Prager University: The Middle East Problem

על הקשר בין עקה (STRESS) בריאות נפשית וגופנית ומדיטציה

בתוכנית מעולה של ה BBC מוצגים מחקרים שונים הבודקים את הקשר בין עקה (STRESS)
לבריאות הגופנית והנפשית שלנו, מגדירים "טיפוסים" ברמות עקה שונות ובודקים
האם המצב הוא הפיך באמצעות שינוי סגנון חיים ומדיטציות:

על קיצוניות ו"גרופיז"

אחד השירים הטובים והיפים ביותר שנכתבו ובוצעו בנושא הקיצוניות אליה מגיעים אנשים המרגישים שחייהם ריקניים מדי
ולכן מנסים לחיות את חייהם של הה"סלבס" שהם מעריצים.
על מה שקורה שהערכה מתחלפת בהערצה עיוורת - STAN

Lyrics to Stan :

Chorus: Dido
My tea's gone cold I'm wondering why I..
got out of bed at all
The morning rain clouds up my window..
and I can't see at all
And even if I could it'll all be gray,
but your picture on my wall
It reminds me, that it's not so bad,
it's not so bad..

1st Chorus: volume gradually grows over raindrop background
2nd Chorus: full volume with beat right after "thunder" noise

[Eminem as 'Stan']
Dear Slim, I wrote but you still ain't callin
I left my cell, my pager, and my home phone at the bottom
I sent two letters back in autumn, you must not-a got 'em
There probably was a problem at the post office or somethin
Sometimes I scribble addresses too sloppy when I jot 'em
but anyways; fuck it, what's been up? Man how's your daughter?
My girlfriend's pregnant too, I'm bout to be a father
If I have a daughter, guess what I'ma call her?
I'ma name her Bonnie
I read about your Uncle Ronnie too I'm sorry
I had a friend kill himself over some bitch who didn't want him
I know you probably hear this everyday, but I'm your biggest fan
I even got the underground shit that you did with Scam
I got a room full of your posters and your pictures man
I like the shit you did with Ruckus too, that shit was fat
Anyways, I hope you get this man, hit me back,
just to chat, truly yours, your biggest fan
This is Stan

{Chorus: Dido}

[Eminem as 'Stan']
Dear Slim, you still ain't called or wrote, I hope you have a chance
I ain't mad - I just think it's FUCKED UP you don't answer fans
If you didn't wanna talk to me outside your concert
you didn't have to, but you coulda signed an autograph for Matthew
That's my little brother man, he's only six years old
We waited in the blistering cold for you,
four hours and you just said, "No."
That's pretty shitty man - you're like his fuckin idol
He wants to be just like you man, he likes you more than I do
I ain't that mad though, I just don't like bein lied to
Remember when we met in Denver - you said if I'd write you
you would write back - see I'm just like you in a way
I never knew my father neither;
he used to always cheat on my mom and beat her
I can relate to what you're saying in your songs
so when I have a shitty day, I drift away and put 'em on
cause I don't really got shit else so that shit helps when I'm depressed
I even got a tattoo of your name across the chest
Sometimes I even cut myself to see how much it bleeds
It's like adrenaline, the pain is such a sudden rush for me
See everything you say is real, and I respect you cause you tell it
My girlfriend's jealous cause I talk about you 24/7
But she don't know you like I know you Slim, no one does
She don't know what it was like for people like us growin up
You gotta call me man, I'll be the biggest fan you'll ever lose
Sincerely yours, Stan -- P.S.
We should be together too

{Chorus: Dido}

[Eminem as 'Stan']
Dear Mister-I'm-Too-Good-To-Call-Or-Write-My-Fans,
this'll be the last package I ever send your ass
It's been six months and still no word - I don't deserve it?
I know you got my last two letters;
I wrote the addresses on 'em perfect
So this is my cassette I'm sending you, I hope you hear it
I'm in the car right now, I'm doing 90 on the freeway
Hey Slim, I drank a fifth of vodka, you dare me to drive?
You know the song by Phil Collins, "In the Air of the Night"
about that guy who coulda saved that other guy from drowning
but didn't, then Phil saw it all, then at a a show he found him?
That's kinda how this is, you coulda rescued me from drowning
Now it's too late - I'm on a 1000 downers now, I'm drowsy
and all I wanted was a lousy letter or a call
I hope you know I ripped +ALL+ of your pictures off the wall
I love you Slim, we coulda been together, think about it
You ruined it now, I hope you can't sleep and you dream about it
And when you dream I hope you can't sleep and you SCREAM about it
I hope your conscience EATS AT YOU and you can't BREATHE without me
See Slim; {*screaming*} Shut up bitch! I'm tryin to talk!
Hey Slim, that's my girlfriend screamin in the trunk
but I didn't slit her throat, I just tied her up, see I ain't like you
cause if she suffocates she'll suffer more, and then she'll die too
Well, gotta go, I'm almost at the bridge now
Oh shit, I forgot, how'm I supposed to send this shit out?
{*car tires squeal*} {*CRASH*}
.. {*brief silence*} .. {*LOUD splash*}

{Chorus: Dido}

[Eminem]
Dear Stan, I meant to write you sooner but I just been busy
You said your girlfriend's pregnant now, how far along is she?
Look, I'm really flattered you would call your daughter that
and here's an autograph for your brother,
I wrote it on the Starter cap
I'm sorry I didn't see you at the show, I musta missed you
Don't think I did that shit intentionally just to diss you
But what's this shit you said about you like to cut your wrists too?
I say that shit just clownin dogg,
c'mon - how fucked up is you?
You got some issues Stan, I think you need some counseling
to help your ass from bouncing off the walls when you get down some
And what's this shit about us meant to be together?
That type of shit'll make me not want us to meet each other
I really think you and your girlfriend need each other
or maybe you just need to treat her better
I hope you get to read this letter, I just hope it reaches you in time
before you hurt yourself, I think that you'll be doin just fine
if you relax a little, I'm glad I inspire you but Stan
why are you so mad? Try to understand, that I do want you as a fan
I just don't want you to do some crazy shit
I seen this one shit on the news a couple weeks ago that made me sick
Some dude was drunk and drove his car over a bridge
and had his girlfriend in the trunk, and she was pregnant with his kid
and in the car they found a tape, but they didn't say who it was to
Come to think about, his name was.. it was you
Damn!

איך ללמוד "בדרך הקשה"

ללמוד זה דבר טוב. ללמוד "בדרך הקשה" זה גם טוב, אבל פחות.
לא מזמן חוויתי זאת בעודי עובר בדרך על אחד העקרונות בהם אני מאמין ומנסה ליישם בחיי.
מדובר במשפט החכם הבא:
"דבר, אותו לא נמצא די זמן לעשותו כהלכה בפעם הראשונה, ימצא די זמן לעשותו כהלכה, בפעם השנייה"
אחד משני מתחומי העיסוק העיקריים שלי הוא ייזום והרצה של פרויקטים בהנדסת מפעל הפלסטיק בקיבוצי (פלסטופיל)
הפרויקט האחרון והגדול ביותר שלי הוא הקמת מערך מחזור לפסולת המאוד בעייתית של המפעל,
פסולת המורכבת מסוגים רבים ושונים של פולימרים המיוצרים בתהליך מורכב וייחודי בארץ.
במסגרת הפרויקט, הגענו ל"צומת" בה מצד אחד, תהליך המחזור, על הטכנולוגיה הקשורה בו,
שיטות העבודה והנהלים (הדרך ליישם את שיטות העבודה) נמצא במצב של "עדיין לא מתנהל חלק בשוטף"
ומוצרי המחזור, ברובם, עדיין בשלבי פיתוח, ומצד שני, על סמך הדוגמאות המוצלחות אותן תכננתי ויצרתי,
הצליח השיווק לפתוח שוק חדש, בעל פוטנציאל אדיר, מבחינת הכמות והרווח הצפוי ממוצרי המחזור.
נוצר מצב, בו מצד אחד קיים לחץ אדיר מהשיווק ומנכ"ל החברה לייצר בפעם הראשונה כמות מסחרית מהמוצר החדש,
כדי "לחדור לשוק" ולקבל על בסיס הזמנה זו, הזמנות גדולות וריווחיות אף יותר.
ומצד שני, התשתיות לייצור ההזמנה, לא ממש היו מוכנות (כולל מלאי פסולת מהסוג המתאים)
עקב לחץ ה"דד ליין" מחזרנו חומר גלם שלא בדיוק התאים להגדרות הטיב (אותן הגדרתי בעצמי) ונכנסנו לייצור
ההזמנה החשובה "בכוח הזרוע"
התוצאה - מוצר שויזואלית לא ניתן לשלוח במשלוח ראשון וחשוב ללקוח.
לאחר מזעור נזקים (עצרתי את הייצור עוד באותו היום) התארגנו מחדש, אספנו לאט לאט את הסוג המתאים להגדרות הטיב,
מחזרנו בהקפדה על השיטה המוגדרת ויצרנו מחדש באופן מוצלח (כשבוע וחצי אחרי ניסיון הייצור הקודם)
האיחור בייצור, בסופו של דבר, לא יגרום לאי עמידה ב"דד ליין" ומה שנשאר לעשות הוא התחביב הישראלי הידוע -
לנתח את המקרה בדיעבד...
כל ההבדל, טמון במשפט חכם אחד, שבמקרה זה "נשאר על הנייר" במקום להיות מיושם בפועל באופן ההתנהלות.
מקרה זה גרם לי לחשוב על מקרים אחרים, בהם הייתה לי הפילוסופיה החכמה והמתאימה, אולם היישום לקה בחסר..
"מחשבה נכונה, מניבה מעשים נכונים" רק כאשר אכן חושבים לפני המעשים,
זוהי אחת הסיבות שבמשפט התמצית הפילוסופית של חיי, קיים החלק האחרון:
"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך"

על אור וחושך, רע וטוב, מידע ומידע מוטעה

ההתייחסות לרשת האינטרנט צבועה לא פעם בצבעים עזים, המשתנים, בהתאם למתייחס, בין לבן בוהק לשחור אטום.
מצד אחד, רבים מתלהבים משפע האפשרויות למידע, ידע, הנאה, חיבורי תקשורת והפעלות תרגול קוגנטיביות במשחקי רשת,
מציאת תשובה לבדידות, הניכור והמוגבלות הגופנית וסיפוק צרכי הנאה ואפילו אושר אישי.
ומצד שני קמה קול צעקה מקרב המתנגדים המתארים את הרשת כעודף גירויים אלימים ומיניים, ניצול ושטיפת מוח כלכלי,
גרימת נזקים (מפסיכולוגיי, כלכליים ועד מוות לפעמים) וככל - מקור כל רע על פני כדור הארץ.
כמו במקרים רבים אחרים, ניתן גם כאן לחפש את "דרך האמצע". להתייחס אל הרשת כהזדמנות וכמראה לצרכינו ואופיינו.
מי שמחפש ריגושים וגירויי אדרנלין מסוגים שונים, יכול למצוא את מבוקשו בדיוק כמו חברו שמחפש הזדמנות להירגע,
למצוא תמונות, דברי אומנות מדהימים, ספרים, פילוסופיה, דעות מגוונות ועוד.
אותם אלו הגולשים ברשת כדי להתחבר לאחרים, ברשתות החברתיות הרבות, למצוא תמיכה, עניין, ידידות ואהבה,
יוכל לעשות זאת בדיוק כמו הגולשים שמחפשים ניתוק מה"רעש" של העולם.
מה שאדם מחפש בהתאם לאופיו הוא גם ימצא ברשת. הרשת עצמה אינה "טובה" או "רעה" היא אך ורק מראה לנו עצמנו.

בדומה לכך, חיפוש מידע וידע ברשת, יכול להיות מועיל ואפקטיבי, עד רמה של הצלת חיים בפועל,
ומצד שני מציאת מידע מוטעה (מהשפע הרב הקיים ברשת) יכול להיות מזיק עד רמה של גרימת מוות.
דוגמא אחת היא המידע הרפואי:
גולשים בפורום רפואי? בדקו טוב מי מייעץ לכם
בדומה לדוגמא זו, הדגימה באופן ברור את הבעייתיות והדואליות של השימוש במידע מהרשת,
נכונה גם תופעה זו בהקשר של טיפולי אוטיזם.
אוטיזם הוא תחום "פרוץ" בו אין לרפואה הקונבנציונלית תשובות ברורות ומבוססות, לא לגבי הגורמים,
ולא לגבי הטיפול האפקטיבי המתאים לכל "מקרה" של אוטיזם.
עקב כך, ריבוי ה"מטפלים" ה"שיטות" וה"טיפולים" המוצאים ברשת להורים הנואשים לטיפול אפקטיבי -
גדול ורב, אין "סמכות" ברורה ואחידה היודעת להמליץ על טיפול אפקטיבי או להזהיר מטיפול שבמקרה הטוב,
רק גוזל מההורים זמן וכסף יקרים ובמקרה הרע, גם גורמים להתדרדרות ונזק לילד.
בנוסף לכך, חלק מהבעיה טמון בהצלחות חלקיות של טיפולים בקרב חלק מהמקרים והילדים,
אך אינו מתאים/מצליח עם חלק אחר. המטפלים וההורים ש"הצליחו" ממליצים ובצדק על הטיפול שייתכן שיזיק לילד אחר.
אז מה עושים?
אין תשובה פשוטה לבעייה מורכבת זו, אך ישנם כמה כללים אותם ניתן ליישם בבדיקת כל הצעה/ייעוץ לטיפול:
1) הצלבת המידע על הטיפול והמטפל מול הורים אחרים ורופאים/פסיכולוגים מהתחום.
    כדאי לשים לב שלא כל רופא, פסיכולוג או פסיכיאטר באמת מבין בתחום, יש למצוא כאלה שלהם ניסיון מספיק בתחום.
2) להיזהר מקיצוניות (גם בשיטת הטיפול וגם בהתייחסות המטפל לשיטות אחרות)
3) להיזהר מהבטחות "ורודות" מטפל טוב, יודע את המוגבלות שלו ואת העובדה כי אין לו סיכוי של 100% להצלחה.
4) להתייעץ עם הורי אוטיסטים "ותיקים" יש סיכוי טוב שהם כבר "היו שם" או שיש להם קישורים למידע רלוונטי.
5) לא לחשוש מ"תערובת" של טיפולים וגישות, לקות ה ASD מורכבת מהרבה פנים, פן נוירולוגי מוחי, פן תחושתי,
    פן תקשורתי חברתי, פן שפתי, פן לימודי ופן ריגשי/נפשי. לפעמים צריך עירוב של גישות לטיפול אפקטיבי.
6) לתת הזדמנות אמיתי. לפעמים אפקטיביות של טיפול תלויה ברמת שיתוף הפעולה של ההורים,
    באופטימיות והגיבוי שהם נותנים ובעיקר במספיק זמן לתוצאות (כלל "אצבע" - לא פחות מחצי שנה)

בפעם הבאה שתגלשו ברשת, יהיו הצרכים שלכם אשר יהיו - השתמשו בגישת ה"כבדהו וחשדהו"
גם את הפוסט הזה, ניתן "לקבל" או "לדחות" בהתאם לתוכנו וה"פרופיל" האמין או הבלתי אמין שנוצר אצלכם ביחס לכותב...
בהצלחה!

לא הכול בסדר, אבל זה בסדר

מדי יום אנו נשאלים על ידי עמיתינו לעבודה, קרובי משפחתנו וידידנו "מה נשמע? מה המצב?

הכול בסדר?" ברוב רובם של המקרים אנו עונים אוטומטית "כן" "100%" ו"אחלה"
האם פירוש הדבר שאכן זהו מצבנו הנפשי/בריאותי/כלכלי? האם בכל תחום בחיינו הכול מוצלח ומצליח?
מהי כוונת השואל, האם למצבנו האישי? האם למצב משפחתנו? האם למצבנו בעבודה?
האם לקחת בחשבון בתשובה את השפעת המצב בחברה הסובבת אותנו? משפחה? ישוב? מדינה? עולם?
האם התשובה צריכה להעיד על האופן בו אנו מתמודדים עם המצב? האם התשובה צריכה להעיד על רמת האופטימיות שלנו? האם בכלל קיים מצב בו "הכול בסדר?"
יש להודות שבבחינה ריאלית, עובדתית לוגית, לא סביר שנוכל להצדיק תשובת "כן"
לשאלת ה"הכול בסדר?" תמיד היה, תמיד יש ותמיד יהיה "משהו לא בסדר" בחיינו.
אז כיצד אנו צריכים לחשוב וכיצד לענות (גם לעצמנו) לשאלה יום יומית זו?

במאמר מעניין של מייקל שרמר מו"ל כתב העת "הספקן" וכותב טור קבוע ב"סיינטיפיק אמריקן"
עולה שאלת רמת האופטימיות שלנו, על מה היא מבוססת והאם לתנועת ה"חשיבה החיובית" הפופולארית
יש בסיס ריאלי הגיוני מבוסס. שרמר, למרות הגדרתו את עצמו כ"אופטימי מטבעי" חושף במאמר את הבסיס הדל (עובדתית) של עיקרון ה"חשיבה החיובית" ומביא בהרחבה טענות מספרה של ברברה ארנרייך "Bright Sided" לגבי החורים בטענות התפיסה וההצלחה בתפיסת ה"חשיבה החיובית"
שרמר טוען במאמר כי אנו צריכים להיות ריאליים במקום אופטימיים.
(כדוגמא הוא נותן דוגמא משעשעת מהרגלי רכיבת האופנים שלו עצמו) האם כך?
האם עלינו להיות תמיד הגיוניים, ריאליים ומחושבים?

אם עלינו לתת את התשובה המדויקת ביותר עובדתית, אנו צריכים כמובן לענות תמיד
"לא, לא הכול בסדר" אני עייף, לא מרגיש טוב, מקבל משכורת נמוכה מדי, רבתי עם אשתי, הילד שלי קיבל "נכשל" במבחן, אבא שלי צריך לעבור ניתוח ובעבודה לא מספיק מעריכים אותי וכל זה לפני שנתחשב במצב המדינה המחורבן, עם השחיתות, המצב הביטחוני, מוסריות בזבל ו"אי חינוך"
שלא לדבר על המצב האקולוגי/פוליטי/מדיני/מוסרי בעולם...

אז מה עושים? (מבחינה פנימית) ומה עונים? (כתשובה)
הצעתי לדילמה היא "לא, לא הכול בסדר, אבל זה בסדר שלא הכול בסדר"
בתשובה זו, קודם כל לעצמנו ואחר כך גם לשאלה הבלתי נמנעת של אחרים, אנו מצהירים כי אנו מודעים למצב המציאותי האמיתי בו אנו והחברה בה אנו חיים נמצאים, אבל, אנו מסוגלים להתמודד עם כך.
אין אנו מרכיבים "משקפיים ורודים" או "משקפיים שחורים" ואין אנו נותנים למצב האמיתי, בו
אין שמץ של סיכוי ש"הכול בסדר" להשפיע עלינו לרעה. אנו עושים מה שאנו יכולים להתמודדות עם המצב, לפעמים מצליחים יותר לשפר אותו ולפעמים נכשלים והמצב נהיה גרוע יותר, אבל זה בסדר,
זו דרכו של עולם, זוהי גם ה"טאו" חייה פה ועכשיו, הכר במציאות כפי שהיא ולמד להסתדר איתה, לזרום איתה, לנסות להשפיע עליה לטובה מצד אחד ומצד שני להיות מודע למגבלותיך בהשפעה עליה.

זה בסדר שלא הכול בסדר.

האם אנו חושבים יותר מדי?

לא קל לאדם אוהב ידע, סקרן ואוהב קריאה, מתעניין וחושב, אדם היודע לנתח מידע ולהפיק מסקנות, להודות שאולי הוא "חושב יותר מדי" האם זה יתכן? האם זה סביר? האין האמירה "חושב יותר מדי" שמורה למי שמוחו נחות, אוצר ידיעותיו דל וחשיבתו מעטה? מסתבר שהתשובה היא "לא" דווקא אנחנו, שוחרי הידע, מרבים ליפול לבור זה.

אחת הבעיות מתחילות בפרויד. פרויד היה מי שגילה לנו שקיים בנו "אני חבוי" או "תת מודע"
מסתבר שיש בכולנו צד חבוי שבהתאם ל"פרופיל הפסיכולוגי" (או "הנפשי") שלנו גורם לנו לחשוב ולבצע דברים שלפעמים מפריעים לנו, דברים שאנו "חושבים" שהם רציונאליים ונכונים לנו,
אבל לפעמים הם עשויים דווקא לפגוע בנו, לעצור אותנו, או להפך, לגרום לנו לבצע פעולה שגויה הגורמת עוול לנו ו/או לאחרים. כנראה שדקארט טעה. אנו לא "קיימים מפני שאנו חושבים"
ו"אנו חושבים מפני שאנו מתלבטים" מהעובדה הפשוטה שהתלבטות זו היא פנימית ומן הסתם מתרחשת
בהשפעה גדולה של התת מודע שלנו. אותו "תת מודע" הוא בעייתי מכיוון שהוא עלול להיות מושפע
מנוירוזות, טראומות, שקיקות וכמיהות חבויות או שהוא סתם מונע מאיתנו לפעול לשינוי בחיינו
מפני שהוא מעוניין לשמור על הסטטוס קוו של חיינו או כביכול "היציבות הנפשית" שלנו.
הפחד משינוי הוא אחד המשפיעים החבויים הגדולים ביותר בנפשו של כל אדם.
הפועל היוצא של מצב בעייתי זה הוא שכאשר אנו מגיעים לסיטואציה בה צריך להחליט על שינוי,
אנחנו לפעמים "נתקעים" בויכוח פנימי, מלא בשיקולי יתר, בעד ונגד, תוצאות אפשריות, וכמה שאנו יותר "חכמים" הויכוח הפנימי עוד יותר מסובך. המצב הפנימי הבעייתי השני הוא כאשר אנו מוצאים תירוץ "לוגי" כביכול מדוע לא לבצע את השינוי. אבל, לאמתו של דבר, זה לא אנחנו שהגענו לטיעון הנגד
המשכנע הזה, זה "הוא" האני החבוי שלנו. אז מה עושים? האם אנו נידונים לחוסר וודאות תמידי
בעניין הקיום שלנו כמו ב"בעיית השד" של דקארט? (חוסר הוודאות שיש איזה שד שגורם לנו לראות ולחוות רק את מה שהוא רוצה ובעצם שולט בנו) האם ייתכן שאנו בעצם ישנים באיזה "מטריקס"
ללא אפשרות אפילו לדעת זאת? אולי לא. יש "פאטנט"
ה"פאטנט" הוא לא לחשוב יותר מדי, פשוט לעשות. אין זו המלצה חס ושלום להפסיק לאחת ולתמיד את
החשיבה והמחשבה, אלא לפעמים שעולה לנו או לאחרים איזה רעיון לעשות משהו, להתקדם, להעיז, לבצע משהו שונה משגרת חיינו, צריך פשוט לבצע. לא לחשוב, לא לתת הזדמנות ל"שד המתעתע"
או התת מודע שלנו להשתלט לנו על החיים כדי שיישארו במצב של "מי מנוחות" אלא פשוט "לקפוץ למים". אנו חיים רק פעם אחת. גם אם יש או אין קיום אחרי המוות, "עולם אחר" או "גלגול נשמות"
את החיים האלו, הנוכחיים אנו חיים רק פעם אחת וכדי לחיות חיים מלאים, מספקים, בעלי חוויות מלמדות והגשמה עצמית, צריך להעיז ולעשות. "נא להדק חגורות ולכבות מחשבות, אנו ממריאים"
במקרים דומים נוספים, נוהגים מורי "זן" רבים לנקוט בשיטות שונות, על מנת לרוקן את המוח ממחשבות
שמפריעות הן ללימוד תפישות חדשות והן לביצוע מדיטציות שמטרתן להשקיט את הנפש ולהתבונן במציאות "כפי שהיא". חלק מהטכניקות נוקטות בקו של זעזוע המתלמד באמירות לכאורה, בלתי הגיוניות
מפתיעות ולא שגרתיות, כדי "להוציא אותו מקו המחשבה הרגיל", מהדוגמטיות וע"י כך פתיחת מחשבתו
לאפשרויות אחרות. עודף החשיבה מופיע גם בתחום הפסיכולוגיה ובא לידי ביטוי שלילי חזק במקרים של
חוסר ביטחון חרדתי, דיכאוניות ועוד. במקרים קיצוניים אלו, הופכות האפשרויות העתידיות הרבות של כל מעשה ואמירה (או כל פעולה אקטיבית) לריבוי משתק ובלתי אפשרי של משתנים הסוגר את האדם
בחיים של פחד ואי עשייה. במקרה אחר, מתמקד האדם באפשרויות העתידיות השליליות הקיצוניות בלבד
המשאירות אותו נעול בחרדה קיומית לא מציאותית וכובלת. במקרה נוסף, חושב האדם הדיכאוני, מחשבות שליליות על עצמו בהווה ו"זוכר" מהעבר רק את הזיכרונות השליליים והטראומות שעבר.
במידה מסוימת, ניתן לסכם ולומר שככל שהאדם מרבה ידע (בעיקר בעולם המערבי) הוא חשוף יותר לבעיית "עודף החשיבה" לכן, צריכים אנו "לקחת צעד אחד לאחור" להאט קצת את מוחנו הדוהר לפירושים עתידיים אפשריים ופשוט לבצע את הדברים. בכל מקרה יהיה צורך וגם נוכל לטפל במשמעויות הנובעות מפעולותינו בהמשך, בין אם "חשבנו את עצמנו לדעת" ובין אם לא.
החיים אינם משחק שחמט, פשוט התקדמו בדרך בה החלטתם ללכת.

אימרות של חוכמה

"המצאת המחר" או "איך ניצחנו במרוץ ההישרדות?"

"המצאת המחר" - דניאל ש. מילוא

ספר מעניין, מעורר מחשבה ואף מרתק למי שמתעניין באחד משני תחומים: אבולוציה של האדם ו/או אפיון ומנטליות המין האנושי כחברה כיום.
פרופסור מילוא "הגיע" לתחום האבולוציה מתוך התמחותו בפילוסופיה ואפיון תכונה מרכזית בחברה האנושית כיום: "יותרמדיות" בהסבה לתחום הביולוגיה חיפש מילוא את התשובה
ל"מדוע אנו כה חסרי מנוחה כיום? (מכיוון שניצחנו ויצאנו מהמרוץ האבולוציוני)
ומכאן תשובה לשאלה איך ניצחנו ומדוע? תשובתו בספר היא מכיוון שפיתחנו יכולת לתכנון עתידי.
הספר כתוב בצורה משעשעת, שונה, מעניינת (כאדם עצמו) ומביאה תימוכין ככל הניתן לתיזה המרכזית. כמדען ופילוסוף, מודע מילוא למיגבלות ההוכחה שלו עצמו ומביא גם דוגמאות ל"חורים" בתיזה הכללית של תורת האבולוציה של דרווין. הבעיה המרכזית שלי בקריאת הספר הייתה חוסר הבהירות בתמיכתו של מילוא בתיאוריית האבולוציה הכללית (בה הוא תומך)
בהתלהבותו "לבעוט" במוסכמות קיימות, עוזר מילוא מבלי משים לזרם מערערי התיאוריה וחבל, להערכתי אין זו כוונתו ובתקופה זו, בה תיאוריות "מתחרות" מגוחכות עולות ופורחות (בעיקר בארה"ב) עלול הספר לשמש כ"נשק" דווקא נגד התיאוריה ממנה הוא צמח.

מחשבות נוספות מעקבות הספר:
1) מדוע (ולא איך התפתח) הגזע האנושי הוא כיום כה חסר מנוחה, הצורך "יותר מדי"?
    ייתכן שאת התשובה נתן לנו אברהם מאסלו בהגדרתו את "פירמידת הצרכים האנושיים"
   מאסלו טוען, שאנו מונעים באופינו ע"י פירמידה של צרכים:
בה מילוי הצורך הבסיסי יותר קודם למילוי הצורך "הגבוה" יותר ולהיפך, לאחר מילוי הצורך הבסיסי, אנו פונים למילוי הצרכים ברמות הגבוהות יותר. היות והרמות הגבוהות, הנן בד"כ בלתי מושגות (ועל כך הרחבתי בפוסטים אחרים)
נוצר מצב בו הקיום האנושי כפרט וכחברה הנו
במצב של חוסר שקט תמידי, או צריכת "יותרמדיות"

2) איך ומדוע התפתחה היכולת "לתכנן את העתיד"
בקרב אבותינו באפריקה?
ייתכן שהתשובה טמונה בבחינה של חריגי נורמה הקיימים כיום כגון אוטיסטים. מצפייה ועבודה עם בני האוטיסט כבן ה 9, נוכחתי בכמה עובדות -
- הבנת המציאות של סול (בני) הנה חלקית ביותר. המציאות בעיניו היא כאוס הכולל בתוכו "איים של מציאות"
   בהם הכללים ואופן ההתנהגות המצופה בה ברורים לו (למשל בבית, בכיתה, בטיפולים פרטניים)
- הבנת והגדרת ה"אני" שלו חלקיים ביותר והוא מתקשה להפריד בינו לאחרים ואף להגדיר אחרים כ"מישהו"
- הבנת רצועת הזמן (עבר ועתיד) שלו היא חלקית והוא מתקשה להפריד בין עבר קרוב ורחוק, עתיד קרוב ורחוק
   ואף מאורעות עבר שהתקיימו בפועל לעומת מאורעות שהוא היה רוצה שיתקיימו.
מכאן מסקנתי - כדי שנוכל לתכנן את העתיד (לבצע היום/עכשיו פעולות כדי שמחר/אחר כך נקטוף את פירותיהם)
אנו צריכים קודם כל להבין (גם ברמה כללית כמו אצל ילדים בריאים) - מי אנחנו ובתוך איזה מציאות אנו נמצאים.
ההומוסאפיינס באפריקה היה קודם כל צריך להבין בסיס זה כדי שיוכל לבצע פעולות (כגון הגירה ותכנון טקטי) למען המחר.

האם אנשים יהירים משתמשים פחות במוח? ומדוע עצם המשפט "נשמע נכון"

האם אנשים יהירים משתמשים פחות במוח?
"נשמע" נכון. מחקר מצומצם וראשוני אומנם, אך שיפטו בעצמכם, האם גם לכם זה "נשמע" נכון -
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3834574,00.html
מעבר למחקר המעניין לכשעצמו, מעניינת גם הסוגיה מהו המושג "נשמע נכון"?
האם מדובר ב"חוש השישי"?
ואם כן, ממה הוא "מורכב", מאיזה חושים וחיישנים ומהי דרך עיבוד המידע ל"חוש השישי"?
מחקרים ודיווחם רבים מאמתים את יכולת הדיוק של אנשים רבים המשתמשים ב"חוש השישי"
כיצד הם עושים זאת?
האם מדובר ב"ניהול ידע אישי פנימי" המצליב בין כל הידע והמידע שיש באדם? (כולל מה שאינו "זוכר")
מדוע אנשים מסויימים יותר "מחוברים" ליכולת השימוש בחוש זה ומדוע חלקם הרבה יותר מדייק בתוצאותיו?
מהי הקורלציה בין יכולת אנשים לאגור ולזכור מידע ליכולותיהם "לסנכרן" אותו באופן שיוצר את החוש השישי?
איזה סוג אנשים הוא זה? האם אנשים בעלי אינטליגנציה אנליטית (IQ) גבוהה?
האם אנשים בעלי אינטליגנציה רגשית (EQ) גבוהה? או האם אנשים בעלי אינטליגנציה רוחנית (SQ) גבוהה?
נושא מרתק!
בועז.