המלצות ספרים - פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני

"פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני" – זיגמונד פרויד

אחד הכתבים המעניינים ביותר שכתב פרויד ובניגוד לכתביו ותפישתו השנויה במחלוקת לגבי נפש האדם,
נושא הפסיכולוגיה של ההמון רלוונטי גם ואולי אף יותר, כיום. פרויד מרבה לצטט מספרו של לה בון
"הפסיכולוגיה של ההמון" ומנסה לערוך השוואה בין תופעות ומבנה נפש היחיד לתופעות ומבנה "נפש" ההמון.
לא צריך להסכים עם כל ניתוח ומסקנה של פרויד כדי ליהנות ולהתעניין בתמונה הכוללת העולה מהספר.
מה קורה לאופיו ונפשו של אדם (וערכיו) כאשר הוא נהיה חלק מ"המון"? מדוע אנשים נמשכים
להיטמעות רדודה בקולקטיב רעיוני המוחק את הייחודיות והדעה האישית, השוחק ערכים מוסריים
והמכתיב אופן מחשבה ופעולה באופן כזה שהיחיד לא מרגיש/חושב שהם אינם שלו?
כיצד מבצעים אנשים שהם חלק מ"המון" כלשהו דברים ששונים ולעיתים אף מנוגדים לאופיים כפרט?
מרתק ומעניין.

המלצות ספרים - האדם שבקצה האגו

"האדם שבקצה האגו" – מתי ליבליך

ספר העוסק בהתפתחות עצמית והכרת אדם את עצמו. התחום מוגדר כ"פסיכולוגיה טרנספרסונלית"
ולפי הספר הראשון שעסק, או פיתח זרם זה היה קרל יונג. הרעיון החדש בתחום הוא יצירת חיבור בין
תורות הנפש המערביות (או פסיכולוגיה) לבין תורות רוחניות מהמזרח הרחוק.
הספר כל כך עשיר ברעיונות מתקדמים לתפישה הכרתית והתפתחות עצמית שלא הייתי ממליץ אותו
ל"מתחילים" בתחום. למי שכבר קרא ועסק בתחום פיתוח הנפש וההכרה העצמית הספר הוא מקור עשיר
ומעורר השראה, הנותן כיווני מחשבה וכלים מעשיים ל"עבודה". פרק 8 מתאים וחשוב לקריאה לכול סוגי הקוראים
(ללא ניסיון, עם ניסיון, מורים ותלמידים כאחד) הפרק נקרא "צילו של המורה"
ועוסק בבעייתיות הקשה של המורים הרוחניים היוצרים "כתות" של חניכים/תלמידים ולפעמים גורמים
לתלמידיהם ללכת בכיווני הרס עצמי במקרה "הטוב" ונזק נפשי חמור במקרה הגרוע.
ליבליך אינה קובעת באופן חד משמעי "כוונה רעה" להנחיותיהם של מורים אלו (אך גם אינה מבטלת מקרים כאלו)
וטוענת שלפעמים, גם המורה הרוחני נמצא במצב בעייתי וללא ידיעתו גורם את הנזק.
מומלץ.

המלצות ספרים - קפה סוקרטס

"קפה סוקרטס" – כריסטופר פיליפס

ספר המתאר מסע, או "שליחות" אישית של הכותב שמהווה חלק מתנועה ותפישה בינלאומית להחזרת

תחום הפילוסופיה מ"מגדלי השן" באוניברסיטאות ל"כיכר השוק" ולפשוטי העם.

התפישה והיישום של פיליפס הנה כיום מפגשי דיון בבתי קפה, ספריות, או כל מקום אחר, שם דנים

המשתתפים במשמעויות פילוסופיות של החיים. הרכב המשתתפים יכול לנוע בין פרופסורים לפילוסופיה,

עו"ד, פיזיקאים, עובדי הייטק, רוכלי באסטות, פועלים ואף "הומלסים" שהזדמנו למקום.

כל אחד חשוב ולכל אחד יש דעה וזכות להביעה. הכללים היחידים נוגעים לתרבות הדיון, הכבוד ההדדי,

הסובלנות לאחר ופתיחות מחשבה מרבית. ספר ורעיון "מכונן" מבחינתי וכבר שמעתי על יישומי תפישות דומות גם בישראל (מפגשי דיונים פילוסופיים ברכבת ישראל, חוגי פילוסופיה לילדי בית ספר יסודי ותיכון ועוד)

מאוד מאוד מומלץ.

תמצית של חוכמת חיים בשיר אחד

Ladies and Gentlemen of the class of ’97

Wear Sunscreen

If I could offer you only one tip for the future

sunscreen would be it

The long term benefits of sunscreen have been proved by scientist

whereas the rest of my advice has no basis more reliable than my own meandering experience

I will dispense this advice now.

Enjoy the power and beauty of your youth, oh nevermind,

you will not understand the power and beauty of your youth until they've faded.

But trust me, in 20 years you’ll look back at photos of yourself

and recall in a way you can’t grasp now, how much possibility lay before you

and how fabulous you really looked,

you are not as fat as you imagine.

Don’t worry about the future, or worry, but know that worrying is as effective as trying to solve an algebra equation by chewing bubblegum.

The real troubles in your life are apt to be things that never crossed your worried mind, the kind that blindside you at 4pm on some idle Tuesday.

Do one thing everyday that scares you

Sing

Don’t be reckless with other people’s hearts,

don’t put up with people who are reckless with yours.

Floss

Don’t waste your time on jealousy, sometimes you’re ahead, sometimes you’re behind,

the race is long, and in the end, it’s only with yourself.

Remember the compliments you receive, forget the insults,

if you succeed in doing this, tell me how.

Keep your old love letters, throw away your old bank statements.

Stretch

Don’t feel guilty if you don’t know what you want to do with your life,

the most interesting people I know didn’t know at 22

what they wanted to do with their lives,

some of the most interesting 40 year olds I know still don’t.

Get plenty of calcium.

Be kind to your knees, you’ll miss them when they’re gone.

Maybe you’ll marry, maybe you won’t, maybe you’ll have children, maybe you won’t,

Maybe you’ll divorce at 40,

Maybe you’ll dance the funky chicken on your 75th wedding anniversary

What ever you do, don’t congratulate yourself too much or berate yourself either

Your choices are half chance, so are everybody else’s.

Enjoy your body, use it every way you can, don’t be afraid of it,

or what other people think of it, it’s the greatest instrument you’ll ever own

Dance, even if you have nowhere to do it but in your own living room.

Read the directions, even if you don’t follow them.

Do not read beauty magazines, they will only make you feel ugly.

Brother and sister together we'll make it through

Someday a spirit will take you and guide you there

I know you've been hurtin, but I've been waitin' to be there for you

And I'll be there just helping you out whenever I can

Get to know your parents, you never know when they’ll be gone for good.

Be nice to your siblings, they are the best link to your past

and the people most likely to stick with you in the future.

Understand that friends come and go, but for the precious few you should hold on.

Work hard to bridge the gaps in geography and lifestyle because the older you get,

the more you need the people you knew when you were young.

Live in New York City once, but leave before it makes you hard,

Live in Northern California once, but leave before it makes you soft.

Travel.

Accept certain inalienable truths, prices will rise, politicians will philander,

you too will get old, and when you do you’ll fantasize that when you were young

prices were reasonable, politicians were noble and children respected their elders.

Respect your elders.

Don’t expect anyone else to support you. Maybe you have a trust fund,

Maybe you have a wealthy spouse; but you never know when either one might run out.

Don’t mess too much with your hair, or by the time you're 40, it will look 85.

Be careful whose advice you buy, but, be patient with those who supply it.

Advice is a form of nostalgia,

dispensing it is a way of fishing the past from the disposal, wiping it off,

painting over the ugly parts and recycling it for more than it’s worth.

But trust me on the sunscreen

Brother and sister together we'll make it through

Someday a spirit will take you and guide you there

I know you've been hurtin, but I've been waitin' to be there for you

And I'll be there just helping you out whenever I can

Everybody's free oh yeah

Everybody's free oh yeah

המלצות ספרים: "מוצא האנושות", "הרעיונות שעיצבו את עולמנו" ועוד

"מוצא האנושות" – ריצ'רד ליקי

סוג: מדע פופולרי. על המחבר- ריצ'רד ליקי הנו בן למשפחת אנתרופולוגים מפורסמת שאם יחברו את כל הממצאים
שמצאו בני המשפחה יחדיו, יכלול האוסף את מרב ממצאי שרידי האדם הקדמון החשובים ביותר במאה ה- 20.
בספר מנסה ריצ'רד לענות על שאלות מרכזיות כגון מתי הופיעו לראשונה "בני אדם" קדמונים, מהי ההגדרה
המפרידה "בן אדם" קדמון מ"קופי אדם" ופרימטים אחרים ומהו ה"עץ האבולוציוני" ממנו יצא ההומו סאפיינס.
ספר מרתק, עקבי, ברור ולעיתים מפתיע לקורא שאינו בקיא במורשת מוצאנו הפרהיסטורי.
יש לציין שלא כל החוקרים מסכימים עם מסקנותיו וכמו כן מאז נכתב הספר נמצאו ממצאים חשובים נוספים,
אך הן ההסברים והן ריכוז הממצאים המסודרים הערוכים בספר שווים בהחלט קריאה לפחות (אם לא רכישה)

"1000 דברים שכל אחד חייב לדעת" – ג'יימס טרפיל

סוג: מדע פופולרי. בספר זה מנסה המחבר (ואף מצליח במידה רבה) לתמצת עקרונות בסיסיים בתחומי מדע שונים כגון: ביולוגיה, אבולוציה, פיסיקה ואסטרונומיה לעובדות קצרות ומנוסחות היטב המסבירות להדיוטות כמונו
על DNA RNA משוואות מקסוול, חוקי התרמודינמיקה, תורות היחסות והיווצרות כדור הארץ והיקום.
יתרונו העצום: תמצית של מגוון נושאים מרכזיים וחשובים, חסרונו: קצת שטחי ולפעמים אף לא מדויק. אם זאת, להערכתי יתרונותיו עולים בהרבה על חסרונותיו והוא "שווה" כלשון הדור הצעיר..

"הרעיונות שעיצבו את עולמנו" – רוברט סטיוארט

סוג: אנציקלופדיה, מאפיין מרכזי: מאוד ויזואלי. כולל תמונות, איורים, טבלאות ותקצירים. הספר דומה בכוונתו למטרת "1000 דברים" אולם מתמקד בתחומים קצת שונים (גם פוליטיקה, פילוסופיה ואמנות)
ואופן הצגת העובדות, הרב היותר ויזואלי, מוחשי ונוח, בצד טבלאות, ציטוטים ואיורים ישנו גם פירוט הנכנס לפעמים "לעובי הקורה" כדי להסביר מאורעות ותרחישים היסטוריים בתחומי המיקוד השונים.
מעולה לקירוב ילדים, נוער ו"סתם" מתעניינים וסקרני ידע למיניהם

(שביניהם אני..)

סדרת X ופילוסופיה – עורכים שונים
(בד"כ דוקטורים ופרופסורים לפילוסופיה)

בסדרה נכללים יהלומים כגון "וודי אלן ופילוסופיה" "סיינפלד ופילוסופיה" "מטריקס ופילוסופיה" ו"הסימפסונים ופילוסופיה" (אותם יש לי וקראתי)
לצד אחרים כגון "שר הטבעות ופילוסופיה"  (אותם עדיין אין לי)
הרעיון מאחורי כולם – ניתוח פילוסופי של הנושא, העלילה והדמויות בהם מתמקד הספר.
מאוד ברורה העובדה שבכל המקרים כתבו המחברים על נושא אותו הם מכירים היטב ואולי אפילו "מכורים" אליו..
אופן הניתוח משעשע, מעניין, מעמיק לפרקים ומלמד, הן על תחומים ותפישות פילוסופיות והן על אופן הניתוח הפילוסופי עצמו. חובה לכל מי שחובב את הנושא (אחד או יותר מהנושאים עליהם נכתב) ולכל מי שנמשך לתחום הפילוסופיה עצמה.

כיצד בוחרים עצה וייעוץ לחיים?

אנו חיים בתקופה מבלבלת. אם בעבר כדי "לדעת" כיצד יש לחיות את חיינו, או "כיצד להתנהג נכון"
כל שהיה עלינו לעשות הוא להקשיב להורינו ול"מערכת החינוך" ותהיה זו מורכבת מ"זקני הכפר"
חוקי הממלכה או הלימוד בבית הספר. המושג "לחיות חיים נכונים" היה בעבר שווה למושג
"לחיות בהתאם למוסכמות ולחוק". הסטייה מהחיים המוסכמים באותה התקופה/מקום עלתה יותר מדי ביוקר (במקרים רבים בחיי אדם) ויותר מזאת, החשיפה לאלטרנטיבה לחיים המוסכמים, לא הייתה זמינה.
מחד, האדם הממוצע היה עסוק מדי בהישרדותו והישרדות משפחתו ומאידך החוסר בהיצע של "דרך"
אחרת (ללא נגישות לספרים, יועצים רוחניים וכדומה) למעשה כבלו את האדם להסתפקות ב"מה שהיה"
כיום המצב שונה בתכלית. זמינות ההיצע של "עצות רוחניות" והתוויות "דרך חיים" שונות ומשונות,
עולה מדי יום, הן ברשת האינטרנט והן בספרות המודפסת. כתות שונות, תת-זרמים דתיים, מורים רוחניים, "מאמנים אישיים", קדושים, מוארים, יועצים ומומחים פורשים אץ תורתם ומציעים את עצמם ודרכם בכל מקום, בין אם שהתבקשו לכך ובין שלא, בין בדרישה בתשלום ובין בחינם.
כיצד אם כן ניתן לבחור בין עצה מועילה לעצה הרסנית? כיצד נדע אם אימוץ התנהגות ואופן מחשבה
מתאים לנו? מועיל לנו? ניתן אולי נוכל להתחיל במניע. כאשר נתקלים בייעוץ כלשהו, כדאי קודם כל לבדוק מדוע מציע לנו? האם לשם טובת הנאה כלשהי? האם למטרה מוסווית? הרבה מחוקי הדת בעולם נועדו בעיקר לשליטה בהמון. להרחקתו מאפשרות בחירה במשהו אחר ולאו דווקא לטובתו של הפרט.
דבר נוסף שניתן לברר הוא האם המציע פועל בעצמו בהתאם להצעתו ומה הוא הרוויח מכך?
אין הכוונה לרווח כלכלי גרידא (שאינו פסול אך אינו העיקר) אלא לרווח במובן שחייו נהיו מאוזנים, שלווים ומאושרים יותר עקב יישום עצה זו. אדם המייעץ עצות אותן לא יישם בחייו והוא בגדר
"מורה של תיאוריה" מגביל את עצמו לתחום הוראת הידע ולא ראוי לייעץ או להורות את "הדרך"
במידה ותחום הייעוץ הוא רווחה כלכלית, אמור היועץ להיות מצליח כלכלית, במידה ותחום הייעוץ הוא יחסי זוגיות או גידול ילדים יעזור לנו לוודא כי היועץ בעצמו מנהל את מערכת הזוגיות שלו או מגדל את ילדיו בהצלחה בהתאם לתורה אותה הוא מבקש להפיץ. לצערנו, כמובן שלא תמיד ניתן לברר ולדעת
את כל מידע הרקע הנחוץ. גם "קבלת ייעוץ" מטכסטים עתיקים כמו התנ"ך או ה"אי צ'ינג" שנכתבו
לפני אלפי שנים ולא ברור לנו בוודאות על ידי מי הנו רלוונטי לצרוך שלנו בבדיקת ההתאמה לנו כפרט.
למזלנו ניתן תמיד ליישם את עצתו של אחד היועצים המפורסמים ביותר בהיסטוריה. סידהרתא גאוטמה,
או הידוע יותר בכינוי "הבודהא" (מסנסקריט: "זה שהתעורר") חילק הרבה עצות באשר למהות החיים וכיצד רצוי להתמודד עימם ולחיות חיים מאוזנים או "ערים" אבל בצד עצותיו הוסיף עצה לאופן קבלת הייעוץ: פעל בהתאם לעצה רק כאשר יישום העצה עצמו מוביל אותך לשיפור עצמי וגורם לך טוב, ויישומה אינו פוגע באחרים.
כלומר, על פי בודהא, גם תורת ה"בודהיזם" שלו עצמו יש ליישם רק כאשר היא בפועל מובילה אותנו למקומות טובים יותר ומאושרים יותר (ללא פגיעה באושרו של אחר)
הבעייתיות בעצה זו כמובן נתונה בעובדה שעלינו ליישם את הייעוץ שאנו מקבלים לפני שנדע עם הוא מתאים לנו. עדיין ובכל זאת, לפי בודהא עדיפה נקיטת העמדה, עשיית הצעד והניסיון ליישם שינוי מעשי/גופני/רוחני על הקפיאה במקום (שלפי בודהא הנו המשך הסבל והייסורים הכרוכים בחיים ללא מודעות) בודהא מציע להיות סקפטי כלפי כל עצה ומייעץ, גם אם הוא מגיע ב"אריזה" של קודש, ציווי או מסורת אבל גם לא לפסול עצה הנראית לנו נכונה מעצם הניסיון ליישם אותה בחיינו.
הבדל נוסף בחיים במאה ה 21, בה אנו נחשפים לתורות שונות המבטיחות לנו "שיפור בחיינו"
היא האפשרות למיזוג תורות שונות ב"דרך" חיים אחת שתתאים רק לנו. אם בעבר היה על האדם לחיות
בהתאם לחוקי והרגלי החיים בכפרו/עירו ולעבוד את אלוהיו במסגרת הדתית הנתונה לו בזמנו,
כיום ניתן לבחור למשל לחיות בהתאם לציווי "עשרת הדיברות" של הדת היהודית ובמקביל ליישם קטעים מתורות אחרות כגון בודהיזם, "זן-בודהיזם", "טאו" או "הנזיר שמכר את הפרארי שלו"
כל אדם חיי למעשה בהתאם ל"פילוסופיית חיים" משלו. יישום עצות מתורות אחרות יכול להשתלב
או לשנות פילוסופיית חיים זו באופן שיהווה שיפור או הרעה של חייו ורצוי לזכור כי גם להחלטה
שלא לקחת עצה או ייעוץ, תשפיע באופן כלשהו על חיינו לטוב או לרע.

"לכל אחד יש מה לתת ומה לקבל, החוכמה היא לדעת מה"

ביקורת צפייה - בזכות הריאליטי

לא כל תוכנית ריאליטי הנה "זבל תרבותי" כפי שממהרים לפעמים לתייג אותה שוחרי "תרבות גבוהה"
לפעמים הריאליטי הנו מעניין, מלמד ואפילו מסוגל לחנך לערכים מוסריים. צריך לצפות ולהתעמק כדי לשפוט..

דוגמא ראשונה: "הישרדות"
לכאורה התוכנית הישרדות עוסקת בנושא ומסר פשוט ולא ערכי כלל – מי שמציג את היכולות הגבוהות ביותר במניפולציות חברתיות מתוך 20 מתמודדים- יזכה בפרס כספי גבוה. בפועל, כאשר מתעמקים בתוכנית,
מגלים גם דברים מעניינים וחשובים אחרים.

מבחן אופי ראשון – "האם לבחור בקידום האינטרסים האישיים או לעזור לחבר ו/או חלש?"
בעונה הראשונה היה משתתף "חזק" ביכולות פיזיות וחברתיות (מושיקו) שעמד בדילמה זו ובחר במובהק בעזרה לחלש.
כאשר עמד ה"שבט" להדיח את טינה, מכיוון שהיא "זקנה" וחלשה, נתן מושיקו לטינה חסינות נגד הדחה בלקיחת סיכון
שה"שבט" יפנה נגדו וידיח אותו. לאחר בחירה זו ובעקבות הכריזמה של מושיקו, התחיל כל האופי הקבוצתי של השבט להתעצב בצורה ערכית מוסרית. במקום שהמוטו יהיה "ניצחון בכל מחיר" ו"צריך להדיח את החלש" עסק השבט לא מעט
בשאלה "האם אדם זה ואחר הוא ראוי"? ו"האם מעשה זה ואחר הוא ראוי?" היות וחלק מחברי השבט לא הורגלו במחשבה "מתקדמת" שכזו, התעוות המסר הערכי בהמשך (במיוחד לאחר ההדחה של מושיקו)
ל"ראוי = מוצלח ביכולות שרידה" אבל המסר שבינתיים עבר לצופים הרבים (הרייטינג היה גבוה) היה במודע או שלא במודע: לא מספיק להצליח במשימות, תוך הפגנת יכולות גופניות ושכליות, צריך גם לשאול "האם הוא ראוי"
או "באיזה דרך או אמצעים מגיע האדם להצלחה?" בהחלט ייתכן שכמו מפולת סלעים שמתחילה באבן קטנה, בסופו של דבר נפסל "דן תחמן" מהזכייה בתחרות ע"י חברי השבטים עקב ההפגנה המוחצנת שלו של "ניצחון בכל מחיר ואמצעי"
בעונה השנייה, בעת מבחן דומה מאוד ל"חזק" אחר (גיא) – נכשל גיא לחלוטין במבחן ובחר את ההפך. כאשר היה עליו לבחור בין מירית, בחורה טובת אופי, איתה התיידד גיא, לבין אריק, בחור תחמן בעליל, ללא כל אופי מוסרי, בחר גיא באריק, מכיוון שהעריך (בשוגג כנראה) שאריק יעזור לו יותר בהישרדות במשחק.

נושא מרתק וחשוב נוסף הוא – המניפולציה האנושית.
שאלת בסיס: "מה מזיק יותר, רשע או טיפשות?" הגדרת הבסיס שלי ל"נזק" - "יותר רוע ואי צדק בעולם"
בד"כ מניחים שאנשים "רעים" בעלי מוסר ירוד, כושר מניפולציה ויכולות אישיות גבוהות (למשל שכל וכריזמה)
הם ה"מזיקים" ביותר לאופי המוסרי הקולקטיבי של האנושות. אבל יש לפחות עוד שני סוגי אופי שגורמים לנזק –
הראשון הוא האדם הממוצע שאינו "רשע" מובהק, אין לו יכולות אישיות להשפעה על אחרים והוא אינו עוסק
ב"הטיית הכף" לכיוון העוול החברתי בעולם. תכונתו המזיקה העיקרית – שחייה תמיד עם הזרם. ההנחה המוטעית
ש"אם נלך עם הזרם בסוף נגיע למקום הנכון" גורמת בד"כ לכיבוי הקול הפנימי שלוחש לנו "זה לא נכון מוסרית"
ומיותר לומר שהשפעת המובילים המושחתים וה"רעים" על האנושות אינה אפשרית ללא ההמון שהולך עם הזרם.
הסוג השני הוא האדם שבבסיסו אופי מוסרי "טוב" (עם או בלי יכולות הובלה של אחרים) אבל חסר לו את התחכום
והאינטליגנציה הרגשית לתפוס שה"רשע" מוביל אותו לביצוע מעשה פסול (או בקיצור, מבחינה זו הוא "טיפש")
דוגמאות כאלו בעונה השנייה של הישרדות לא חסר (איגור, עידן, יואב, גיא, איתי)
בדוגמא קלאסית לנושא זה ביצע ה"רשע" של שבט "בארו" (אופיר) מניפולציה מתוחכמת על עידן, איגור ויואב
וגרם להם להדיח את מעיין שהייתה טהורה מכל זדון ותככים, תוך "שתילת" הרעיון במוחם כי מעיין היא התחמנית המניפולטיבית והמרשעת.
נושא מעניין ורלוונטי במיוחד לקיבוצניקים הוא ה"אופי הקבוצתי".
בהישרדות האופי הקבוצתי של כל שבט יריב בשלב הראשון ושל השבט המאוחד בשלב השני, נקבע בעיקר ע"י
המובילים ה"חזקים" של השבט, אבל גם מאוד מושפע מהמידע (השקרי והאמיתי) הקיים והמשתנה בשבט.
בעונה הראשונה נוצרו שני שבטים יריבים "קלאסיים" של שחור ולבן, טוב ורע. עקב השפעת מובילים חזקה ביותר
(דן ב"ג'יברו" ומושיקו ב"סבאנה") כל שבט התנהג והתבטא בהתאם בצורה קונפורמית לחלוטין.
בעונה השנייה קרה דבר שונה, בשני השבטים שלטו קואליציות של מובילים שהכתיבו את האופי והמהלכים וניפו
(הדיחו) את המתנגדים שהתנגדו או אפילו לא התחברו לקואליציה. גם החלטות קואליציה שגויות בעליל נכפו על כלל השבט (למשל ההחלטה לצמצם במנות מזון ב"בארו" עד לרמת חולשה בתחרויות)
גם כתבות הרקע על המתמודדים מרתקות. למשל השאלה האם אופי האדם ב"חיים הנורמאלים" משתנה ועד כמה במצב
של לחץ חברתי ורצון להתקדמות וניצחון אישי? איך הגיבה מעיין לאחר שנודע לה על "התרגיל המסריח" שעשה לה אופיר? כיצד הגיב עידן לאחר שנודע לו שהדיח וגם פגע עמוקות במעיין עקב מידע שקרי בו "הואכל"?
שווה לצפות, לקרוא ולנתח.

דוגמא שנייה: The Secret Millionaire
ה"מיליונר הסודי" הנה סידרת ריאליטי אנגלית מצליחה ביותר (רייטינג גבוה, בקרוב פתיחת גרסה אמריקאית)
בה עוזב מיליונר (לפעמים גם מולטי-מיליונר) את ביתו ועבודתו לעשרה ימים והולך לאזורים מוכי עוני
ותחת זהות שאולה של "פשוט העם" בודק ומחפש נזקקים אמיתיים (אנשים, ארגונים, פרויקטים) לתרומה כספית.
החיפוש מתנהל עם מצלמה תחת כיסוי מפוברק כזה ואחר (עושים כתבה על..) והמיליונר יוצר קשרים בלתי אמצעיים אמיתיים עם האוכלוסייה, כדי להחליט למי וכמה לתרום מכספו. ביום האחרון הוא מגלה להם את זהותו ונותן להם את התרומה (לפעמים צ'ק מיידי ולפעמים חשבון תמיכה חודשים לתקופה ארוכה) התגובות של הנזקקים בעת קבלת התרומה,
ההתלהבות והשינוי הנפשי שחלים במיליונר בעת הנתינה והמעקב ארוך הטווח על השפעת התרומה הם פשוט מדהימים
ואם לא יגרמו לכם לדמוע, זה יכול להיות רק בגלל שניתקו לכם את שק הדמעות בניתוח.

האם אנו מרוצים?

מדוע קשה לנו להיות מרוצים?

לשאלה זו קודמת שאלת בסיס אחרת: "האם אנו מרוצים?" את המונח "מרוצה" אפשר להחליף במילים אחרות,
כגון: "שבע רצון "מסופק" "שלם" או אפילו "מואר" אך העיקרון זהה, האם אנו מסוגלים ליהנות מחיינו כפי שהם,
או שאנו נמצאים במרוץ מתמיד אחר הסיפוק הבא, השלב הבא, הדרגה הבאה והניסיון הנואש להשוות תנאים עם
אותו מי "שמעלינו". כנראה שהתשובה היא בדרך כלל לא.
אנו עשויים לחוש סיפוק זמני מהישג, דרגה משודרגת או הצלחה בתהליך או תחום כלשהו, אולם זמן קצר לאחר מכן, נחזור להתרוצץ ב"מבוך העכברים" הזה שנקרא חיים כדי לחפש את הגבינה הבאה.
ישנם מעטים שבמחיר גבוה (פרישה מחיים אקטיביים של הישגים) הגיעו לאותה "נירוונה" בה השלווה שורה בהם.
אולי צדק הסוכן סמית' שטען ב"מטריקס" ש"המין האנושי מגדיר את עצמו דרך סבל". נראה שמייד כאשר אנו מגיעים
למצב של סיפוק, אנו מתחילים להגדיר את הסיפוק הבא שחסר לנו ועד שאנו משיגים אותו (ולפעמים איננו מסוגלים) –
אנו נמצאים במצב של אומללות, או לפחות חיים שאינם מאושרים לגמרי.
מדוע אם כן קורה הדבר? לכולנו יש בנוסף למגרעות המראה, האופי, הכישלונות והסטטוס החברתי/כלכלי, גם צדדים טובים, יפים, כישרונות והצלחות, כולנו נמצאים בסטטוס חברתי/כלכלי גבוה יותר מרבים אחרים בעולם.
כאשר בודקים את הגדרה ל"שביעות רצון" (חוקרי עבודה רבים התעסקו בנושא כדי לפתח שיטות להגדלת מוטיבציה בקרב העובדים...) מגלים כי הכוונה היא לסגירת הפער בין מה שאני רוצה (להיות, להגיע אליו) לבין מה שיש לי
(מי שאני, איפה שאני נמצא) כמובן שהן הגדרת המטרה והן הגדרת הסטטוס הנוכחי של אדם הן סובייקטיביות לחלוטין.
אם כך, ובהתחשב בעובדה שתמיד יהיו אנשים אחרים יפים, כשרונים ומוצלחים יותר הנמצאים בסטטוס חברתי/כלכלי
גבוה יותר, מבחינה לוגית זהו מעגל קסמים שאינו ניתן להתרה. אנו יכולים לומר לעצמנו בכל פעם מחדש "אני רק רוצה להגיע למטרה/שדרוג הבא ואז אהיה מסופק/מרוצה". האם המוטיבציה והאמביציה הם המכשול? האם ניתן לחיות באושר בלעדיהם? האם ייתכן שהכלבים והחתולים, שעושים מעט מאוד ומקבלים חיים נוחים ופשוטים מאוד, "למדו את הטריק?"
אולי זהו פשוט המנגנון האבולוציוני הטבוע בנו ודוחק בנו כל הזמן להתקדם, להשתפר, להגיע גבוה יותר ויותר?
האם נעשינו קורבן של הצלחתנו כמין, שפיתח למען הישרדותו את יכולתו לחשוב ואז, כשהגענו להכרה כי איננו מאושרים וכי איננו מסוגלים להיות מאושרים הבנו את גודל האירוניה? אולי צדק "סייפר" כשאמר "הבורות היא אושר"?
אינני מתיימר לספק תשובות מוחלטות וחד משמעיות, אולם נראה לי שניתן לחיות חיים מלאים יותר מ"חיים של בורות"
או אפילו מחיים של "נירוונה פסיבית" מאושרים, אך רחוקים מעשייה אקטיבית, מהגשמה עצמית ועזרה לזולת, מהסיפוק שבהקמת משפחה וההשפעה על עיצוב ילדיך, מחוויית חוויות שונות (גם שליליות) ומההעזה שבשינוי עצמך וחייך.
הקושי שבהתרת המעגל הוא קשה, אך אולי לא בלתי אפשרי. אם נצליח להפנות את מבטנו ותשומת ליבנו לכיוון השני
של מעגל הקסמים, דהיינו, לכיוון כל אותם אנשים שגורלם פחות שפר עליהם, נסגור פער הציפיות ואולי נרגיש סיפוק.
אולי אפילו נצליח להיות שבעי רצון מעצמנו (שלא לומר מאושרים..)
שתי נקודות תורפה עולות מייד מרעיון זה, הראשונה והברורה ביותר היא – זה יפה בתיאוריה אך קשה עד בלתי אפשרי
בביצוע. אופיינו והרגלי חיינו שחלקם טבועים בנו במבנה הגנים ובמנגנון ה"אפיגנטי" שלנו הנם חלק כל כך מהותי ממי שאנחנו שאנו אפילו לא מודעים לחלק ממנו (התת-מודע)
כדי להתגבר על בעיה קשה זו, צריך אם כך כוחות נפש רבים, הכרה אמיתי ועמוקה של "העצמי" שלנו והרבה אימון וסבלנות (לתרגול אופן שינוי נקודת המבט שלנו).
נקודת התורפה השנייה היא שאם אכן נצליח "לשבור את המעגל" לשנות את נקודת המבט ולהיות מרוצים ממי שאנחנו והיכן שאנו נמצאים, במצב תמידי של שביעות רצון עצמית, נהפוך מבלי משים לאותה "רכיכה מאושרת" הנמצאת בעולם משלה, במצב כמעט מסומם, בבורות מאושרת. נקודת תורפה זו חומקת מפתרונם של רבים וטובים, מהודו (בודהיסטים)
ועד כוש (בוגרי "אשרם" למיניהם, "מוארים" וסתם עייפי מרוץ החיים מסוגים שונים)
המטרה, אם כן התחדדה והתלבנה להכרת עצמך, הפניית מבטך ההשוואתי לכיוון השני, אך ללא פרישה מהחיים עצמם,
ללא ויתור על התקדמות, עשייה, שינוי וחיפוש מטרות חדשות.
הפתרון – מי חכם ויידע?

מהו כבוד?

מהו כבוד?
האם הוא עוזר או מפריע לנו בחיינו?

הכבוד הנו מושג מרכזי ובעל נוכחות רבה בחיינו. חלקו מודע, חלקו שייך לתחום התת מודע, חלקו "אמיתי" וחלקו מזויף.
הכבוד מילא תפקיד מרכזי בתהליכים חברתיים, פוליטיים ומדיניים רבים בהיסטוריה, שיחק במחזות, עלילות ספרים
ודרמות חיים אמיתיות לטוב ולרע (בעיקר לרע) וגם כיום משפיע רבות על כל החלטה ומהלך חיים שאנו ואותם אלה שמשפיעים על חיינו, מבצעים. אם נתעלם כרגע מתחום ה"כבוד לזולת" (אליו נתייחס מאוחר יותר במושג "סובלנות")
ניתן לחלק את המושג "כבוד עצמי" לשניים: כבוד עצמי כפי שהוא נתפס בעיני האדם עצמו (מהותו של ה"אני")
וכבוד עצמי כפי שהוא נתפס בהשתקפות ההתייחסות של החברה הסובבת אותנו. יש הטוענים שחד הם, הרי "כבוד עצמי"
הנו הכבוד ש"אני" נותר ל"עצמי". אולם במציאות מעטים הם האנשים המודעים באופן מלא ל"אני" שלהם ומעטים עוד יותר הם האנשים שאף שלמים עימו. התפיסה העצמית המודעת מושפעת מאוד מהשתקפות ההתייחסות של החברה לפרט.
למשל: מהו יופי? (ובאיזה תרבות/עם/מקום) מהי הצלחה? (נכסים? כוח? אהבה?) מהו "אופי טוב וראוי"? מושגים אלו
המשפיעים מאוד, הן על תפישת ה"מכובדות" בעיני החברה והן על תחושת הערך העצמי של הפרט, אינם ברורים,
משתנים ממקום למקום ומזמן לזמן ובעלי תכונת יחסיות רבה. ישנן שתי תכונות בעייתיות לתפישת הכבוד או הערך
העצמי כפי שהן משתקפות מהחברה הסובבת. הראשונה קשורה כמובן בהגדרת ה"מכובדות" עצמה כפי שהיא שוררת
בחברה בה חי הפרט. במקרה בו "מכובדות" נחשבת לטוב לב, סובלנות ואופי טוב (כפי שגרסו בעת העתיקה הפילוסופים היוונים והמזרחיים) יכול הפרט בקלות יחסית "לרכוש" מידה רבה ממנה בלא נזק לאחרים בחברה, אולם במקרים בהם
ה"מכובדות" נחשבת לצבירת כוח או נכסים למשל, עצם הצבירה עצמה והפגנתה, גורמים במקרים רבים לגרימת נזק וסבל לפרטים אחרים בחברה. התכונה הבעייתית השנייה בהיצמדות לכבוד כפי שהוא משתקף בעיני החברה היא היחסיות והזמניות של כבוד זה. צבירת כוח, נכסים ואף הסתמכות על תכונות (יופי למשל) ויכולות (שכל למשל) הם כולם
גבוהים ביחס לחלק מהפרטים אבל נמוכים בהשוואה לפרטים אחרים בחברה. בדומה לכך פרט שהנו היום יפה, חזק,
ומצליח אינו מבטיח כי יישאר כך גם בעתיד (ולכן נמצא במרוץ מתמיד אחר "דרגת כבוד" שלא ניתנת להשגה)
חיפוש כבוד כפי שהוא נתפס בעיני הציבור עשוי אם כך, להזיק לפרט עצמו, לבריאותו ולאיכות חייהם של הסובבים אותו.
לעומת זאת אותו סוג של "כבוד" שנקרא גם "ערך עצמי" חשוב מאוד וחיובי ביותר לאדם למען שמירה על איזון נפשי
וטיפוח יכולתו להתמודד עם "נדנדת החיים" המלאה עליות וירידות, תהפוכות ונפילות. ערך עצמי נמוך למשל יכול לגרום
לבעיות של חרדות ביצוע, דיכאונות, שיתוק (פסיביות) בגישה אל החיים וככלל, יתר אומללות. ערך עצמי גבוה מדי,
או "אגו מנופח" גורם גם הוא לחיים בלתי מאוזנים אף על פי שלרוב יגרום לאומללות של הסובבים והמושפעים מאדם כזה, הרבה לפני שאופן התנהגותו יחזור אליו כ"בומרנג" (חוסר בידידות ואהבת אמת למשל). לעומת שני מקרים אלו,
בהם ישנה הטעייה עצמית בלתי מודעת (במקרה הראשון לחובה ובמקרה השני לזכות) אדם אשר יצליח "להתבונן פנימה"
ולהכיר באמת במהותו וערכו, יוכל להשתמש בכך למשל לזיהוי מגרעות אופי ויכולת ואז לתקנן, יוכל להיות יותר עמיד
בפני "כישלונות" כפי שהם מוגדרים בעיני החברה ויוכל בעיקר להיות שליו ושלם יותר עם עצמו והחיים.
להגיע לאיזון כזה לא קל, אך אחד הדברים הראשונים שניתן לעשות בקלות יחסית הוא, להתייחס לכל אמירה ומעשה של אחרים באופן ענייני. במקום להשקיע מחשבה ואמוציות כגון "למה הוא אמר/עשה זאת?" "מה הוא חושב עלי?" או
"הוא חושב שהוא יותר טוב ממני" יש לנסות להתייחס לרעיון/מידע או למשמעות המעשה ללא הקונטקסט האישי.
הרווח מכך יהיה של שני הצדדים.
תרגיל לדוגמא: בקריאת מאמר זה, נסו להבין/להסכים/לשלול/לחשוב על התוכן ללא היכרות מוקדמת עם הכותב.
במקום לחשוב "מה כבר הוא יכול ללמד אותי" או "הוא הרי צעיר/טיפש/שטחי/נמהר/מעופף (או כל פחות ממני אחר)"
נסו להתייחס לטכסט כטכסט ותו לא, אפשר להסכים איתו, אפשר לשלול אותו ואפשר להסכים רק עם חלקו,
במידה והוא גורם למישהו לחשוב על התוכן כרעיון בלבד, זוהי הצלחה כפולה (לכותב ולקורא כאחד).
"אם הרגש מניע אתכם, תנו לתבונה לאחוז במושכות" - בנג'מין פרנקלין

What The Bleep Do We Know

ז'אנר הסרט המיוחד הזה נע בין "סרט מדע פופולרי" ל"סרט רוחני"

וזוהי גם בדיוק מהותו.

הסרט מנסה (ולדעתי גם מצליח) לבנות גשר בין ממצאי ותגליות המדע המעודכנות ביותר בתחום פיזיקת הקוונטים, לבעיות הנפשיות/רוחניות

הקשות ביותר של המאה ה 21 – פסימיות, לחץ ודיכאון.

מטרת הסרט אינה להסביר לנו מדוע אנו לחוצים ופסימיים,

אלא לכוון אותנו דרך ה"חשיבה המדעית" לאופן חיים טוב וחיובי יותר.

רוב האנשים המשכילים בימינו אינם מתחברים ל"פן רוחני" כלשהו ומבטלים את הרוחניות כעיסוקם של מטי מעט תימהוניים כלשהם, חסרי השכלה ויכולת להתמודדות עם קצב החיים במאה ה- 21 שיושבים במידבר,

אוכלים עשב ועוסקים במדיטציה..

כדי להתמודד עם בעיה תפישתית זו בחרו יוצרי הסרט מספר לא קטן של מומחים רציניים, חלקם מתחום מדעי המדויקים חלקם מתחום מדעי הרוח וחלקם יותר קרובים לחלק הרוחני. דרך מומחים אלו מצליחים יוצרי הסרט להעביר באופן עובדתי ומשכנע למדי את הרקע המדהים לתפישת העולם השגויה שלנו. המציאות אינה המציאות שחשבנו. בשילוב הסברים מדעיים מתחומים שונים עם התרחשות עלילתית הכוללת את קורותיה של צלמת המתאוששת מהתפרקות מערכת יחסים אישית, בתחילה נוצר אצל הצופה בלבול שמקורו בשבירת המציאות כפי שהכרנו ולאחר מכן, מחלחלת ההכרה במציאות חלופית אפשרית שהמשמעות העיקרית הנגזרת ממנה היא – אנו מסוגלים ליצור את מציאות החיים שלנו כרצוננו. אנו חיים כפי שאנו חושבים (ולא ההפך)

חשוב לדעת כי במחציתו הראשונה של הסרט יש "דחיסת" עובדות רבות ולמי שאינו מצוי/מתעניין בתחום צפוי עומס.

אבל למי שיחזיק מעמד – מחכה בחצי השני ה"קצפת" של הסרט, הדברים מתבהרים, מתקשרים, והפן הרוחני,

או יותר נכון הקישור או השזירה של הפן המדעי עם הרוחני מתגלה במלואו, כאשר ה"דובדבן" הוא המשמעות ואופן השימוש במעשי בידע זה. לא להחמיץ את החלק בו מתואר המחקר היפני על טיפת המים!

רשימה חלקית של האנשים המעניינים המופיעים בסרט:

פרופסור גוסואמי, מרצה וסופר בנושאי פיזיקה קוואנטית,

פרופסור הגלין, חוקר שדות קוונטים, מרצה ומנהל מכון לפיזיקה וטכנולוגיה,

פרופסור טיילר, סופר ומרצה למדע חומרי והנדסה, דוקטור וולף, פיזיקאי, סופר ומרצה,

דוקטורים וסופרים שונים מתחומי הרפואה הגרעינית ועד חקר פפטידים שעברו מודיפיקציה,

פרופסור אלברט, מנהל "הפילוסופיה של הפיזיקה" באונ' קולומביה, בעל דוקטורט בפיזיקה תיאורטית,

פרופסור המרוף, פסיכולוג, סופר ומומחה בתחום המודעות, פרופסור לודווית', מרצה בנושאי תיאולוגיה,

דר' מונטי, פסיכיאטר, סופר ומרצה, דר' סאטינובר, פסיכיאטר, פסיכולוג ובעל תואר בפיזיקת קוואנטים,

דר' דיספנזה, ביוכימאי, כירופרקטיקה, סופר ומרצה, ראמט'ה, מנהלת "בית הספר להארה"

ספרים מומלצים: ילדים ונוער

בעקבות תלונה של בתי "אבא למה אתה כותב רק על ספרי מבוגרים?"

החלטתי להוסיף כמה ספרים לאנשים היותר צעירים שבינינו.

לצעירים ביותר:

"עלילות חסמב"ה" – יגאל מוסינזון.

סדרת ספרונים המתארת את קורותיהם של חבורת נערים ונערות שהקימו "חבורה סודית" שמטרתה להילחם בפשע,

בעוול ובאי הצדק, ולהגן על מדינת ישראל. החבורה כוללת מגוון טיפוסי של נוער "רגיל" ללא כשרון או יכולות מיוחדים שייחודם הוא פשוט בשאיפתם לתרום ו"לעשות טוב" בארץ. העלילות מצחיקות, מותחות, מעניינות ואל אף שנראות כיום בעלות קצת עודף של דרמטיות (לפני 50 שנה זה היה טבעי) שווה גם היום להתרשם מנוער שלוקח את העניינים בידיים,

ו"עושה מעשה"! לקרוא, לחשוב על המשמעות ולקחת דוגמא.

לנוער: (מותר ורצוי גם למבוגרים)

"גבעת ווטרשיפ" – ריצ'רד אדאמס

ספר הרפתקאות עלילתי, מותח לפעמים, משעשע לפעמים ומעניין כל הזמן,

אולי עקב העובדה שגיבוריו הם ארנבונים. הספר עוקב אחר קורות פליטי

מאורת ארנבונים העורכים מסע רב סכנות והרפתקאות למציאת מושבה חדשה.

הדמויות מורכבות ומעניינות, נקודת המבט "מלמטה" דרך עיניו של הארנבון מיוחדת ומרתקת והספר "נחרש" במהרה.

הספר אינו מתאים ל"הקראה לפני השינה" לילדים קטנים וניתן למצוא גרסת סרט מצויר די טובה שלו ב- eMule

סדרת "הטוב שבטוב" – עורך אייזיק אסימוב

ספרות מד"ב. סדרת קובצי סיפורים קצרים שכל אחד מהם זכה בפרס ה"הוגו" היוקרתי שניתן לסיפורי מד"ב קצרים.

היות ובכל ספר יש כמה וכמה סיפורים מקובצים, לא כולם באותה הרמה וכמובן שחובבי ז'אנרים שונים במד"ב יאהבו כל אחד את הסיפורים המתאימים לו,

אבל רוב הסיפורים מעניינים וחלקם פשוט מדהימים, המקוריות חוגגת ולדעתי,מובטחת הנאה גם לאותם שלא מגדירים את עצמם "קוראי מדע בדיוני".

רק אחרי גיל צבא:
"מלכוד 22" – ג'וזף הלר

ספר קשה, קצת מטורף, ללא ז'אנר מוגדר, ללא אחיזה ברורה בדמויות,

הגיון פנימי או קו עלילה "נורמאלי" אבל – חכם, מקורי, מצחיק בטירוף, נועז,

סאטירה מבריקה שגם כותב הספר לא הצליח לשחזר בשנית. הספר מגולל כעיקרון כללי, את קורותיו של יוסריאן, טייס מטוס הפצצה בעת מלחמת העולם השנייה.

לחובבי האתגר שינסו לקוראו – לא להיבהל מהקפיצות בזמנים (קדימה ואחורה)

ולא להיכנס לדיכאון (הסאטירה "קצת" מוגזמת) מה שכן לנסות –

לחפש את הדמות המועדפת עליכם ולנסות לחשוב על משמעות חלק מהמשפטים החכמים הנאמרים בו. (קריאה שנייה מנדטורית)

תוכניות מומלצות- ממסתרי המוח ועד למבנה היקום

How to Make Better Decisions – BBC

תוכנית (סרט של שעה) דוקומנטארית בנושא מנגנון קבלת ההחלטות שלנו (הן הגלוי והן החבוי)

בתוכנית מראים חוקרים שונים, פנים לא מוכרות של המנגנון החשוב ביותר של מוחנו – אופן קבלת החלטות.

למי שחושה שמדובר ב"החלטות עסקיות" גרידא והעניין אינו נוגע אליו, שיצפה באשה הבריטית שאיבדה את היכולת

להחליט החלטות של יום יום עקב תאונת מכונית. מדהימים במיוחד – המחקרים בנושא ה"רמאות העצמית",

השפעת טמפרטורת כוס המשקה המוחזקת ביד על ההחלטה ועל היכולת להחליט ע"י הצצה לעתיד הקרוב!

How Does Your Memory Work – BBC Horizon

תוכנית דוקומנטארית בנושא מנגנון הזיכרון. איך המנגנון פועל, מה משפיע עליו, כיצד אנו "שולפים" זיכרון?, כיצד משפיעים זיכרונות על חיינו?, מהו זיכרון "אמיתי"?

ממחקרים על התפתחות הזיכרון אצל ילדים, דרך מקרה בו איבד אדם כל יכולת ל"זיכרון קצר" ומקרה של "זיכרון טראומטי" הנמחק בטיפול מיוחד ועד לאלצהיימר.

Most Of Our Universe Is Missing - BBC Horizon

תוכנית דוקומנטארית בנושא "הרכב היקום". כאשר מסתכלים לשמיים בלילה חשוך,

רואים הרבה "כוכבים" חלקם שמשות כמו שלנו או גדולות בהרבה, חלקם כוכבי לכת קרובים, חלקם גלקסיות שלמות, אבל כולם עשויים מ"חומר" שאנו יודעים לזהות

(אטומים, כמו עולמנו וגופנו) והם מהווים רק כ- 4% מהיקום!

עוד 21% הוא כנראה "חומר אפל" שאיננו יכולים לראות מכיוון שהוא אינו פולט אור

ו/או מוסתר ע"י גופים אחרים ו- 75% מורכב כנראה מ"אנרגיה אפלה"

שלא רק שאיננו יכולים לראות, גם איננו יודעים ממה היא מורכבת!

ייתכן שבמהלך הרצת מאיץ ההדרונים הגדול בז'נבה יימצאו חלק מהתשובות

(אבל צריך סבלנות, ההרצה תיקח בערך 15 שנה..)

ותמיד זיכרו:

"השאלה הטיפשית היא הרמז הראשון להתפתחות חדשה לחלוטין"

(אלפרד נורת' וויטהד)

תוכניות מומלצות או "מעניין, באמת שזה מעניין"

The Secret Life of the Brain – PBS Nova

סדרה בת חמשה פרקים העוסקת בהיבטים השונים של מבנה המוח והשפעותיו בגילאים שונים.

(בכל פרק טווח גילאים אחר) בסדרה מראים בהרחבה בעיות תפקודיות הקשורות במוח והאופייניות לטווח גילאים מסויים.

The Ghost In Your Genes - PBS Nova

תוכנית מרתקת המראה את התחום החדש בחקר הגנטיקה:  ה"אפיגגנטיקה". מסתבר שהרכב הרצף הגנטי בלבד,

אינו יכול להסביר את מורכבות הגוף, על תכונותיו,

יכולתו ובעיותיו. ישנו מרכיב נוסף שקובע לגן מה תפקידו,

כלומר אותו הגן יכול לבצע דברים שונים בהתאם ל"תוכנה" כלשהי העוברת בירושה וקובעת לו מה לעשות.

The Secret Millionaire – סטיבן למברט

המיליונר הסודי היא סידרת ריאליטי בריטית במקור, בה במסווה של תוכנית דוקומנטרית, מגיע מיליונר לקהילה

"קשת יום" בה יש נזקקים מצד אחד ויוזמות מקומיות שעוזרות מצד שני. בקהילה לא יודעים שהאדם

ש"עושה את התוכנית הדוקומנטרית" הוא למעשה מיליונר והוא חי בקרבם, מתנסה בתוכניות העזרה המקומיות השונות, ובתום 10 ימים הוא מחליט כמה לתרום ולמי.

ביום האחרון (והמרגש מאוד) הוא מתגלה בפניהם כמיליונר ונותן להם את התרומה, כמה חודשים מאוחר יותר,

הוא חוזר לראות כיצד עזר הכסף שלו לקהילה ולפעמים הוא מחליט אף להמשיך פרויקט מסוים כ"ספונסר".

מומלץ מאוד לכל מי שזקוק לזריקת עידוד חיובית על החיים, כמו כן רואים כיצד משפיעה הנתינה על המיליונר עצמו, שלעיתים קרובות הגיע מרקע דומה בעצמו. ישנה גם גרסה אמריקאית (אותה לא ראיתי)

על חיים מאוזנים

מהם "חיים מאוזנים"?

איזון הנו המהות הנדרשת כאשר אלמנט מסוים במערכת גדל על חשבון אלמנטים אחרים.

כאשר האיזון אינו קיים או כאשר הוא מופר, נמצאת המערכת בחוסר שיווי משקל והעומס על הציר המרכזי שלה גדול. ישנן מערכות רבות שמטרתן קיום מאוזן (במינימום עומס) בתחומי המכאניקה, הביולוגיה, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, הכלכלה ותחומים רבים נוספים. בדומה, "מערכת" חיי אדם הנה מערכת שמטרתה קיום מאוזן של בריאות האדם

(בריאות פיזיולוגית ונפשית). במהלך חיינו אנו נדרשים להשקיע משאבים (בעיקר אנרגיות של זמן ומאמץ) בתחומים שונים המשפיעים הן על רווחתנו ורווחת הקרובים והאהובים עלינו והן על בריאותינו האישית. המערכת של חיינו בנויה

מתת מערכות רבות. ניתן להגדיר בגדול תת-מערכות עיקריות: המערכת האישית (רווחתנו ובריאותנו האישית),

המערכת הזוגית, מערכת "המשפחה הגרעינית" (גידול וחינוך ילדינו) מערכת יחסינו עם המשפחה המורחבת

ומערכת יחסינו עם הסביבה (כולל עבודה ופרנסה וההשפעה ההדדית בינינו ולחברה בה אנו חיים).

במערכת האישית אנו מנסים לאזן בין "דברים שעושים לנו טוב עכשיו" ל"דברים שבריאים לנו בטווח הארוך" בין אם תהיה זו ההנאה מאוכל טעים (שבטווח הארוך יזיק לנו), בין אם יהיה זה העיסוק בספורט תובעני, פרויקט בעבודה או אפילו חתירה להישג (תואר/מעמד לימודי או בעבודה/חברה) בהם אנו משקיעים מאמץ מרוכז וזמני (עד להשגתם) על חשבון המאגרים הגופניים והנפשיים שלנו (עד כדי תשישות לפעמים), המשותף בכל אלה הוא חוסר האיזון הזמני לשם השגת רווחה/הנאה או אפילו "מימוש עצמי". כלומר, ההנאות והשגות המטרות הזמניות שלנו הם טובים לנו, כל עוד הם מאוזנים מול הנזק שהם גורמים לנו. האיזון מושג באמצעות מערכת מעצורים פנימית שניתן לקרוא לה "האיש הקטן" שלוחש לנו מבפנים התראות כגון "זהו, מספיק לאכול" ו"הגעת למטרה, עכשיו עצור קצת") ככל שנדע להקשיב יותר ל"איש הקטן" הזה נוכל ליהנות מהחיים ולהגיע למימוש עצמי גבוה במינימום נזק בטווח ארוך.

במערכת הזוגית אנו נדרשים לאזן בין ויתור לדרישה, בין נתינה לקבלה ובעיקר בין הצרכים של המערכת האישית לזו הזוגית. העובדה כי אופן החשיבה והמנטאליות (אפילו אופן השימוש במרכזי החשיבה במוח) בין גבר לאישה הנו שונה באופן מהותי, מאוד מקשה על קיום מאוזן של המערכת הזוגית (כל צד רוצה דברים אחרים ומתקשה להבין את הצד השני)

ולכן יש המתארים מערכת זו כ"מאבק בין המינים" האיזון ניתן להשגה בכל זאת ע"י הבנת ההבדלים, הבנת הצרכים ואופן החשיבה השונה ובניית מעין "מערכת משלימה" בין צרכי ורצונות הפרט בזוג לצרכי ורצונות בן הזוג השני.

במערכת המשפחה הגרעינית עלינו לאזן בין צרכי ורצונות הילדים (כל אחד בפני עצמו ומול השני) לצרכי ורצונות המערכת האישית והמערכת הזוגית וכל אלה מול "מה שנדרש לחינוך הילדים והכנתם לחיים". נשמע מסובך למדי לא?

היישום המושלם, אכן סבוך במידה אינסופית.. לשמחתנו, החיים אינם מושלמים ואף אינם נדרשים לכך.

כל אחד מאיתנו מיישם ברמה זו ואחרת את כל המערכות והאיזונים המסובכים הללו. העיקרון החשוב ביותר לשיפור איזון

זה הוא עצם ההכרה בקיום מערכות שונות אלו והחשיבות הרבה של האיזון ביניהם.

במערכת המשפחה המורחבת יש לאזן בין צרכי ורצונות הורינו, אחינו ואחיותינו וצרכינו שלנו (כל שלוש המערכות)

מעבר לכך יש לאזן בין ההיסטוריה המשפחתית המורחבת על כל משמעויותיה והשפעותיה עלינו ליכולתנו "לראות"

את חברי המשפחה כפי שהם כיום.

במערכת הסביבה החברתית נכנסים שני תחומים הנמצאים בבסיס "פירמידת הצרכים" ובקודקודה.

התחום הראשון הנו תחום הקיום הפיזי, או "פרנסה מספקת" כל קיומנו ויותר מכך "תפישת קיומנו" בעיני עצמנו

מתבסס על הביטחון לקיומנו "מחר" (בעתיד) ללא ביטחון זה, כמעט בלתי אפשרי לבסס ולשפר את שאר מערכות החיים שלנו. האיזון אם כך לגבי התחום הראשון הנו בין קיום ביטחון זה ברמה סבירה (דאגה וחשש כלשהו מהעתיד יהיה תמיד נוכח) לבין סיפוק הרמות הגבוהות יותר של "פירמידת הצרכים" שמתבססות עליו. כדי להעז בעבודה ובקהילה

(למטרת מימוש עצמי והשארת "חותם") עלינו לקחת סיכון סביר שהנו איזון בין יכולתנו להתקיים מחר לבין רצוננו

למימוש עצמי.

האיזון הנוסף הוא כמובן בין כלל ההשקעה במערכת הסביבה החברתית לכלל ההשקעה בשאר מערכות חיינו (המערכת האישית, הזוגית והמשפחתית) אחת הדרכים להשגת איזון זה היא בחלוקת הזמן המושקע בעבודה וקריירה לעומת הזמן המושקע בעצמנו, בבן זוגנו ובמשפחתנו באופן שוטף. היכולת לחלק זמן זה טמונה ביכולת לומר בתוך מערכת הסביבה

"זה מספיק לי", קיומי מובטח ברמה סבירה, רמת חיי הגשמית הנה סבירה ורמת ההגשמה והמעורבות שלי בחברה מספקת.

הדרך השנייה (שאינה סותרת את הראשונה) היא השקעת המאמץ המרוכז הזמנית. הגדרת חוסר איזון מוקצב בזמן,

כגון השגת תפקיד/משרה/תואר לימודי שבסופו מושגת המטרה, הצורך הקיומי או המימוש העצמי המוגדר מושג ואז

חוזרים לאיזון הנדרש באמצעות היכולת "זה מספיק לי".

המכנה המשותף בין כל מערכות חיינו הנו בהגדרת הציפיות שלנו מהפרטים האחרים והסביבה לעומת המשוב או התוצאה המתקבלת כפי שאנו מפרשים אותה. כל אחד והגדרת האיזון שלו בין ציפיותיו ופירוש המשוב אותו הוא מקבל.

"תן לי את הכוח לשנות את הדברים אותם אני מסוגל לשנות,

את היכולת לקבל את הדברים שאינני מסוגל לשנות

ואת החוכמה להבחין ביניהם"

לחיות חיים רוחניים

מדוע והאם צריך מרכיב "רוחני" בחיים?

מה המטרה/תועלת בחיים רוחניים? מה מבדיל אדם "רוחני" מאדם "גשמי"? האם חיים רוחניים מבטיחים הצלחה?
מהי הצלחה? במקרה בו מדובר בסוג הצלחה של צבירת עושר, נכסים, כוח ומעמד, הרי שחיים רוחניים אמיתיים מהווים

מכשול ולא כלי עזר להשגתם. יש אם כן לנסח קודם כל הגדרה שונה ל"הצלחה בחיים" ננסה להגדיר כמה ממרכיבי המטרה התחליפים להצלחה החומרית. מטרה ראויה ראשונה בחיינו במאה ה-21 היא כנראה לזכות ב"חיים שלווים"

מה שהושג אולי בנקל בזמנים עברו, הפך כיום למטרה כמעט בלתי אפשרית להשגה בתרבות המערבית החומרית והמהירה, המכתיבה קצב ו"דרישות מינימום" גבוהות ביותר של השקעת זמן ואנרגיה רק על מנת "להישאר במרוץ"

או לפחות "עם הראש מעל המים". לא במקרה נדמה לרבים מאיתנו לפעמים כי אנו עכברים הרצים באיזה גלגל המסתובב ללא הרף (ואליו אנו לא מודעים) ללא שליטתנו וללא היכולת, פשוט להאט או לעצור. החיים, כך נדמה, הם השולטים לרוב בנו ומכתיבים את מעשינו ואנו רק מגיבים לגזרותיהם. "דרך" או תורה רוחנית שתעניק לנו את השלווה המיוחלת,

את היכולת להכתיב ולשלוט בקצב המאורעות, לקבוע באיזה נתיב נלך ומעל לכול– את היכולת ליהנות ממה שכבר יש לנו,

תהווה מרכיב מטרה ראוי לשמו ב"הצלחה בחיים". ניתן לפרק מטרה זו לשלושה יעדים:

1. הבנת עקרונות או מנגנון החיים בעולם (מדוע קורים הדברים כפי שקורים, עם או בלי "כוח עליון")

2. היכולת להיות מרוצה מאופן התנהלות חייך, מקומך בהם ומי שאתה עכשיו.

3. היכולת להתמודד עם קשיים שעולים בחיים + ההכרה ביכולת זו.

1. הבנת עקרונות או מנגנון החיים.

היעד הראשון אינו אמור לתת תשובה לכל דבר ומאורע בעבר ובהווה אלא להגדיר "מסגרת", מנגנון פעולה או עיקרון.

למשל, אם על פי דת כלשהי ה"מנגנון" השולט ומניע את החיים מבוסס כולו על ישות אלוהית או "כוח עליון" כלשהו

ועל מנת ש"סדר" זה ימשיך להתקיים או יגיע למצב משופר יש לעשות כך וכך תפילות וטקסים – היעד מושג באמצעות

האמונה בו. הבעיה המופיעה לפעמים ב"סדר" כזה היא שבמקרים שבהם אין פירוט מעבר ל"זה רצונו של האל ואנו לא אמורים להבינו" – יש צורך ב"אמונה עיוורת" מאוד חזקה ובמקרים בהם קיים פירוט, כמו למשל בדת היהודית - "היהודים הם העם הנבחר" – כאשר המציאות אינה קוהרנטית לעיקרון הדתי (התרחשות השואה) מופיעים "סדקים"

באמונה ואצל המאמין החושב (להבדיל מה"אמונה העיוורת") מתחילה להופיע ספקנות. הבודהיזם למשל מציע מנגנון

עמיד יותר לסדקים וספקות ע"י הצהרה מראש ב"ארבע האמיתויות" שהחיים במהותם הם סבל (אז על תצפה למשהו אחר)

ואם ברצונך להשתחרר מהסבל עליך לעשות כך וכך. שיטה/תפיסה רווחת נוספת למניעת סדקים וספקות מבוססת על "העולם הבא" ובה עליך לבצע כך וכך טכסים ותפילות, לא כדי שהחיים שלך ישתפרו אלא כדי לקבל "מקום טוב"

בחיים הבאים (ויהיה זה גן העדן או הגלגול הבא). תפיסת ה"דאו" הסינית אינה מקצינה את הדברים כמו בבודהיזם,

מצד אחד היא אינה טוענת ל"סדר אלוהי" בדברים אולם מצד שני אינה מתמקדת ב"סבל הקיום" אלא בשינוי, בזרימה

המשתנה כל העת של החיים החיים אינם סבל אבל בהחלט מצב כאוטי. את הכלים להתמודדות עם כך היא נותנת בכללים לאופן התנהגות ואופי נכון ומתאים. כלומר, אם תיישם את ה"דאו" בחייך, תהיה מסוגל להתמודד עם השינויים והקשיים הבלתי צפויים שיגיעו.

2. היכולת להיות מרוצה עכשיו.

היעד השני קשור הן ליעד הראשון והן לשלישי ולכן תלוי גם בהשגתם (הבנת החיים והידע/יכולת להתמודד איתם)

כמו כן הוא תלוי ביכולת הבעייתית משהו ל"הסתכלות השוואתית הפוכה".

כאשר אנו מודדים את מידת שביעות הרצון שלנו ממי שאנחנו ומקומנו בחיים ובחברה האנושית, אנו עושים זאת תמיד ביחס לאחרים. ההרגל הנפוץ (והטבעי) של כולנו הוא להשוות לשתי אוכלוסיות עיקריות – לסביבתנו הקרובה (משפחה, חברים, מקום מגורים) ולאותם המוגדרים/מוכתרים כ"מודל הצלחה" (יפים/עשירים/מוכשרים) על ידי התקשורת והתודעה הקולקטיבית הנקראת "ציבור". הבעיה כמובן טמונה בעובדה שרובנו "נופלים" בהשוואה כזו ל"מודל ההצלחה" ואף בסביבתנו הקרובה, תמיד ניתן למצוא שכן, קרוב או ידיד ש"יש לו יותר" (כסף, כישרון, מראה טוב, וכ"ו)

במקרים רבים משקיע האדם אנרגיות, משאבים וזמן חיים יקר בשיפור מיקומו ביחס לקבוצות אלו ועד מהרה השיפור עצמו הופך לאופן והרגל החיים ללא אפשרות אמיתית באמת ליהנות מהם. העובדה הפשוטה והברורה שתמיד יהיה מישהו במדרגה שמעלי במעמד, מראה, כישרון או כל מדד אחר (אבל אף אחד אינו בדיוק כמוני), משום מה חומקת מהתפיסה המודעת ואילו האדם מתפקד כמענה הנפש שלו עצמו. היעד "להיות מרוצה עכשיו" אם כן תלוי בפיתוח היכולת

"להסתכל הפוך". גם אם לא נפתר מהצורך להסתכל על עצמנו באופן יחסי/השוואתי לאחר, נוכל לאמן את עצמנו להסתכל

בכיוון השני של המדרג. כמו העובדה שתמיד יהיה מישהו מעלינו, נכונה באותה המידה העובדה שתמיד יהיה מישהו מתחתינו. אם נדע בכל פעם שאנו עורכים השוואה "לאן הגעתי" או "היכן אני נמצא כעת" לערוך את ההשוואה לכל אלה שגורלם פחות שפר עליהם – נהיה מרוצים.

אמונה/תורה/הבנה שתיתן לנו את הכלי הזה (יכולת הסתכלות השוואתית הפוכה) – תמלא או תשיג את היעד השני.

3. היכולת להתמודד עם קשיים שעולים בחיים + ההכרה ביכולת זו.

היעד השלישי תלוי גם הוא במידת מה ביעדים הראשון והשני, היות וללא הבנת החיים והביטחון העצמי הנובע מכך ומהכרת עצמך ומהיותך שלם עם מי שאתה ומקומך בהם, קשה מאוד לפתח יכולת התמודדות עם הקשיים העולים לעיתים.

בין אם יהיה זה כישלון אישי בלימודים, בעבודה או באהבה ובין עם יהיה זה אובדן אדם הקרוב לנו או אובדן יכולות, סטטוס מעמדי/כלכלי או מצב בריאותי – קשיים אלו אכן יגיעו בשלב כלשהו ואז יהיה עלינו לנסות להתעלם מהם, לנסות לברוח מהם, או להתמודד עימם. בעוד שהתעלמות או בריחה הם הפיתרון הקל והמהיר ביותר ליישום, רק ההתמודדות

תפתור את הבעיה/קושי באופן שלא יחזור על עצמו ובאותו הזמן תחזק אותנו ויכין אותנו טוב יותר לקושי הבא.

אחת הבעיות הנפוצות במנגנונים הדתיים/אמונתיים היא ההסתמכות על ה"כוח העליון" שיפתור את הבעיה.

בין עם תהיה זו תפישה המושרשת בדת/אמונה ובין עם תהיה זו פרשנות שגויה של המאמין, הבעיה הנה נפוצה ביותר ואפילו מובנת. המשוואה אני מקיים את חובותיי כלפי האל ולכן האל יפתור את בעיותיי נותנת למאמין סדק נוח לבריחה מהמציאות בה מאוד קשה להכיר ולהתמודד. עם זאת, דרך/אמונה רוחנית שתכין את האדם לקשיים כחלק ממציאות החיים

ובנוסף "תיתן לו כוח" להתמודד עימם ואת הידיעה המוחלטת כי הוא מסוגל לכך – תעמוד בקריטריון היעד השלישי.

ספקנות ובדיקה עצמית - ראה מארמר בנושא "מהי וודאות?"

יישום חיים רוחניים

יישום חיים רוחניים יכול להתבטא באחת משלוש דרכים עיקריות. הדרך הראשונה מוכרת לכל והיא העיסוק המלא והתמידי באותה התורה בה בחר האדם. בין אם יהיה זה נזיר בודהיסטי, תלמיד ישיבה חרדי, כומר קתולי, או אימאם מוסלמי הקדשת החיים המלאה לעבודת האל/הקודש/התורה משמשת כתחליף לחיים עצמם היא החיים וכל השאר רק "נלווה"

(לצורכי קיום למשל) צורת מימוש רוחנית זו אינה מתאימה לכל אחד, (ולפעמים גם לא למי שנולד לתוכה)

בחלק מהמקרים היא מהווה הגשמה מוצלחת של הצורך "להעביר את המסר"

להיות מורה ומדריך לאחרים, לעזור לאלו ש"עדיין לא ראו את האור", לפעמים היא הגשמה של הרצון לפרוש מהעולם

הגשמי, הנבוב, התחרותי והמעיק ולפעמים היא צורה של "כפרה" עצמית על איזה חטא או אופן חיים חוטא של האדם עצמו לפני הפרישה לחיים רוחניים טוטליים. קיימת גם קבוצת משנה (לא קטנה) בדרך זו המרגישה ומוגדרת

כ"מי שמקדיש את חייו לאמונה" אך למעשה מעוותת את העקרונות הבסיסיים ביותר של אמונתו הוא (למשל רצח בשם האל/אמונה) הדרך השנייה גם היא נפוצה ביותר והייתי מגדיר אותה כ"להיות בלי ולהרגיש עם" לדרך זו משתייכים כל ה"מאמינים לייט" או המגדירים את עצמם כיהודים, מוסלמים, נוצרים, או כל דת ואמונה אחרת, המאמינים ב"כוח עליון" ומבצעים טקסי פולחן מסוימים כלשהם המתאימים לחייהם, אולם חיים את חייהם לפי מערכת עקרונות מוסריים שונה

לגמרי מעקרונות הבסיס של האמונה שלהם. כך למשל יימנע יהודי דתי מאכילת חזיר אך לא יראה את השגוי בשקר, רצח,

או חמדה מכל סוג. הדרך השלישית האפשרית למימוש חיים רוחניים היא לשלב את עקרונותיה של האמונה/דרך רוחנית

של האדם באופן סינרגי מוחלט בשאר עיסוקיו ושאיפותיו. בדומה למרקוס אוריליוס שהצליח לשלב ניהול אימפריה

מוצלחת (כול מערכות צבאיות) בצד עיסוק בפילוסופיה סטואית ולמעשה שילב את הפילוסופיה שלו בכל מעשיו והחלטותיו. את השותפים לדרך זו ניתן להגדיר ככל מי שעסוק בעשייה (להבדיל מהתנזרות או פאסיביות) "חילונית"

לצד שמירה על דרך רוחנית הכוללת מערכת עקרונות ברורה ועקבית. החשיבות ביישום דרך זו היא בהגשמת עקרונות "הדרך" שבחר האדם בכל פן ומעשה של חייו.

ניתן גם לחלק את מימוש החיים הרוחניים לשלוש קטגוריות דומות אחרות.

בקטגוריה הראשונה יהיו אלו שהעיסוק בפן הרוחני מוציא אותם כמעט לחלוטין מהחיים הגשמיים.

בקטגוריה זו נמנים נזירים, חלק מהרבנים, הכמרים ומורים רוחניים אחרים וכל מי מסיבה כזאת או אחרת ויתר על ההתמודדות עם החיים (גידול משפחה, פיתוח קריירה ומימוש יכולות עצמיות) ועוסק בעיקר במימוש פן רוחני כלשהו.

לקטגוריה השנייה נכניס את כל מי שהעיסוק הרוחני אצלו הוא אינטלקטואלי גרידא. הרבה מהפילוסופים בתרבות המערב

מתאימים להגדרה זו ואולי ניתן להגדיר כי ההבדל טמון בין ה"עיסוק בפילוסופיה" ל"מימוש פילוסופיית חיים"

לא מעט מההוגים והאינטלקטואלים כיום אוהבים לדון ולהתפלסף על נושאים שונים קטנים כגדולים, מרכזיים וזניחים.

אין ספק שרמת הגירוי השכלי וההתלהבות בעיסוק זה גבוהה כמעט כפי שרמת הנינוחות והשלווה בה נמוכה..

בקטגוריה השלישית יופיעו כל מי שהצליחו לשלב בין העולם הרוחני לעולם הגשמי המעשי. מי שמצד אחד לא

"פרש מהעולם" ומצד שני לא רק חושב או מתפלסף בנושאי רוחניות אלא מגשים אותה הלכה למעשה בכל מעשיו

הרגילים ביום יום. יכול להיות לאדם כזה שלב של "חיפושים" בו יתאים יותר לקטגוריה הראשונה ורק אח"כ, לאחר שיבנה ויגדיר לעצמו את הדרך הרוחנית המתאימה לו – יתפנה ליישם אותה בלא מחשבה מיותרת בכל מעשיו.

ישנם גם מתי מעט שבנו לעצמם "דרך רוחנית" באופן טבעי וללא שלב של "חיפושים" ופועלים בדרכם לעיתים בלא מודעות לפן הרוחני אותו הם מגשימים בכל מעשיהם, דיבורם ואופן התנהלותם.

המלצת ספרים: מיתולוגיה, היסטוריה, הומורסקות והורות

"המיתולוגיה של עמי העולם" – ד"ר רוי ויליס

כרך עבה המאגד תקציר מעולה של מיתולוגיות ידועות יותר וידועות פחות. הכרך ערוך בעיקרו לפי אזורים גיאוגרפיים,

וכהקדמה מופיעים פרקים הבוחנים את הנושאים המרכזיים המופיעים במיתוס (מוצא העולם, סיבת החיים והמוות,

בריות על טבעיות, גוף ונפש וכ"ו) אני כשלעצמי לא קראתי הכול, אלא התרכזתי באותם המיתוסים שיותר מעניינים אותי.

אחת הדרכים הטובות ביותר ללמוד היסטוריה לדעתי,

היא באמצעות ספרות ההומור.

למשל – היסטוריה מדינית, פוליטית ו"סתם מנטאליות" של ארץ ישראל בשנים עברו, מומלץ ללמוד דרך ספרי הקריקטורות.

במיוחד מומלצים ספרי הקריקטוריסט "דוש" (קריאל גרדוש) לדוגמא-

"סליחה שניצחנו" שנכתב בשיתוף/שילוב הומורסקות של אפריים קישון.

למי מהדור הצעיר שעדיין מתעניין ב"קיבוץ של פעם", מומלצים שני ספרים-

קריקטורות "במסגרת" של "הניק" (חיים ברקני)

ו"בקלחת משותפת" של בנימין גל (הומורסקות)

הורות כיום היא כמעט מקצוע מוכר...

הדרישות הנוכחיות מהורה ממוצע לגידול וחינוך ילדיו במציאות "כביש מהיר"

בה הידע הרב והבלתי מבוקר לו נחשף הילד מחד והדרישות העולות מעולם משתנה ומתפתח במאה ה 21 הן כל כך גדולות, שהורים רבים זקוקים להכוונה רבה הרבה יותר מבעבר. כיצד "להתגמש, להבין אותו ולבוא לקראתו"

מצד אחד וכיצד ללמד ולחנך אותו לקראת חיים קשוחים ומשתנים באופן שיהיה ערכי מוסרי מצד שני?

אחד הפסיכולוגים/סופרים שלדעתי מצליח להדריך בכך הוא חיים עומר.

שני ספרים שלו קראתי ואני ממליץ –

"שיקום הסמכות ההורית" ו"פחדים של ילדים"

לציון 200 לצ'ארלס דארווין

"The Missing Link" של ה BBC Discovery

תוכנית העוסקת בניסיון להוכיח את הקשר ולמצוא את החוליה המקשרת בין החיים במים לחיים ביבשה. כיצד מדוע ובאיזה שלבים התפתחו החיים מחיים רב גוניים מפותחים במים לחיים המפותחים ביבשה בקרב בעלי החוליות.

(החרקים היו הראשונים לעלות ליבשה, אולם כל היונקים ואנו בכללם התפתחו מדגים בעלי חוליות)

"Search for the Ultimate Survivor" של ה National Geographic

תוכנית מרתקת הפורשת אפשרות סבירה ונתמכת במיוחד בעובדות של

ה"עץ האבולוציוני" של האדם. בתוכנית מוצגים סוגים שונים של "קופי אדם"

ואסטרטגיות ההישרדות שלהם, גם בתחרות מול "קופי אדם"

אחרים. התוכנית מנסה לנתח ולתת תשובה לסיבה מדוע חלק מ"ענפי" העץ האבולוציוני הצליחו ואחרים נכחדו.

תזכורות קשורות והשלמה נוספת –

הסדרה המעולה בת 7 הפרקים - "EVOLUTION"

(של PBS NOVA)

הספר – "כמעט כמו לוויתן" (סטיב ג'ונס)

משחק מחשב מעולה לכל הגילאים – SPORE

משחק "אבולוציוני" המתחיל בחיים פשוטים בים, שכדי לשרוד (לאכול, להתרבות ולא להיטרף) –

צריך לבנות "גוף" מתאים מחלקים שונים

(התפתחות סליל ה DNA) להתקדם הלאה ליבשה, להתפתח עוד ו...

המלצות ספרים– אורסון סקוט קארד

סדרת ספרי "המשחק של אנדר" – אורסון סקוט קארד
סוג: מדע בדיוני. הסדרה כוללת כשבעה ספרים המגוללים את קורותיו של אנדרו וויגין, בתקופות שונות (בעתיד)

במקומות שונים ומזוויות מבט שונות. אנדרו הנו אדם רב כישורים שנוטל חלק מרכזי באירועי תקופה ותהפוכות גורל דרמטיות בכדור הארץ ומחוצה לו. לעיתים הוא מוביל ולעיתים מובל ע"י האירועים וללא ספק מושפע ומשלם מחיר אישי כבד. מעבר לעלילות הספרים המרתקות והמותחות מעלה הסופר תדיר שאלות בסיסיות של מוסר אישי וחברתי ובודק לעומקו של עניין את נושא הסובלנות לאחר. הספרים, ובמיוחד "קול למתים" ו"קסנוסייד" מעלים שאלות כגון האם

אנו באמת סובלניים כלפי אחרים? האם אנו יודעים, הן ברמה האישית והן כחברה לנסות להבין ואולי אף לקבל אחרים

ששונים מאיתנו. האם אנו יודעים ומוכנים להיות סובלניים רק כלפי הדומים לנו, במראה, בחשיבה, במנהגים?

האם נדע באמת לקבל את מי שבמהותו כה שונה מאיתנו? האם אנו יודעים לעשות זאת כיום?

כרונולוגית הסדרה מתחילה בספר "המשחק של אנדר" אולם המלצתי היא להתחיל דווקא עם "קול למתים"

להמשיך עם "המשחק של אנדר" אח"כ "הצל של אנדר" ואחרי כן כל אחד מספרי ההמשך.

"קול למתים" – אורסון סקוט קארד

ספר הבנוי כספר מתח דרמטי שעשוי ל"ערער" מעט את הקורא ובקריאה שנייה אולי גם לגלות דברים ורעיונות חדשים.

הספר מתרחש בכוכב לכת אחר ("לוזיטניה") בו יש מושבת בני אדם ועוסק בנקודת המגע שלהם עם האוכלוסייה המקומית (והחייזרית) הספר בונה היכרות עם כמה דמויות מפתח ובונה לאט לאט הצטברות "מסה" קריטית של מאורעות,

הן ברמה האישית של הדמויות והן ברמת החברה האנושית כולה -

עד לפיצוץ הבלתי נמנע בחלק האחרון.

"המשחק של אנדר" – אורסון סקוט קארד

ספר זה עוסק בתחילת הסאגה ומבהיר את הרקע להתרחשויות "קול למתים".

"הצל של אנדר" - אורסון סקוט קארד

ספר מקביל ל"המשחק של אנדר" המסופר מנקודת מבטו של "בין", צעיר בעל יכולות מיוחדות וסיפור חיים מרתק,

שפוגש את אנדר, מתעמת איתו, לומד להעריך אותו ומבין אותו באופן בו אף אחד אחר כנראה לא יכול.

"הצל של ההגמון" - אורסון סקוט קארד

ממשיך בקורותיו של "בין" בתקופה שלאחר עזיבתו של אנדר את כדור הארץ.

"בובות צללים" – אורסון סקוט קארד

המשך קורותיו של "בין" בכדור הארץ, מאבקיו, היכרותו ושיתוף פעולתו עם אחיו של אנדר ותרומתו לאנושות.

"קסנוסייד" – אורסון סקוט קארד

משמעות המילה המקורבת ביותר: השמדת עם זר. הספר עוסק בהמשך המאורעות על "לוזיטניה" כוכב הלכת שהפך לביתו של אנדרו ובו נבנית התנגשות שנייה בין ילידי הכוכב והמין האנושי שכנראה עוד לא באמת למד מלקחי העבר.

"ילדי המחשבה" – אורסון סקוט קארד

הספר האחרון בסאגה, המביא לידי סיום דרמטי של המאורעות העוסקים במפגש בין מינים שונים ואף שואל

"מהו מין תבוני?" איפה נקודות הדומה ואיך ניתן לגשר על נקודות השונה בין המינים? וכמובן האם צריך/ראוי?

קריאה מהנה!

מדוע קשה לנו להיות מרוצים?

מדוע קשה לנו להיות מרוצים?

לשאלה זו קודמת שאלת בסיס אחרת: "האם אנו מרוצים?" את המונח "מרוצה" אפשר להחליף במילים אחרות,

כגון: "שבע רצון "מסופק" "שלם" או אפילו "מואר" אך העיקרון זהה, האם אנו מסוגלים ליהנות מחיינו כפי שהם,

או שאנו נמצאים במרוץ מתמיד אחר הסיפוק הבא, השלב הבא, הדרגה הבאה והניסיון הנואש להשוות תנאים עם

אותו מי "שמעלינו". כנראה שהתשובה היא בדרך כלל לא.

אנו עשויים לחוש סיפוק זמני מהישג, דרגה משודרגת או הצלחה בתהליך או תחום כלשהו, אולם זמן קצר לאחר מכן, נחזור להתרוצץ ב"מבוך העכברים" הזה שנקרא חיים כדי לחפש את הגבינה הבאה.

ישנם מעטים שבמחיר גבוה (פרישה מחיים אקטיביים של הישגים) הגיעו לאותה "נירוונה" בה השלווה שורה בהם.

אולי צדק הסוכן סמית' שטען ב"מטריקס" ש"המין האנושי מגדיר את עצמו דרך סבל". נראה שמייד כאשר אנו מגיעים

למצב של סיפוק, אנו מתחילים להגדיר את הסיפוק הבא שחסר לנו ועד שאנו משיגים אותו (ולפעמים איננו מסוגלים) –

אנו נמצאים במצב של אומללות, או לפחות חיים שאינם מאושרים לגמרי.

מדוע אם כן קורה הדבר? לכולנו יש בנוסף למגרעות המראה, האופי, הכישלונות והסטטוס החברתי/כלכלי, גם צדדים טובים, יפים, כישרונות והצלחות, כולנו נמצאים בסטטוס חברתי/כלכלי גבוה יותר מרבים אחרים בעולם.

כאשר בודקים את הגדרה ל"שביעות רצון" (חוקרי עבודה רבים התעסקו בנושא כדי לפתח שיטות להגדלת מוטיבציה בקרב העובדים...) מגלים כי הכוונה היא לסגירת הפער בין מה שאני רוצה (להיות, להגיע אליו) לבין מה שיש לי

(מי שאני, איפה שאני נמצא) כמובן שהן הגדרת המטרה והן הגדרת הסטטוס הנוכחי של אדם הן סובייקטיביות לחלוטין.

אם כך, ובהתחשב בעובדה שתמיד יהיו אנשים אחרים יפים, כשרונים ומוצלחים יותר הנמצאים בסטטוס חברתי/כלכלי

גבוה יותר, מבחינה לוגית זהו מעגל קסמים שאינו ניתן להתרה. אנו יכולים לומר לעצמנו בכל פעם מחדש "אני רק רוצה להגיע למטרה/שדרוג הבא ואז אהיה מסופק/מרוצה". האם המוטיבציה והאמביציה הם המכשול? האם ניתן לחיות באושר בלעדיהם? האם ייתכן שהכלבים והחתולים, שעושים מעט מאוד ומקבלים חיים נוחים ופשוטים מאוד, "למדו את הטריק?"

אולי זהו פשוט המנגנון האבולוציוני הטבוע בנו ודוחק בנו כל הזמן להתקדם, להשתפר, להגיע גבוה יותר ויותר?

האם נעשינו קורבן של הצלחתנו כמין, שפיתח למען הישרדותו את יכולתו לחשוב ואז, כשהגענו להכרה כי איננו מאושרים וכי איננו מסוגלים להיות מאושרים הבנו את גודל האירוניה? אולי צדק "סייפר" כשאמר "הבורות היא אושר"?

אינני מתיימר לספק תשובות מוחלטות וחד משמעיות, אולם נראה לי שניתן לחיות חיים מלאים יותר מ"חיים של בורות"

או אפילו מחיים של "נירוונה פסיבית" מאושרים, אך רחוקים מעשייה אקטיבית, מהגשמה עצמית ועזרה לזולת, מהסיפוק שבהקמת משפחה וההשפעה על עיצוב ילדיך, מחוויית חוויות שונות (גם שליליות) ומההעזה שבשינוי עצמך וחייך.

הקושי שבהתרת המעגל הוא קשה, אך אולי לא בלתי אפשרי. אם נצליח להפנות את מבטנו ותשומת ליבנו לכיוון השני

של מעגל הקסמים, דהיינו, לכיוון כל אותם אנשים שגורלם פחות שפר עליהם, נסגור פער הציפיות ואולי נרגיש סיפוק.

אולי אפילו נצליח להיות שבעי רצון מעצמנו (שלא לומר מאושרים..)

שתי נקודות תורפה עולות מייד מרעיון זה, הראשונה והברורה ביותר היא – זה יפה בתיאוריה אך קשה עד בלתי אפשרי

בביצוע. אופיינו והרגלי חיינו שחלקם טבועים בנו במבנה הגנים ובמנגנון ה"אפיגנטי" שלנו הנם חלק כל כך מהותי ממי שאנחנו שאנו אפילו לא מודעים לחלק ממנו (התת-מודע)

כדי להתגבר על בעיה קשה זו, צריך אם כך כוחות נפש רבים, הכרה אמיתי ועמוקה של "העצמי" שלנו והרבה אימון וסבלנות (לתרגול אופן שינוי נקודת המבט שלנו).

נקודת התורפה השנייה היא שאם אכן נצליח "לשבור את המעגל" לשנות את נקודת המבט ולהיות מרוצים ממי שאנחנו והיכן שאנו נמצאים, במצב תמידי של שביעות רצון עצמית, נהפוך מבלי משים לאותה "רכיכה מאושרת" הנמצאת בעולם משלה, במצב כמעט מסומם, בבורות מאושרת. נקודת תורפה זו חומקת מפתרונם של רבים וטובים, מהודו (בודהיסטים)

ועד כוש (בוגרי "אשרם" למיניהם, "מוארים" וסתם עייפי מרוץ החיים מסוגים שונים)

המטרה, אם כן התחדדה והתלבנה להכרת עצמך, הפניית מבטך ההשוואתי לכיוון השני, אך ללא פרישה מהחיים עצמם,

ללא ויתור על התקדמות, עשייה, שינוי וחיפוש מטרות חדשות. הפתרון – מי חכם ויידע?

"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך"

המלצות ספרים - מבוא לפילוסופיה

"הפילוסופים הגדולים" – בריאן מגי

מוגדר ובצדק "מבוא לפילוסופיה מערבית". הספר עובר על רוב הפילוסופים המרכזיים במערב, מאפלטון (הכולל בכתביו גם את סוקרטס מורהו)

ועד לויטגנשטיין ובכל פרק/פילוסוף משוחח עם מומחה לאותו הפילוסוף

באופן שמעלה את עיקרי תורתו. הספר מעולה לטירונים בתחום הפילוסופיה

(אך רק במידה שיש בהם עניין/סקרנות) כמובן שאין צורך להסכים עם ניתוחו של בריאן מגי או של המומחה איתו הוא מתדיין, אלא רק לעורר חשיבה בנושא.

"101 מושגי יסוד בפילוסופיה" – פול אוליבר

ספר קטן ואידיאלי לתפקוד כמשלים למבוא לפילוסופיה המערבית. ערוך כאנציקלופדיה מקוצרת ונוח ביותר לשימוש. הספר הנו אחד מסדרת ספרים דומים בנושאים שונים (101 מושגי יסוד באבולוציה, באסטרונומיה, בפסיכולוגיה וכ"ו)

"האדם מחפש משמעות" – ויקטור פראנקל

ספרון מפורסם השייך יותר לתחום הפסיכולוגיה (או פסיכותראפיה)

אך מעניין ביותר, הן כסיפור חייו של המחבר,שניצל ממחנות הריכוז ויצא משם

עם פילוסופיית חיים מעניינת ומועילה, שעיקרה -

אם תמצא לך מטרה/משמעות בחיים, חייך יהיו מלאים, משמעותיים וחסונים

הרבה יותר.

"קרל יונג" – אלחנן גפני

המחבר פורש בספר קטן זה (110 עמודים) בצורה מעניינת ומרתקת, הן את סיפור חייו והן את עיקרי תורתו של יונג.

לא צריך לאהוב או ללמוד פסיכולוגיה כדי ליהנות מהספר, האדם עצמו מרתק, ותורתו גורמת לנו לחשוב שוב על חיינו

אבל הפעם מנקודת מבט שונה. אני מוכרח להודות שמבחינתי אין כל "קרב" בין תורת פרויד ויונג (יונג לוקח בסיבוב..)

לא נדרש ואולי אי אפשר להסכים עם כל רעיונותיו של יונג, אבל בהחלט מומלץ לכל מי שמעוניין להציץ אל תוך עצמו.

ספרים מומלצים - ההוביט, שר הטבעות ועוד מהקוסם הספרותי ג'. ר. ר. טולקין

סאגת "שר הטבעות", עלילות "ההוביט" ומאורעות "הסילמריליון" ו"סיפורים שלא נשלמו"

את ספרי הפנטזיה של טולקין ניתן לקרוא כילד סקרן, כנער מרדן, כצעיר פעלתן, כמבוגר עסקן וכזקן חכם.

הם כולם דומים האחד לשני בסגנונם ועם זאת שונים במידה שקשה להגדיר. מה שאחיד לגמרי בכולם היא

העובדה שלקורא שמוחו פתוח לז'אנר הפנטסיה – הם מדהימים, מעניינים, מרתקים, סוחפים וכמעט שלא ניתן

לעצור לאחר שמתחילים בקריאתם (אני יודע, אני יודע, מחר יש עבודה/לימודים/בילויים נוווווורע חשובים אבל..)

סדר הקריאה המומלץ בעיני – שלישיית "שר הטבעות", אח"כ "ההוביט", ואח"כ "הסילמריליון" ו"סיפורים שלא נשלמו"

אין זה סדר כרונולוגי, לא של הכתיבה ולא של המאורעות המסופרים בעלילה וניתן להתחיל דווקא ב"ההוביט".

טולקין עצמו היה פרופסור ללשונות אנגליות עתיקות ובעל יכולת ייחודית ליצירת עולם פנטסיה שלם, על עמיו וגזעיו השונים, על לשונם, מנהגיהם, דרך חייהם, ההיסטוריה שלהם, האדריכלות, האומנות שלהם ואופיים המיוחד.

"שר הטבעות" (חבורת הטבעת, שני מגדלים, שובו של המלך) – ג'ון רונלד רעואל טולקין

שלישיית ספרים זו הנה כנראה המוכרת ביותר מכולם עקב סרט הקולנוע.. בשום פנים ואופן לא לוותר על קריאת הטרילוגיה רק מפני ש"ראיתי כבר את הסרט"! הסרט הוא אומנם ההמחזה הטובה ביותר שנעשתה לספרים

(והיו הרבה) אבל יש בו יותר מדי שיקולי חוסר בזמן,

"רצון הקהל הרחב" וסתם אי דיוקים מעצבנים בבעיות שכתובי "אגו-טריפ" של הבמאי פיטר ג'קסון.

שלישיית הספרים מגוללת את קורותיו של "הוביט"

בשם פרודו, חלקו הניכר במאורעות דרמטיים המתרחשים ב"ארץ התיכונה" ושל גיבורי חרב, קוסמים, מנהיגי אדם ו"בני לילית", גמדים, יצורי אופל ועוד רבים אחרים

במאבקם המורכב וההרואי בכוחות האופל של "סאורון"

"ההוביט" - ג'ון רונלד רעואל טולקין

ספר הניתן לקריאה בנפרד מטרילוגיית "שר הטבעות" ועוסק בקורות הוביט בשם "בילבו באגינס" היוצא בניגוד גמור

לאורך חייהם השליו והמשעמם משהו של ההוביטים – למסע הרפתקאות עטור סכנות עם חבורת גמדים קשוחים,

טבעת קסמים אחת (שעוד מיועד לה תפקיד מרכזי בהמשך העלילה הכרונולוגי ב"שר הטבעות")

לעימות מכוון עם דרקון גזלן (איפה שיש תכשיטים וזהב יש תמיד גם גמדים ודרקונים..)

כמו כן ישנו סיפור מעניין לגבי התרגום של הספר מאנגלית

(תורגם על ידי טיסי חיל האוויר שנפלו בשבי המצרי במלחמת יום כיפור, בזמן היותם בשבי)

"הסילמריליון" – ג'ון רונלד רעואל טולקין

ספר המתאר את העידנים שקדמו למאורעות "ההוביט" ו"שר הטבעות"

ודרכו מתחוורים רבים מדברי המסתורין המסקרנים המופיעים ב"ההוביט"

ו"שר הטבעות". מסופר על מקור בני הלילית ב"תקופת הזהב" שלהם בהרחבה,

על מקור כוחות האופל, סאורון, הקוסמים, הדרקונים, הגמדים ובני האדם הראשונים. הספר אינו בנוי כעלילה רציפה אלא יותר כקובץ סיפורים שנערכו יחד (ע"י בנו של טולקין) והוא יותר קשה לקריאה והבנה, מה גם שהתרגום

של עמנואל לוטם אינו נוח ומומלץ למי שמסוגל לקרוא באנגלית ברצף, ללא איבוד ההנאה - לקרוא את הספר באנגלית.

"סיפורים שלא נשלמו" – ג'ון רונלד רעואל טולקין

קובץ סיפורים משלימים, פחות כולל ומסביר ומנקודת מבט היסטורית, אך כתוב באופן מעניין יותר, עלילתי יותר וכולל סיפורים מעניינים ודרמטיים שלא ישכחו על נקלה ממחשבתו וליבו של הקורא.

כולל סיפורם הטרגי של הורין וטורין, קורות ממלכת "נומנור"

(אראגורן/אלאסר הנו צאצא שלהם) ורקע משלים למאורעות "שר הטבעות"

כפי שקיבץ וערך בנו של טולקין כריסטופר.

הנאה צרופה ולילות לבנים מובטחים!..