המלצות ספרים - פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני

"פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני" – זיגמונד פרויד

אחד הכתבים המעניינים ביותר שכתב פרויד ובניגוד לכתביו ותפישתו השנויה במחלוקת לגבי נפש האדם,
נושא הפסיכולוגיה של ההמון רלוונטי גם ואולי אף יותר, כיום. פרויד מרבה לצטט מספרו של לה בון
"הפסיכולוגיה של ההמון" ומנסה לערוך השוואה בין תופעות ומבנה נפש היחיד לתופעות ומבנה "נפש" ההמון.
לא צריך להסכים עם כל ניתוח ומסקנה של פרויד כדי ליהנות ולהתעניין בתמונה הכוללת העולה מהספר.
מה קורה לאופיו ונפשו של אדם (וערכיו) כאשר הוא נהיה חלק מ"המון"? מדוע אנשים נמשכים
להיטמעות רדודה בקולקטיב רעיוני המוחק את הייחודיות והדעה האישית, השוחק ערכים מוסריים
והמכתיב אופן מחשבה ופעולה באופן כזה שהיחיד לא מרגיש/חושב שהם אינם שלו?
כיצד מבצעים אנשים שהם חלק מ"המון" כלשהו דברים ששונים ולעיתים אף מנוגדים לאופיים כפרט?
מרתק ומעניין.

המלצות ספרים - האדם שבקצה האגו

"האדם שבקצה האגו" – מתי ליבליך

ספר העוסק בהתפתחות עצמית והכרת אדם את עצמו. התחום מוגדר כ"פסיכולוגיה טרנספרסונלית"
ולפי הספר הראשון שעסק, או פיתח זרם זה היה קרל יונג. הרעיון החדש בתחום הוא יצירת חיבור בין
תורות הנפש המערביות (או פסיכולוגיה) לבין תורות רוחניות מהמזרח הרחוק.
הספר כל כך עשיר ברעיונות מתקדמים לתפישה הכרתית והתפתחות עצמית שלא הייתי ממליץ אותו
ל"מתחילים" בתחום. למי שכבר קרא ועסק בתחום פיתוח הנפש וההכרה העצמית הספר הוא מקור עשיר
ומעורר השראה, הנותן כיווני מחשבה וכלים מעשיים ל"עבודה". פרק 8 מתאים וחשוב לקריאה לכול סוגי הקוראים
(ללא ניסיון, עם ניסיון, מורים ותלמידים כאחד) הפרק נקרא "צילו של המורה"
ועוסק בבעייתיות הקשה של המורים הרוחניים היוצרים "כתות" של חניכים/תלמידים ולפעמים גורמים
לתלמידיהם ללכת בכיווני הרס עצמי במקרה "הטוב" ונזק נפשי חמור במקרה הגרוע.
ליבליך אינה קובעת באופן חד משמעי "כוונה רעה" להנחיותיהם של מורים אלו (אך גם אינה מבטלת מקרים כאלו)
וטוענת שלפעמים, גם המורה הרוחני נמצא במצב בעייתי וללא ידיעתו גורם את הנזק.
מומלץ.

המלצות ספרים - קפה סוקרטס

"קפה סוקרטס" – כריסטופר פיליפס

ספר המתאר מסע, או "שליחות" אישית של הכותב שמהווה חלק מתנועה ותפישה בינלאומית להחזרת

תחום הפילוסופיה מ"מגדלי השן" באוניברסיטאות ל"כיכר השוק" ולפשוטי העם.

התפישה והיישום של פיליפס הנה כיום מפגשי דיון בבתי קפה, ספריות, או כל מקום אחר, שם דנים

המשתתפים במשמעויות פילוסופיות של החיים. הרכב המשתתפים יכול לנוע בין פרופסורים לפילוסופיה,

עו"ד, פיזיקאים, עובדי הייטק, רוכלי באסטות, פועלים ואף "הומלסים" שהזדמנו למקום.

כל אחד חשוב ולכל אחד יש דעה וזכות להביעה. הכללים היחידים נוגעים לתרבות הדיון, הכבוד ההדדי,

הסובלנות לאחר ופתיחות מחשבה מרבית. ספר ורעיון "מכונן" מבחינתי וכבר שמעתי על יישומי תפישות דומות גם בישראל (מפגשי דיונים פילוסופיים ברכבת ישראל, חוגי פילוסופיה לילדי בית ספר יסודי ותיכון ועוד)

מאוד מאוד מומלץ.

תמצית של חוכמת חיים בשיר אחד

Ladies and Gentlemen of the class of ’97

Wear Sunscreen

If I could offer you only one tip for the future

sunscreen would be it

The long term benefits of sunscreen have been proved by scientist

whereas the rest of my advice has no basis more reliable than my own meandering experience

I will dispense this advice now.

Enjoy the power and beauty of your youth, oh nevermind,

you will not understand the power and beauty of your youth until they've faded.

But trust me, in 20 years you’ll look back at photos of yourself

and recall in a way you can’t grasp now, how much possibility lay before you

and how fabulous you really looked,

you are not as fat as you imagine.

Don’t worry about the future, or worry, but know that worrying is as effective as trying to solve an algebra equation by chewing bubblegum.

The real troubles in your life are apt to be things that never crossed your worried mind, the kind that blindside you at 4pm on some idle Tuesday.

Do one thing everyday that scares you

Sing

Don’t be reckless with other people’s hearts,

don’t put up with people who are reckless with yours.

Floss

Don’t waste your time on jealousy, sometimes you’re ahead, sometimes you’re behind,

the race is long, and in the end, it’s only with yourself.

Remember the compliments you receive, forget the insults,

if you succeed in doing this, tell me how.

Keep your old love letters, throw away your old bank statements.

Stretch

Don’t feel guilty if you don’t know what you want to do with your life,

the most interesting people I know didn’t know at 22

what they wanted to do with their lives,

some of the most interesting 40 year olds I know still don’t.

Get plenty of calcium.

Be kind to your knees, you’ll miss them when they’re gone.

Maybe you’ll marry, maybe you won’t, maybe you’ll have children, maybe you won’t,

Maybe you’ll divorce at 40,

Maybe you’ll dance the funky chicken on your 75th wedding anniversary

What ever you do, don’t congratulate yourself too much or berate yourself either

Your choices are half chance, so are everybody else’s.

Enjoy your body, use it every way you can, don’t be afraid of it,

or what other people think of it, it’s the greatest instrument you’ll ever own

Dance, even if you have nowhere to do it but in your own living room.

Read the directions, even if you don’t follow them.

Do not read beauty magazines, they will only make you feel ugly.

Brother and sister together we'll make it through

Someday a spirit will take you and guide you there

I know you've been hurtin, but I've been waitin' to be there for you

And I'll be there just helping you out whenever I can

Get to know your parents, you never know when they’ll be gone for good.

Be nice to your siblings, they are the best link to your past

and the people most likely to stick with you in the future.

Understand that friends come and go, but for the precious few you should hold on.

Work hard to bridge the gaps in geography and lifestyle because the older you get,

the more you need the people you knew when you were young.

Live in New York City once, but leave before it makes you hard,

Live in Northern California once, but leave before it makes you soft.

Travel.

Accept certain inalienable truths, prices will rise, politicians will philander,

you too will get old, and when you do you’ll fantasize that when you were young

prices were reasonable, politicians were noble and children respected their elders.

Respect your elders.

Don’t expect anyone else to support you. Maybe you have a trust fund,

Maybe you have a wealthy spouse; but you never know when either one might run out.

Don’t mess too much with your hair, or by the time you're 40, it will look 85.

Be careful whose advice you buy, but, be patient with those who supply it.

Advice is a form of nostalgia,

dispensing it is a way of fishing the past from the disposal, wiping it off,

painting over the ugly parts and recycling it for more than it’s worth.

But trust me on the sunscreen

Brother and sister together we'll make it through

Someday a spirit will take you and guide you there

I know you've been hurtin, but I've been waitin' to be there for you

And I'll be there just helping you out whenever I can

Everybody's free oh yeah

Everybody's free oh yeah

המלצות ספרים: "מוצא האנושות", "הרעיונות שעיצבו את עולמנו" ועוד

"מוצא האנושות" – ריצ'רד ליקי

סוג: מדע פופולרי. על המחבר- ריצ'רד ליקי הנו בן למשפחת אנתרופולוגים מפורסמת שאם יחברו את כל הממצאים
שמצאו בני המשפחה יחדיו, יכלול האוסף את מרב ממצאי שרידי האדם הקדמון החשובים ביותר במאה ה- 20.
בספר מנסה ריצ'רד לענות על שאלות מרכזיות כגון מתי הופיעו לראשונה "בני אדם" קדמונים, מהי ההגדרה
המפרידה "בן אדם" קדמון מ"קופי אדם" ופרימטים אחרים ומהו ה"עץ האבולוציוני" ממנו יצא ההומו סאפיינס.
ספר מרתק, עקבי, ברור ולעיתים מפתיע לקורא שאינו בקיא במורשת מוצאנו הפרהיסטורי.
יש לציין שלא כל החוקרים מסכימים עם מסקנותיו וכמו כן מאז נכתב הספר נמצאו ממצאים חשובים נוספים,
אך הן ההסברים והן ריכוז הממצאים המסודרים הערוכים בספר שווים בהחלט קריאה לפחות (אם לא רכישה)

"1000 דברים שכל אחד חייב לדעת" – ג'יימס טרפיל

סוג: מדע פופולרי. בספר זה מנסה המחבר (ואף מצליח במידה רבה) לתמצת עקרונות בסיסיים בתחומי מדע שונים כגון: ביולוגיה, אבולוציה, פיסיקה ואסטרונומיה לעובדות קצרות ומנוסחות היטב המסבירות להדיוטות כמונו
על DNA RNA משוואות מקסוול, חוקי התרמודינמיקה, תורות היחסות והיווצרות כדור הארץ והיקום.
יתרונו העצום: תמצית של מגוון נושאים מרכזיים וחשובים, חסרונו: קצת שטחי ולפעמים אף לא מדויק. אם זאת, להערכתי יתרונותיו עולים בהרבה על חסרונותיו והוא "שווה" כלשון הדור הצעיר..

"הרעיונות שעיצבו את עולמנו" – רוברט סטיוארט

סוג: אנציקלופדיה, מאפיין מרכזי: מאוד ויזואלי. כולל תמונות, איורים, טבלאות ותקצירים. הספר דומה בכוונתו למטרת "1000 דברים" אולם מתמקד בתחומים קצת שונים (גם פוליטיקה, פילוסופיה ואמנות)
ואופן הצגת העובדות, הרב היותר ויזואלי, מוחשי ונוח, בצד טבלאות, ציטוטים ואיורים ישנו גם פירוט הנכנס לפעמים "לעובי הקורה" כדי להסביר מאורעות ותרחישים היסטוריים בתחומי המיקוד השונים.
מעולה לקירוב ילדים, נוער ו"סתם" מתעניינים וסקרני ידע למיניהם

(שביניהם אני..)

סדרת X ופילוסופיה – עורכים שונים
(בד"כ דוקטורים ופרופסורים לפילוסופיה)

בסדרה נכללים יהלומים כגון "וודי אלן ופילוסופיה" "סיינפלד ופילוסופיה" "מטריקס ופילוסופיה" ו"הסימפסונים ופילוסופיה" (אותם יש לי וקראתי)
לצד אחרים כגון "שר הטבעות ופילוסופיה"  (אותם עדיין אין לי)
הרעיון מאחורי כולם – ניתוח פילוסופי של הנושא, העלילה והדמויות בהם מתמקד הספר.
מאוד ברורה העובדה שבכל המקרים כתבו המחברים על נושא אותו הם מכירים היטב ואולי אפילו "מכורים" אליו..
אופן הניתוח משעשע, מעניין, מעמיק לפרקים ומלמד, הן על תחומים ותפישות פילוסופיות והן על אופן הניתוח הפילוסופי עצמו. חובה לכל מי שחובב את הנושא (אחד או יותר מהנושאים עליהם נכתב) ולכל מי שנמשך לתחום הפילוסופיה עצמה.

כיצד בוחרים עצה וייעוץ לחיים?

אנו חיים בתקופה מבלבלת. אם בעבר כדי "לדעת" כיצד יש לחיות את חיינו, או "כיצד להתנהג נכון"
כל שהיה עלינו לעשות הוא להקשיב להורינו ול"מערכת החינוך" ותהיה זו מורכבת מ"זקני הכפר"
חוקי הממלכה או הלימוד בבית הספר. המושג "לחיות חיים נכונים" היה בעבר שווה למושג
"לחיות בהתאם למוסכמות ולחוק". הסטייה מהחיים המוסכמים באותה התקופה/מקום עלתה יותר מדי ביוקר (במקרים רבים בחיי אדם) ויותר מזאת, החשיפה לאלטרנטיבה לחיים המוסכמים, לא הייתה זמינה.
מחד, האדם הממוצע היה עסוק מדי בהישרדותו והישרדות משפחתו ומאידך החוסר בהיצע של "דרך"
אחרת (ללא נגישות לספרים, יועצים רוחניים וכדומה) למעשה כבלו את האדם להסתפקות ב"מה שהיה"
כיום המצב שונה בתכלית. זמינות ההיצע של "עצות רוחניות" והתוויות "דרך חיים" שונות ומשונות,
עולה מדי יום, הן ברשת האינטרנט והן בספרות המודפסת. כתות שונות, תת-זרמים דתיים, מורים רוחניים, "מאמנים אישיים", קדושים, מוארים, יועצים ומומחים פורשים אץ תורתם ומציעים את עצמם ודרכם בכל מקום, בין אם שהתבקשו לכך ובין שלא, בין בדרישה בתשלום ובין בחינם.
כיצד אם כן ניתן לבחור בין עצה מועילה לעצה הרסנית? כיצד נדע אם אימוץ התנהגות ואופן מחשבה
מתאים לנו? מועיל לנו? ניתן אולי נוכל להתחיל במניע. כאשר נתקלים בייעוץ כלשהו, כדאי קודם כל לבדוק מדוע מציע לנו? האם לשם טובת הנאה כלשהי? האם למטרה מוסווית? הרבה מחוקי הדת בעולם נועדו בעיקר לשליטה בהמון. להרחקתו מאפשרות בחירה במשהו אחר ולאו דווקא לטובתו של הפרט.
דבר נוסף שניתן לברר הוא האם המציע פועל בעצמו בהתאם להצעתו ומה הוא הרוויח מכך?
אין הכוונה לרווח כלכלי גרידא (שאינו פסול אך אינו העיקר) אלא לרווח במובן שחייו נהיו מאוזנים, שלווים ומאושרים יותר עקב יישום עצה זו. אדם המייעץ עצות אותן לא יישם בחייו והוא בגדר
"מורה של תיאוריה" מגביל את עצמו לתחום הוראת הידע ולא ראוי לייעץ או להורות את "הדרך"
במידה ותחום הייעוץ הוא רווחה כלכלית, אמור היועץ להיות מצליח כלכלית, במידה ותחום הייעוץ הוא יחסי זוגיות או גידול ילדים יעזור לנו לוודא כי היועץ בעצמו מנהל את מערכת הזוגיות שלו או מגדל את ילדיו בהצלחה בהתאם לתורה אותה הוא מבקש להפיץ. לצערנו, כמובן שלא תמיד ניתן לברר ולדעת
את כל מידע הרקע הנחוץ. גם "קבלת ייעוץ" מטכסטים עתיקים כמו התנ"ך או ה"אי צ'ינג" שנכתבו
לפני אלפי שנים ולא ברור לנו בוודאות על ידי מי הנו רלוונטי לצרוך שלנו בבדיקת ההתאמה לנו כפרט.
למזלנו ניתן תמיד ליישם את עצתו של אחד היועצים המפורסמים ביותר בהיסטוריה. סידהרתא גאוטמה,
או הידוע יותר בכינוי "הבודהא" (מסנסקריט: "זה שהתעורר") חילק הרבה עצות באשר למהות החיים וכיצד רצוי להתמודד עימם ולחיות חיים מאוזנים או "ערים" אבל בצד עצותיו הוסיף עצה לאופן קבלת הייעוץ: פעל בהתאם לעצה רק כאשר יישום העצה עצמו מוביל אותך לשיפור עצמי וגורם לך טוב, ויישומה אינו פוגע באחרים.
כלומר, על פי בודהא, גם תורת ה"בודהיזם" שלו עצמו יש ליישם רק כאשר היא בפועל מובילה אותנו למקומות טובים יותר ומאושרים יותר (ללא פגיעה באושרו של אחר)
הבעייתיות בעצה זו כמובן נתונה בעובדה שעלינו ליישם את הייעוץ שאנו מקבלים לפני שנדע עם הוא מתאים לנו. עדיין ובכל זאת, לפי בודהא עדיפה נקיטת העמדה, עשיית הצעד והניסיון ליישם שינוי מעשי/גופני/רוחני על הקפיאה במקום (שלפי בודהא הנו המשך הסבל והייסורים הכרוכים בחיים ללא מודעות) בודהא מציע להיות סקפטי כלפי כל עצה ומייעץ, גם אם הוא מגיע ב"אריזה" של קודש, ציווי או מסורת אבל גם לא לפסול עצה הנראית לנו נכונה מעצם הניסיון ליישם אותה בחיינו.
הבדל נוסף בחיים במאה ה 21, בה אנו נחשפים לתורות שונות המבטיחות לנו "שיפור בחיינו"
היא האפשרות למיזוג תורות שונות ב"דרך" חיים אחת שתתאים רק לנו. אם בעבר היה על האדם לחיות
בהתאם לחוקי והרגלי החיים בכפרו/עירו ולעבוד את אלוהיו במסגרת הדתית הנתונה לו בזמנו,
כיום ניתן לבחור למשל לחיות בהתאם לציווי "עשרת הדיברות" של הדת היהודית ובמקביל ליישם קטעים מתורות אחרות כגון בודהיזם, "זן-בודהיזם", "טאו" או "הנזיר שמכר את הפרארי שלו"
כל אדם חיי למעשה בהתאם ל"פילוסופיית חיים" משלו. יישום עצות מתורות אחרות יכול להשתלב
או לשנות פילוסופיית חיים זו באופן שיהווה שיפור או הרעה של חייו ורצוי לזכור כי גם להחלטה
שלא לקחת עצה או ייעוץ, תשפיע באופן כלשהו על חיינו לטוב או לרע.

"לכל אחד יש מה לתת ומה לקבל, החוכמה היא לדעת מה"

ביקורת צפייה - בזכות הריאליטי

לא כל תוכנית ריאליטי הנה "זבל תרבותי" כפי שממהרים לפעמים לתייג אותה שוחרי "תרבות גבוהה"
לפעמים הריאליטי הנו מעניין, מלמד ואפילו מסוגל לחנך לערכים מוסריים. צריך לצפות ולהתעמק כדי לשפוט..

דוגמא ראשונה: "הישרדות"
לכאורה התוכנית הישרדות עוסקת בנושא ומסר פשוט ולא ערכי כלל – מי שמציג את היכולות הגבוהות ביותר במניפולציות חברתיות מתוך 20 מתמודדים- יזכה בפרס כספי גבוה. בפועל, כאשר מתעמקים בתוכנית,
מגלים גם דברים מעניינים וחשובים אחרים.

מבחן אופי ראשון – "האם לבחור בקידום האינטרסים האישיים או לעזור לחבר ו/או חלש?"
בעונה הראשונה היה משתתף "חזק" ביכולות פיזיות וחברתיות (מושיקו) שעמד בדילמה זו ובחר במובהק בעזרה לחלש.
כאשר עמד ה"שבט" להדיח את טינה, מכיוון שהיא "זקנה" וחלשה, נתן מושיקו לטינה חסינות נגד הדחה בלקיחת סיכון
שה"שבט" יפנה נגדו וידיח אותו. לאחר בחירה זו ובעקבות הכריזמה של מושיקו, התחיל כל האופי הקבוצתי של השבט להתעצב בצורה ערכית מוסרית. במקום שהמוטו יהיה "ניצחון בכל מחיר" ו"צריך להדיח את החלש" עסק השבט לא מעט
בשאלה "האם אדם זה ואחר הוא ראוי"? ו"האם מעשה זה ואחר הוא ראוי?" היות וחלק מחברי השבט לא הורגלו במחשבה "מתקדמת" שכזו, התעוות המסר הערכי בהמשך (במיוחד לאחר ההדחה של מושיקו)
ל"ראוי = מוצלח ביכולות שרידה" אבל המסר שבינתיים עבר לצופים הרבים (הרייטינג היה גבוה) היה במודע או שלא במודע: לא מספיק להצליח במשימות, תוך הפגנת יכולות גופניות ושכליות, צריך גם לשאול "האם הוא ראוי"
או "באיזה דרך או אמצעים מגיע האדם להצלחה?" בהחלט ייתכן שכמו מפולת סלעים שמתחילה באבן קטנה, בסופו של דבר נפסל "דן תחמן" מהזכייה בתחרות ע"י חברי השבטים עקב ההפגנה המוחצנת שלו של "ניצחון בכל מחיר ואמצעי"
בעונה השנייה, בעת מבחן דומה מאוד ל"חזק" אחר (גיא) – נכשל גיא לחלוטין במבחן ובחר את ההפך. כאשר היה עליו לבחור בין מירית, בחורה טובת אופי, איתה התיידד גיא, לבין אריק, בחור תחמן בעליל, ללא כל אופי מוסרי, בחר גיא באריק, מכיוון שהעריך (בשוגג כנראה) שאריק יעזור לו יותר בהישרדות במשחק.

נושא מרתק וחשוב נוסף הוא – המניפולציה האנושית.
שאלת בסיס: "מה מזיק יותר, רשע או טיפשות?" הגדרת הבסיס שלי ל"נזק" - "יותר רוע ואי צדק בעולם"
בד"כ מניחים שאנשים "רעים" בעלי מוסר ירוד, כושר מניפולציה ויכולות אישיות גבוהות (למשל שכל וכריזמה)
הם ה"מזיקים" ביותר לאופי המוסרי הקולקטיבי של האנושות. אבל יש לפחות עוד שני סוגי אופי שגורמים לנזק –
הראשון הוא האדם הממוצע שאינו "רשע" מובהק, אין לו יכולות אישיות להשפעה על אחרים והוא אינו עוסק
ב"הטיית הכף" לכיוון העוול החברתי בעולם. תכונתו המזיקה העיקרית – שחייה תמיד עם הזרם. ההנחה המוטעית
ש"אם נלך עם הזרם בסוף נגיע למקום הנכון" גורמת בד"כ לכיבוי הקול הפנימי שלוחש לנו "זה לא נכון מוסרית"
ומיותר לומר שהשפעת המובילים המושחתים וה"רעים" על האנושות אינה אפשרית ללא ההמון שהולך עם הזרם.
הסוג השני הוא האדם שבבסיסו אופי מוסרי "טוב" (עם או בלי יכולות הובלה של אחרים) אבל חסר לו את התחכום
והאינטליגנציה הרגשית לתפוס שה"רשע" מוביל אותו לביצוע מעשה פסול (או בקיצור, מבחינה זו הוא "טיפש")
דוגמאות כאלו בעונה השנייה של הישרדות לא חסר (איגור, עידן, יואב, גיא, איתי)
בדוגמא קלאסית לנושא זה ביצע ה"רשע" של שבט "בארו" (אופיר) מניפולציה מתוחכמת על עידן, איגור ויואב
וגרם להם להדיח את מעיין שהייתה טהורה מכל זדון ותככים, תוך "שתילת" הרעיון במוחם כי מעיין היא התחמנית המניפולטיבית והמרשעת.
נושא מעניין ורלוונטי במיוחד לקיבוצניקים הוא ה"אופי הקבוצתי".
בהישרדות האופי הקבוצתי של כל שבט יריב בשלב הראשון ושל השבט המאוחד בשלב השני, נקבע בעיקר ע"י
המובילים ה"חזקים" של השבט, אבל גם מאוד מושפע מהמידע (השקרי והאמיתי) הקיים והמשתנה בשבט.
בעונה הראשונה נוצרו שני שבטים יריבים "קלאסיים" של שחור ולבן, טוב ורע. עקב השפעת מובילים חזקה ביותר
(דן ב"ג'יברו" ומושיקו ב"סבאנה") כל שבט התנהג והתבטא בהתאם בצורה קונפורמית לחלוטין.
בעונה השנייה קרה דבר שונה, בשני השבטים שלטו קואליציות של מובילים שהכתיבו את האופי והמהלכים וניפו
(הדיחו) את המתנגדים שהתנגדו או אפילו לא התחברו לקואליציה. גם החלטות קואליציה שגויות בעליל נכפו על כלל השבט (למשל ההחלטה לצמצם במנות מזון ב"בארו" עד לרמת חולשה בתחרויות)
גם כתבות הרקע על המתמודדים מרתקות. למשל השאלה האם אופי האדם ב"חיים הנורמאלים" משתנה ועד כמה במצב
של לחץ חברתי ורצון להתקדמות וניצחון אישי? איך הגיבה מעיין לאחר שנודע לה על "התרגיל המסריח" שעשה לה אופיר? כיצד הגיב עידן לאחר שנודע לו שהדיח וגם פגע עמוקות במעיין עקב מידע שקרי בו "הואכל"?
שווה לצפות, לקרוא ולנתח.

דוגמא שנייה: The Secret Millionaire
ה"מיליונר הסודי" הנה סידרת ריאליטי אנגלית מצליחה ביותר (רייטינג גבוה, בקרוב פתיחת גרסה אמריקאית)
בה עוזב מיליונר (לפעמים גם מולטי-מיליונר) את ביתו ועבודתו לעשרה ימים והולך לאזורים מוכי עוני
ותחת זהות שאולה של "פשוט העם" בודק ומחפש נזקקים אמיתיים (אנשים, ארגונים, פרויקטים) לתרומה כספית.
החיפוש מתנהל עם מצלמה תחת כיסוי מפוברק כזה ואחר (עושים כתבה על..) והמיליונר יוצר קשרים בלתי אמצעיים אמיתיים עם האוכלוסייה, כדי להחליט למי וכמה לתרום מכספו. ביום האחרון הוא מגלה להם את זהותו ונותן להם את התרומה (לפעמים צ'ק מיידי ולפעמים חשבון תמיכה חודשים לתקופה ארוכה) התגובות של הנזקקים בעת קבלת התרומה,
ההתלהבות והשינוי הנפשי שחלים במיליונר בעת הנתינה והמעקב ארוך הטווח על השפעת התרומה הם פשוט מדהימים
ואם לא יגרמו לכם לדמוע, זה יכול להיות רק בגלל שניתקו לכם את שק הדמעות בניתוח.

האם אנו מרוצים?

מדוע קשה לנו להיות מרוצים?

לשאלה זו קודמת שאלת בסיס אחרת: "האם אנו מרוצים?" את המונח "מרוצה" אפשר להחליף במילים אחרות,
כגון: "שבע רצון "מסופק" "שלם" או אפילו "מואר" אך העיקרון זהה, האם אנו מסוגלים ליהנות מחיינו כפי שהם,
או שאנו נמצאים במרוץ מתמיד אחר הסיפוק הבא, השלב הבא, הדרגה הבאה והניסיון הנואש להשוות תנאים עם
אותו מי "שמעלינו". כנראה שהתשובה היא בדרך כלל לא.
אנו עשויים לחוש סיפוק זמני מהישג, דרגה משודרגת או הצלחה בתהליך או תחום כלשהו, אולם זמן קצר לאחר מכן, נחזור להתרוצץ ב"מבוך העכברים" הזה שנקרא חיים כדי לחפש את הגבינה הבאה.
ישנם מעטים שבמחיר גבוה (פרישה מחיים אקטיביים של הישגים) הגיעו לאותה "נירוונה" בה השלווה שורה בהם.
אולי צדק הסוכן סמית' שטען ב"מטריקס" ש"המין האנושי מגדיר את עצמו דרך סבל". נראה שמייד כאשר אנו מגיעים
למצב של סיפוק, אנו מתחילים להגדיר את הסיפוק הבא שחסר לנו ועד שאנו משיגים אותו (ולפעמים איננו מסוגלים) –
אנו נמצאים במצב של אומללות, או לפחות חיים שאינם מאושרים לגמרי.
מדוע אם כן קורה הדבר? לכולנו יש בנוסף למגרעות המראה, האופי, הכישלונות והסטטוס החברתי/כלכלי, גם צדדים טובים, יפים, כישרונות והצלחות, כולנו נמצאים בסטטוס חברתי/כלכלי גבוה יותר מרבים אחרים בעולם.
כאשר בודקים את הגדרה ל"שביעות רצון" (חוקרי עבודה רבים התעסקו בנושא כדי לפתח שיטות להגדלת מוטיבציה בקרב העובדים...) מגלים כי הכוונה היא לסגירת הפער בין מה שאני רוצה (להיות, להגיע אליו) לבין מה שיש לי
(מי שאני, איפה שאני נמצא) כמובן שהן הגדרת המטרה והן הגדרת הסטטוס הנוכחי של אדם הן סובייקטיביות לחלוטין.
אם כך, ובהתחשב בעובדה שתמיד יהיו אנשים אחרים יפים, כשרונים ומוצלחים יותר הנמצאים בסטטוס חברתי/כלכלי
גבוה יותר, מבחינה לוגית זהו מעגל קסמים שאינו ניתן להתרה. אנו יכולים לומר לעצמנו בכל פעם מחדש "אני רק רוצה להגיע למטרה/שדרוג הבא ואז אהיה מסופק/מרוצה". האם המוטיבציה והאמביציה הם המכשול? האם ניתן לחיות באושר בלעדיהם? האם ייתכן שהכלבים והחתולים, שעושים מעט מאוד ומקבלים חיים נוחים ופשוטים מאוד, "למדו את הטריק?"
אולי זהו פשוט המנגנון האבולוציוני הטבוע בנו ודוחק בנו כל הזמן להתקדם, להשתפר, להגיע גבוה יותר ויותר?
האם נעשינו קורבן של הצלחתנו כמין, שפיתח למען הישרדותו את יכולתו לחשוב ואז, כשהגענו להכרה כי איננו מאושרים וכי איננו מסוגלים להיות מאושרים הבנו את גודל האירוניה? אולי צדק "סייפר" כשאמר "הבורות היא אושר"?
אינני מתיימר לספק תשובות מוחלטות וחד משמעיות, אולם נראה לי שניתן לחיות חיים מלאים יותר מ"חיים של בורות"
או אפילו מחיים של "נירוונה פסיבית" מאושרים, אך רחוקים מעשייה אקטיבית, מהגשמה עצמית ועזרה לזולת, מהסיפוק שבהקמת משפחה וההשפעה על עיצוב ילדיך, מחוויית חוויות שונות (גם שליליות) ומההעזה שבשינוי עצמך וחייך.
הקושי שבהתרת המעגל הוא קשה, אך אולי לא בלתי אפשרי. אם נצליח להפנות את מבטנו ותשומת ליבנו לכיוון השני
של מעגל הקסמים, דהיינו, לכיוון כל אותם אנשים שגורלם פחות שפר עליהם, נסגור פער הציפיות ואולי נרגיש סיפוק.
אולי אפילו נצליח להיות שבעי רצון מעצמנו (שלא לומר מאושרים..)
שתי נקודות תורפה עולות מייד מרעיון זה, הראשונה והברורה ביותר היא – זה יפה בתיאוריה אך קשה עד בלתי אפשרי
בביצוע. אופיינו והרגלי חיינו שחלקם טבועים בנו במבנה הגנים ובמנגנון ה"אפיגנטי" שלנו הנם חלק כל כך מהותי ממי שאנחנו שאנו אפילו לא מודעים לחלק ממנו (התת-מודע)
כדי להתגבר על בעיה קשה זו, צריך אם כך כוחות נפש רבים, הכרה אמיתי ועמוקה של "העצמי" שלנו והרבה אימון וסבלנות (לתרגול אופן שינוי נקודת המבט שלנו).
נקודת התורפה השנייה היא שאם אכן נצליח "לשבור את המעגל" לשנות את נקודת המבט ולהיות מרוצים ממי שאנחנו והיכן שאנו נמצאים, במצב תמידי של שביעות רצון עצמית, נהפוך מבלי משים לאותה "רכיכה מאושרת" הנמצאת בעולם משלה, במצב כמעט מסומם, בבורות מאושרת. נקודת תורפה זו חומקת מפתרונם של רבים וטובים, מהודו (בודהיסטים)
ועד כוש (בוגרי "אשרם" למיניהם, "מוארים" וסתם עייפי מרוץ החיים מסוגים שונים)
המטרה, אם כן התחדדה והתלבנה להכרת עצמך, הפניית מבטך ההשוואתי לכיוון השני, אך ללא פרישה מהחיים עצמם,
ללא ויתור על התקדמות, עשייה, שינוי וחיפוש מטרות חדשות.
הפתרון – מי חכם ויידע?

מהו כבוד?

מהו כבוד?
האם הוא עוזר או מפריע לנו בחיינו?

הכבוד הנו מושג מרכזי ובעל נוכחות רבה בחיינו. חלקו מודע, חלקו שייך לתחום התת מודע, חלקו "אמיתי" וחלקו מזויף.
הכבוד מילא תפקיד מרכזי בתהליכים חברתיים, פוליטיים ומדיניים רבים בהיסטוריה, שיחק במחזות, עלילות ספרים
ודרמות חיים אמיתיות לטוב ולרע (בעיקר לרע) וגם כיום משפיע רבות על כל החלטה ומהלך חיים שאנו ואותם אלה שמשפיעים על חיינו, מבצעים. אם נתעלם כרגע מתחום ה"כבוד לזולת" (אליו נתייחס מאוחר יותר במושג "סובלנות")
ניתן לחלק את המושג "כבוד עצמי" לשניים: כבוד עצמי כפי שהוא נתפס בעיני האדם עצמו (מהותו של ה"אני")
וכבוד עצמי כפי שהוא נתפס בהשתקפות ההתייחסות של החברה הסובבת אותנו. יש הטוענים שחד הם, הרי "כבוד עצמי"
הנו הכבוד ש"אני" נותר ל"עצמי". אולם במציאות מעטים הם האנשים המודעים באופן מלא ל"אני" שלהם ומעטים עוד יותר הם האנשים שאף שלמים עימו. התפיסה העצמית המודעת מושפעת מאוד מהשתקפות ההתייחסות של החברה לפרט.
למשל: מהו יופי? (ובאיזה תרבות/עם/מקום) מהי הצלחה? (נכסים? כוח? אהבה?) מהו "אופי טוב וראוי"? מושגים אלו
המשפיעים מאוד, הן על תפישת ה"מכובדות" בעיני החברה והן על תחושת הערך העצמי של הפרט, אינם ברורים,
משתנים ממקום למקום ומזמן לזמן ובעלי תכונת יחסיות רבה. ישנן שתי תכונות בעייתיות לתפישת הכבוד או הערך
העצמי כפי שהן משתקפות מהחברה הסובבת. הראשונה קשורה כמובן בהגדרת ה"מכובדות" עצמה כפי שהיא שוררת
בחברה בה חי הפרט. במקרה בו "מכובדות" נחשבת לטוב לב, סובלנות ואופי טוב (כפי שגרסו בעת העתיקה הפילוסופים היוונים והמזרחיים) יכול הפרט בקלות יחסית "לרכוש" מידה רבה ממנה בלא נזק לאחרים בחברה, אולם במקרים בהם
ה"מכובדות" נחשבת לצבירת כוח או נכסים למשל, עצם הצבירה עצמה והפגנתה, גורמים במקרים רבים לגרימת נזק וסבל לפרטים אחרים בחברה. התכונה הבעייתית השנייה בהיצמדות לכבוד כפי שהוא משתקף בעיני החברה היא היחסיות והזמניות של כבוד זה. צבירת כוח, נכסים ואף הסתמכות על תכונות (יופי למשל) ויכולות (שכל למשל) הם כולם
גבוהים ביחס לחלק מהפרטים אבל נמוכים בהשוואה לפרטים אחרים בחברה. בדומה לכך פרט שהנו היום יפה, חזק,
ומצליח אינו מבטיח כי יישאר כך גם בעתיד (ולכן נמצא במרוץ מתמיד אחר "דרגת כבוד" שלא ניתנת להשגה)
חיפוש כבוד כפי שהוא נתפס בעיני הציבור עשוי אם כך, להזיק לפרט עצמו, לבריאותו ולאיכות חייהם של הסובבים אותו.
לעומת זאת אותו סוג של "כבוד" שנקרא גם "ערך עצמי" חשוב מאוד וחיובי ביותר לאדם למען שמירה על איזון נפשי
וטיפוח יכולתו להתמודד עם "נדנדת החיים" המלאה עליות וירידות, תהפוכות ונפילות. ערך עצמי נמוך למשל יכול לגרום
לבעיות של חרדות ביצוע, דיכאונות, שיתוק (פסיביות) בגישה אל החיים וככלל, יתר אומללות. ערך עצמי גבוה מדי,
או "אגו מנופח" גורם גם הוא לחיים בלתי מאוזנים אף על פי שלרוב יגרום לאומללות של הסובבים והמושפעים מאדם כזה, הרבה לפני שאופן התנהגותו יחזור אליו כ"בומרנג" (חוסר בידידות ואהבת אמת למשל). לעומת שני מקרים אלו,
בהם ישנה הטעייה עצמית בלתי מודעת (במקרה הראשון לחובה ובמקרה השני לזכות) אדם אשר יצליח "להתבונן פנימה"
ולהכיר באמת במהותו וערכו, יוכל להשתמש בכך למשל לזיהוי מגרעות אופי ויכולת ואז לתקנן, יוכל להיות יותר עמיד
בפני "כישלונות" כפי שהם מוגדרים בעיני החברה ויוכל בעיקר להיות שליו ושלם יותר עם עצמו והחיים.
להגיע לאיזון כזה לא קל, אך אחד הדברים הראשונים שניתן לעשות בקלות יחסית הוא, להתייחס לכל אמירה ומעשה של אחרים באופן ענייני. במקום להשקיע מחשבה ואמוציות כגון "למה הוא אמר/עשה זאת?" "מה הוא חושב עלי?" או
"הוא חושב שהוא יותר טוב ממני" יש לנסות להתייחס לרעיון/מידע או למשמעות המעשה ללא הקונטקסט האישי.
הרווח מכך יהיה של שני הצדדים.
תרגיל לדוגמא: בקריאת מאמר זה, נסו להבין/להסכים/לשלול/לחשוב על התוכן ללא היכרות מוקדמת עם הכותב.
במקום לחשוב "מה כבר הוא יכול ללמד אותי" או "הוא הרי צעיר/טיפש/שטחי/נמהר/מעופף (או כל פחות ממני אחר)"
נסו להתייחס לטכסט כטכסט ותו לא, אפשר להסכים איתו, אפשר לשלול אותו ואפשר להסכים רק עם חלקו,
במידה והוא גורם למישהו לחשוב על התוכן כרעיון בלבד, זוהי הצלחה כפולה (לכותב ולקורא כאחד).
"אם הרגש מניע אתכם, תנו לתבונה לאחוז במושכות" - בנג'מין פרנקלין