" ו"תרפיה לשפויים" – ד"ר לו מרינוף

ספרים מסוג "שיפור חיים אישי". בשני ספריו, מביא המחבר את בשורת

ה"טיפול הפילוסופי" (להבדיל מטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי) למודעות הקוראים. לו מרינוף הוא גם נשיא אגודת המטפלים הפילוסופים בארה"ב (ישנן אגודות נוספות באירופה) והא מומחה בהפשטה של רעיונות ותפישות פילוסופיות לצורך שימוש והבנה של קוראים שלא למדו פילוסופיה.

עיקרון התפישה: לכולנו כבני אדם יש "פילוסופיית חיים" אישית בין שהיא מודעת לנו בחלקה או כולה ובין שלא. לפי פילוסופיית חיים זו אנו מכוונים את חיינו, ויוזמים ומגיבים במעשים, דיבורים ורגשות כלפי אירועי החיים.

קורה לא מעט שהפילוסופיה האישית שלנו הינה מזיקה לנו ומפריעה לנו בחיים

(הן בהישגים והן באיזון הנפשי) בעוד שהטיפול הפסיכולוגי מתמקד בהשפעות רגשיות של עברנו והבנתם בלבד והטיפול הפסיכיאטרי מתמקד בהשגת האיזון הכימי בראשנו (במידה והיה קיים חוסר-איזון) ע"י תרופות, הטיפול הפילוסופי ממשיך מעבר לכך (ולכן אינו סותר טיפולי פסיכולוג או פסיכיאטר) ושואף לתקן את אופן תפישתנו או פילוסופיית החיי שלנו, כך שגם במקרים עתידיים ולא רק במשבר נוכחי כלשהו – נהיה חזקים ומאוזנים יותר להתמודדות עם קשיי החיים.

החומר בהחלט מעורר מחשבה ונותן כלים מעשיים ביותר לשימוש כל מי שחווה משברים, תחושת ריקנות או קשיים אחרים בחייו וב"בונוס" פותח את העולם הפילוסופי העשיר והמרתק מההוגים היוונים, ההודים והסינים העתיקים ועד תפישות מהמאה ה 20.

מומלץ להתחיל עם "אפלטון במקום פרוזק" ולאחר מכן לקרוא את "תרפיה לשפויים"

בתאבון!