tag:blogger.com,1999:blog-67594651907582949912012-02-15T23:36:39.533-08:00המלצות לקריאת ספרים, צפייה בסדרות ותוכניות טלויזיה ומאמרי "פילוסופיית חיים"בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.comBlogger431100tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-35122259298839596352010-11-12T00:11:00.000-08:002010-11-12T00:11:21.486-08:00<object style="background-image:url(http://i3.ytimg.com/vi/63hTOaRu7h4/hqdefault.jpg)" width="425" height="344"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/63hTOaRu7h4?fs=1&amp;hl=iw_IL"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/63hTOaRu7h4?fs=1&amp;hl=iw_IL" width="425" height="344" allowscriptaccess="never" allowfullscreen="true" wmode="transparent" type="application/x-shockwave-flash"></embed></object><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-3512225929883959635?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-47367268750878369342010-04-20T02:44:00.000-07:002010-04-20T02:44:14.289-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בתוכנית מעולה של ה BBC מוצגים מחקרים שונים הבודקים את הקשר בין עקה (STRESS)<br />לבריאות הגופנית והנפשית שלנו, מגדירים "טיפוסים" ברמות עקה שונות ובודקים <br />האם המצב הוא הפיך באמצעות שינוי סגנון חיים ומדיטציות:<br /><object width="480" height="385"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/Kh97RaxaCJQ&hl=en_US&fs=1&rel=0"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/Kh97RaxaCJQ&hl=en_US&fs=1&rel=0" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="385"></embed></object><br /></div><object width="480" height="385"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/fm9Ge-RXg_U&hl=en_US&fs=1&rel=0"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/fm9Ge-RXg_U&hl=en_US&fs=1&rel=0" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="385"></embed></object><br /><object width="480" height="385"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/KiHHRXQ4vm4&hl=en_US&fs=1&rel=0"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/KiHHRXQ4vm4&hl=en_US&fs=1&rel=0" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="385"></embed></object><br /><object width="480" height="385"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/kqmbvjGVphQ&hl=en_US&fs=1&rel=0"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/kqmbvjGVphQ&hl=en_US&fs=1&rel=0" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="385"></embed></object><br /><object width="480" height="385"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/Lkp-APFAu9k&hl=en_US&fs=1&rel=0"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/Lkp-APFAu9k&hl=en_US&fs=1&rel=0" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="385"></embed></object><br /><object width="480" height="385"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/hLtd3IWyU4U&hl=en_US&fs=1&rel=0"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/hLtd3IWyU4U&hl=en_US&fs=1&rel=0" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="385"></embed></object><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-4736726875087836934?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-15756788455277121692010-04-17T01:02:00.000-07:002010-04-17T01:06:54.183-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אחד השירים הטובים והיפים ביותר שנכתבו ובוצעו בנושא הקיצוניות אליה מגיעים אנשים המרגישים שחייהם ריקניים מדי<br />ולכן מנסים לחיות את חייהם של הה"סלבס" שהם מעריצים.<br />על מה שקורה שהערכה מתחלפת בהערצה עיוורת - STAN<br /><br /><div style="text-align: right;"></div><div style="text-align: right;"><object height="385" width="480"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/kGQADSJPx0E&hl=en_US&fs=1&rel=0"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/kGQADSJPx0E&hl=en_US&fs=1&rel=0" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="385"></embed></object><strong></strong></div><div dir="ltr" style="text-align: left;"><br /></div><div dir="ltr" style="text-align: left;"><strong>Lyrics to Stan</strong> :</div><div dir="ltr" style="text-align: left;">Chorus: Dido<br />My tea's gone cold I'm wondering why I..<br />got out of bed at all<br />The morning rain clouds up my window..<br />and I can't see at all<br />And even if I could it'll all be gray,<br />but your picture on my wall<br />It reminds me, that it's not so bad,<br />it's not so bad..<br /><br />1st Chorus: volume gradually grows over raindrop background<br />2nd Chorus: full volume with beat right after "thunder" noise<br /><br />[Eminem as 'Stan']<br />Dear Slim, I wrote but you still ain't callin<br />I left my cell, my pager, and my home phone at the bottom<br />I sent two letters back in autumn, you must not-a got 'em<br />There probably was a problem at the post office or somethin<br />Sometimes I scribble addresses too sloppy when I jot 'em<br />but anyways; fuck it, what's been up? Man how's your daughter?<br />My girlfriend's pregnant too, I'm bout to be a father<br />If I have a daughter, guess what I'ma call her?<br />I'ma name her Bonnie<br />I read about your Uncle Ronnie too I'm sorry<br />I had a friend kill himself over some bitch who didn't want him<br />I know you probably hear this everyday, but I'm your biggest fan<br />I even got the underground shit that you did with Scam<br />I got a room full of your posters and your pictures man<br />I like the shit you did with Ruckus too, that shit was fat<br />Anyways, I hope you get this man, hit me back,<br />just to chat, truly yours, your biggest fan<br />This is Stan<br /><br />{Chorus: Dido}<br /><br />[Eminem as 'Stan']<br />Dear Slim, you still ain't called or wrote, I hope you have a chance<br />I ain't mad - I just think it's FUCKED UP you don't answer fans<br />If you didn't wanna talk to me outside your concert<br />you didn't have to, but you coulda signed an autograph for Matthew<br />That's my little brother man, he's only six years old<br />We waited in the blistering cold for you,<br />four hours and you just said, "No."<br />That's pretty shitty man - you're like his fuckin idol<br />He wants to be just like you man, he likes you more than I do<br />I ain't that mad though, I just don't like bein lied to<br />Remember when we met in Denver - you said if I'd write you<br />you would write back - see I'm just like you in a way<br />I never knew my father neither;<br />he used to always cheat on my mom and beat her<br />I can relate to what you're saying in your songs<br />so when I have a shitty day, I drift away and put 'em on<br />cause I don't really got shit else so that shit helps when I'm depressed<br />I even got a tattoo of your name across the chest<br />Sometimes I even cut myself to see how much it bleeds<br />It's like adrenaline, the pain is such a sudden rush for me<br />See everything you say is real, and I respect you cause you tell it<br />My girlfriend's jealous cause I talk about you 24/7<br />But she don't know you like I know you Slim, no one does<br />She don't know what it was like for people like us growin up<br />You gotta call me man, I'll be the biggest fan you'll ever lose<br />Sincerely yours, Stan -- P.S.<br />We should be together too<br /><br />{Chorus: Dido}<br /><br />[Eminem as 'Stan']<br />Dear Mister-I'm-Too-Good-To-Call-Or-Write-My-Fans,<br />this'll be the last package I ever send your ass<br />It's been six months and still no word - I don't deserve it?<br />I know you got my last two letters;<br />I wrote the addresses on 'em perfect<br />So this is my cassette I'm sending you, I hope you hear it<br />I'm in the car right now, I'm doing 90 on the freeway<br />Hey Slim, I drank a fifth of vodka, you dare me to drive?<br />You know the song by Phil Collins, "In the Air of the Night"<br />about that guy who coulda saved that other guy from drowning<br />but didn't, then Phil saw it all, then at a a show he found him?<br />That's kinda how this is, you coulda rescued me from drowning<br />Now it's too late - I'm on a 1000 downers now, I'm drowsy<br />and all I wanted was a lousy letter or a call<br />I hope you know I ripped +ALL+ of your pictures off the wall<br />I love you Slim, we coulda been together, think about it<br />You ruined it now, I hope you can't sleep and you dream about it<br />And when you dream I hope you can't sleep and you SCREAM about it<br />I hope your conscience EATS AT YOU and you can't BREATHE without me<br />See Slim; {*screaming*} Shut up bitch! I'm tryin to talk!<br />Hey Slim, that's my girlfriend screamin in the trunk<br />but I didn't slit her throat, I just tied her up, see I ain't like you<br />cause if she suffocates she'll suffer more, and then she'll die too<br />Well, gotta go, I'm almost at the bridge now<br />Oh shit, I forgot, how'm I supposed to send this shit out?<br />{*car tires squeal*} {*CRASH*}<br />.. {*brief silence*} .. {*LOUD splash*}<br /><br />{Chorus: Dido}<br /><br />[Eminem]<br />Dear Stan, I meant to write you sooner but I just been busy<br />You said your girlfriend's pregnant now, how far along is she?<br />Look, I'm really flattered you would call your daughter that<br />and here's an autograph for your brother,<br />I wrote it on the Starter cap<br />I'm sorry I didn't see you at the show, I musta missed you<br />Don't think I did that shit intentionally just to diss you<br />But what's this shit you said about you like to cut your wrists too?<br />I say that shit just clownin dogg,<br />c'mon - how fucked up is you?<br />You got some issues Stan, I think you need some counseling<br />to help your ass from bouncing off the walls when you get down some<br />And what's this shit about us meant to be together?<br />That type of shit'll make me not want us to meet each other<br />I really think you and your girlfriend need each other<br />or maybe you just need to treat her better<br />I hope you get to read this letter, I just hope it reaches you in time<br />before you hurt yourself, I think that you'll be doin just fine<br />if you relax a little, I'm glad I inspire you but Stan<br />why are you so mad? Try to understand, that I do want you as a fan<br />I just don't want you to do some crazy shit<br />I seen this one shit on the news a couple weeks ago that made me sick<br />Some dude was drunk and drove his car over a bridge<br />and had his girlfriend in the trunk, and she was pregnant with his kid<br />and in the car they found a tape, but they didn't say who it was to<br />Come to think about, his name was.. it was you<br />Damn!</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-1575678845527712169?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-18643099986746061192010-04-16T01:46:00.000-07:002010-04-16T01:46:52.010-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">ללמוד זה דבר טוב. ללמוד "בדרך הקשה" זה גם טוב, אבל פחות.<br />לא מזמן חוויתי זאת בעודי עובר בדרך על אחד העקרונות בהם אני מאמין ומנסה ליישם בחיי.<br />מדובר במשפט החכם הבא:<br />"דבר, אותו לא נמצא די זמן לעשותו כהלכה בפעם הראשונה, ימצא די זמן לעשותו כהלכה, בפעם השנייה"<br />אחד משני מתחומי העיסוק העיקריים שלי הוא ייזום והרצה של פרויקטים בהנדסת מפעל הפלסטיק בקיבוצי (פלסטופיל)<br />הפרויקט האחרון והגדול ביותר שלי הוא הקמת מערך מחזור לפסולת המאוד בעייתית של המפעל,<br />פסולת המורכבת מסוגים רבים ושונים של פולימרים המיוצרים בתהליך מורכב וייחודי בארץ. <br />במסגרת הפרויקט, הגענו ל"צומת" בה מצד אחד, תהליך המחזור, על הטכנולוגיה הקשורה בו,<br />שיטות העבודה והנהלים (הדרך ליישם את שיטות העבודה) נמצא במצב של "עדיין לא מתנהל חלק בשוטף"<br />ומוצרי המחזור, ברובם, עדיין בשלבי פיתוח, ומצד שני, על סמך הדוגמאות המוצלחות אותן תכננתי ויצרתי,<br />הצליח השיווק לפתוח שוק חדש, בעל פוטנציאל אדיר, מבחינת הכמות והרווח הצפוי ממוצרי המחזור.<br />נוצר מצב, בו מצד אחד קיים לחץ אדיר מהשיווק ומנכ"ל החברה לייצר בפעם הראשונה כמות מסחרית מהמוצר החדש,<br />כדי "לחדור לשוק" ולקבל על בסיס הזמנה זו, הזמנות גדולות וריווחיות אף יותר.<br />ומצד שני, התשתיות לייצור ההזמנה, לא ממש היו מוכנות (כולל מלאי פסולת מהסוג המתאים)<br />עקב לחץ ה"דד ליין" מחזרנו חומר גלם שלא בדיוק התאים להגדרות הטיב (אותן הגדרתי בעצמי) ונכנסנו לייצור<br />ההזמנה החשובה "בכוח הזרוע"<br />התוצאה - מוצר שויזואלית לא ניתן לשלוח במשלוח ראשון וחשוב ללקוח.<br />לאחר מזעור נזקים (עצרתי את הייצור עוד באותו היום) התארגנו מחדש, אספנו לאט לאט את הסוג המתאים להגדרות הטיב,<br />מחזרנו בהקפדה על השיטה המוגדרת ויצרנו מחדש באופן מוצלח (כשבוע וחצי אחרי ניסיון הייצור הקודם)<br />האיחור בייצור, בסופו של דבר, לא יגרום לאי עמידה ב"דד ליין" ומה שנשאר לעשות הוא התחביב הישראלי הידוע -<br />לנתח את המקרה בדיעבד...<br />כל ההבדל, טמון במשפט חכם אחד, שבמקרה זה "נשאר על הנייר" במקום להיות מיושם בפועל באופן ההתנהלות.<br />מקרה זה גרם לי לחשוב על מקרים אחרים, בהם הייתה לי הפילוסופיה החכמה והמתאימה, אולם היישום לקה בחסר..<br />"מחשבה נכונה, מניבה מעשים נכונים" רק כאשר אכן חושבים לפני המעשים,<br />זוהי אחת הסיבות שבמשפט התמצית הפילוסופית של חיי, קיים החלק האחרון:<br />"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך"</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-1864309998674606119?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-89826374091570053342010-04-16T00:16:00.000-07:002010-04-16T00:16:57.554-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">ההתייחסות לרשת האינטרנט צבועה לא פעם בצבעים עזים, המשתנים, בהתאם למתייחס, בין לבן בוהק לשחור אטום.<br />מצד אחד, רבים מתלהבים משפע האפשרויות למידע, ידע, הנאה, חיבורי תקשורת והפעלות תרגול קוגנטיביות במשחקי רשת,<br />מציאת תשובה לבדידות, הניכור והמוגבלות הגופנית וסיפוק צרכי הנאה ואפילו אושר אישי. <br />ומצד שני קמה קול צעקה מקרב המתנגדים המתארים את הרשת כעודף גירויים אלימים ומיניים, ניצול ושטיפת מוח כלכלי,<br />גרימת נזקים (מפסיכולוגיי, כלכליים ועד מוות לפעמים) וככל - מקור כל רע על פני כדור הארץ.<br />כמו במקרים רבים אחרים, ניתן גם כאן לחפש את "דרך האמצע". להתייחס אל הרשת כהזדמנות וכמראה לצרכינו ואופיינו. <br />מי שמחפש ריגושים וגירויי אדרנלין מסוגים שונים, יכול למצוא את מבוקשו בדיוק כמו חברו שמחפש הזדמנות להירגע,<br />למצוא תמונות, דברי אומנות מדהימים, ספרים, פילוסופיה, דעות מגוונות ועוד.<br />אותם אלו הגולשים ברשת כדי להתחבר לאחרים, ברשתות החברתיות הרבות, למצוא תמיכה, עניין, ידידות ואהבה,<br />יוכל לעשות זאת בדיוק כמו הגולשים שמחפשים ניתוק מה"רעש" של העולם.<br />מה שאדם מחפש בהתאם לאופיו הוא גם ימצא ברשת. הרשת עצמה אינה "טובה" או "רעה" היא אך ורק מראה לנו עצמנו.<br /><br />בדומה לכך, חיפוש מידע וידע ברשת, יכול להיות מועיל ואפקטיבי, עד רמה של הצלת חיים בפועל,<br />ומצד שני מציאת מידע מוטעה (מהשפע הרב הקיים ברשת) יכול להיות מזיק עד רמה של גרימת מוות.<br />דוגמא אחת היא המידע הרפואי:<br /><a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3874183,00.html">גולשים בפורום רפואי? בדקו טוב מי מייעץ לכם</a><br />בדומה לדוגמא זו, הדגימה באופן ברור את הבעייתיות והדואליות של השימוש במידע מהרשת,<br />נכונה גם תופעה זו בהקשר של טיפולי אוטיזם.<br />אוטיזם הוא תחום "פרוץ" בו אין לרפואה הקונבנציונלית תשובות ברורות ומבוססות, לא לגבי הגורמים,<br />ולא לגבי הטיפול האפקטיבי המתאים לכל "מקרה" של אוטיזם.<br />עקב כך, ריבוי ה"מטפלים" ה"שיטות" וה"טיפולים" המוצאים ברשת להורים הנואשים לטיפול אפקטיבי -<br />גדול ורב, אין "סמכות" ברורה ואחידה היודעת להמליץ על טיפול אפקטיבי או להזהיר מטיפול שבמקרה הטוב,<br />רק גוזל מההורים זמן וכסף יקרים ובמקרה הרע, גם גורמים להתדרדרות ונזק לילד.<br />בנוסף לכך, חלק מהבעיה טמון בהצלחות חלקיות של טיפולים בקרב חלק מהמקרים והילדים,<br />אך אינו מתאים/מצליח עם חלק אחר. המטפלים וההורים ש"הצליחו" ממליצים ובצדק על הטיפול שייתכן שיזיק לילד אחר.<br />אז מה עושים?<br />אין תשובה פשוטה לבעייה מורכבת זו, אך ישנם כמה כללים אותם ניתן ליישם בבדיקת כל הצעה/ייעוץ לטיפול:<br />1) הצלבת המידע על הטיפול והמטפל מול הורים אחרים ורופאים/פסיכולוגים מהתחום.<br />&nbsp;&nbsp;&nbsp; כדאי לשים לב שלא כל רופא, פסיכולוג או פסיכיאטר באמת מבין בתחום, יש למצוא כאלה שלהם ניסיון מספיק בתחום.<br />2) להיזהר מקיצוניות (גם בשיטת הטיפול וגם בהתייחסות המטפל לשיטות אחרות)<br />3) להיזהר מהבטחות "ורודות" מטפל טוב, יודע את המוגבלות שלו ואת העובדה כי אין לו סיכוי של 100% להצלחה.<br />4) להתייעץ עם הורי אוטיסטים "ותיקים" יש סיכוי טוב שהם כבר "היו שם" או שיש להם קישורים למידע רלוונטי.<br />5) לא לחשוש מ"תערובת" של טיפולים וגישות, לקות ה ASD מורכבת מהרבה פנים, פן נוירולוגי מוחי, פן תחושתי,<br />&nbsp; &nbsp; פן תקשורתי חברתי, פן שפתי, פן לימודי ופן ריגשי/נפשי. לפעמים צריך עירוב של גישות לטיפול אפקטיבי.<br />6) לתת הזדמנות אמיתי. לפעמים אפקטיביות של טיפול תלויה ברמת שיתוף הפעולה של ההורים,<br />&nbsp;&nbsp;&nbsp; באופטימיות והגיבוי שהם נותנים ובעיקר במספיק זמן לתוצאות (כלל "אצבע" - לא פחות מחצי שנה)<br /><br />בפעם הבאה שתגלשו ברשת, יהיו הצרכים שלכם אשר יהיו - השתמשו בגישת ה"כבדהו וחשדהו"<br />גם את הפוסט הזה, ניתן "לקבל" או "לדחות" בהתאם לתוכנו וה"פרופיל" האמין או הבלתי אמין שנוצר אצלכם ביחס לכותב...<br />בהצלחה!</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-8982637409157005334?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-5443308705135725572010-03-28T08:18:00.000-07:002010-03-28T08:18:47.408-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">מדי יום אנו נשאלים על ידי עמיתינו לעבודה, קרובי משפחתנו וידידנו "מה נשמע? מה המצב? <br /><br />הכול בסדר?" ברוב רובם של המקרים אנו עונים אוטומטית "כן" "100%" ו"אחלה"<br />האם פירוש הדבר שאכן זהו מצבנו הנפשי/בריאותי/כלכלי? האם בכל תחום בחיינו הכול מוצלח ומצליח?<br />מהי כוונת השואל, האם למצבנו האישי? האם למצב משפחתנו? האם למצבנו בעבודה?<br />האם לקחת בחשבון בתשובה את השפעת המצב בחברה הסובבת אותנו? משפחה? ישוב? מדינה? עולם?<br />האם התשובה צריכה להעיד על האופן בו אנו מתמודדים עם המצב? האם התשובה צריכה להעיד על רמת האופטימיות שלנו? האם בכלל קיים מצב בו "הכול בסדר?"<br />יש להודות שבבחינה ריאלית, עובדתית לוגית, לא סביר שנוכל להצדיק תשובת "כן" <br />לשאלת ה"הכול בסדר?" תמיד היה, תמיד יש ותמיד יהיה "משהו לא בסדר" בחיינו.<br />אז כיצד אנו צריכים לחשוב וכיצד לענות (גם לעצמנו) לשאלה יום יומית זו?<br /><br />במאמר מעניין של מייקל שרמר מו"ל כתב העת "הספקן" וכותב טור קבוע ב"סיינטיפיק אמריקן"<br />עולה שאלת רמת האופטימיות שלנו, על מה היא מבוססת והאם לתנועת ה"חשיבה החיובית" הפופולארית<br />יש בסיס ריאלי הגיוני מבוסס. שרמר, למרות הגדרתו את עצמו כ"אופטימי מטבעי" חושף במאמר את הבסיס הדל (עובדתית) של עיקרון ה"חשיבה החיובית" ומביא בהרחבה טענות מספרה של ברברה ארנרייך "Bright Sided" לגבי החורים בטענות התפיסה וההצלחה בתפיסת ה"חשיבה החיובית"<br />שרמר טוען במאמר כי אנו צריכים להיות ריאליים במקום אופטימיים. <br />(כדוגמא הוא נותן דוגמא משעשעת מהרגלי רכיבת האופנים שלו עצמו) האם כך?<br />האם עלינו להיות תמיד הגיוניים, ריאליים ומחושבים?<br /><br />אם עלינו לתת את התשובה המדויקת ביותר עובדתית, אנו צריכים כמובן לענות תמיד <br />"לא, לא הכול בסדר" אני עייף, לא מרגיש טוב, מקבל משכורת נמוכה מדי, רבתי עם אשתי, הילד שלי קיבל "נכשל" במבחן, אבא שלי צריך לעבור ניתוח ובעבודה לא מספיק מעריכים אותי וכל זה לפני שנתחשב במצב המדינה המחורבן, עם השחיתות, המצב הביטחוני, מוסריות בזבל ו"אי חינוך"<br />שלא לדבר על המצב האקולוגי/פוליטי/מדיני/מוסרי בעולם...<br /><br />אז מה עושים? (מבחינה פנימית) ומה עונים? (כתשובה)<br />הצעתי לדילמה היא "לא, לא הכול בסדר, אבל זה בסדר שלא הכול בסדר"<br />בתשובה זו, קודם כל לעצמנו ואחר כך גם לשאלה הבלתי נמנעת של אחרים, אנו מצהירים כי אנו מודעים למצב המציאותי האמיתי בו אנו והחברה בה אנו חיים נמצאים, אבל, אנו מסוגלים להתמודד עם כך.<br />אין אנו מרכיבים "משקפיים ורודים" או "משקפיים שחורים" ואין אנו נותנים למצב האמיתי, בו<br />אין שמץ של סיכוי ש"הכול בסדר" להשפיע עלינו לרעה. אנו עושים מה שאנו יכולים להתמודדות עם המצב, לפעמים מצליחים יותר לשפר אותו ולפעמים נכשלים והמצב נהיה גרוע יותר, אבל זה בסדר,<br />זו דרכו של עולם, זוהי גם ה"טאו" חייה פה ועכשיו, הכר במציאות כפי שהיא ולמד להסתדר איתה, לזרום איתה, לנסות להשפיע עליה לטובה מצד אחד ומצד שני להיות מודע למגבלותיך בהשפעה עליה.<br /><br />זה בסדר שלא הכול בסדר.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-544330870513572557?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-17243808256582193102010-03-13T13:30:00.000-08:002010-03-13T13:30:29.245-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div align="right" style="text-align: right;">לא קל לאדם אוהב ידע, סקרן ואוהב קריאה, מתעניין וחושב, אדם היודע לנתח מידע ולהפיק מסקנות, להודות שאולי הוא "חושב יותר מדי" האם זה יתכן? האם זה סביר? האין האמירה "חושב יותר מדי" שמורה למי שמוחו נחות, אוצר ידיעותיו דל וחשיבתו מעטה? מסתבר שהתשובה היא "לא" דווקא אנחנו, שוחרי הידע, מרבים ליפול לבור זה.</div>אחת הבעיות מתחילות בפרויד. פרויד היה מי שגילה לנו שקיים בנו "אני חבוי" או "תת מודע"<br />מסתבר שיש בכולנו צד חבוי שבהתאם ל"פרופיל הפסיכולוגי" (או "הנפשי") שלנו גורם לנו לחשוב ולבצע דברים שלפעמים מפריעים לנו, דברים שאנו "חושבים" שהם רציונאליים ונכונים לנו,<br />אבל לפעמים הם עשויים דווקא לפגוע בנו, לעצור אותנו, או להפך, לגרום לנו לבצע פעולה שגויה הגורמת עוול לנו ו/או לאחרים. כנראה שדקארט טעה. אנו לא "קיימים מפני שאנו חושבים"<br />ו"אנו חושבים מפני שאנו מתלבטים" מהעובדה הפשוטה שהתלבטות זו היא פנימית ומן הסתם מתרחשת<br />בהשפעה גדולה של התת מודע שלנו. אותו "תת מודע" הוא בעייתי מכיוון שהוא עלול להיות מושפע <br />מנוירוזות, טראומות, שקיקות וכמיהות חבויות או שהוא סתם מונע מאיתנו לפעול לשינוי בחיינו<br />מפני שהוא מעוניין לשמור על הסטטוס קוו של חיינו או כביכול "היציבות הנפשית" שלנו.<br />הפחד משינוי הוא אחד המשפיעים החבויים הגדולים ביותר בנפשו של כל אדם.<br />הפועל היוצא של מצב בעייתי זה הוא שכאשר אנו מגיעים לסיטואציה בה צריך להחליט על שינוי,<br />אנחנו לפעמים "נתקעים" בויכוח פנימי, מלא בשיקולי יתר, בעד ונגד, תוצאות אפשריות, וכמה שאנו יותר "חכמים" הויכוח הפנימי עוד יותר מסובך. המצב הפנימי הבעייתי השני הוא כאשר אנו מוצאים תירוץ "לוגי" כביכול מדוע לא לבצע את השינוי. אבל, לאמתו של דבר, זה לא אנחנו שהגענו לטיעון הנגד <br />המשכנע הזה, זה "הוא" האני החבוי שלנו. אז מה עושים? האם אנו נידונים לחוסר וודאות תמידי <br />בעניין הקיום שלנו כמו ב"בעיית השד" של דקארט? (חוסר הוודאות שיש איזה שד שגורם לנו לראות ולחוות רק את מה שהוא רוצה ובעצם שולט בנו) האם ייתכן שאנו בעצם ישנים באיזה "מטריקס"<br />ללא אפשרות אפילו לדעת זאת? אולי לא. יש "פאטנט"<br />ה"פאטנט" הוא לא לחשוב יותר מדי, פשוט לעשות. אין זו המלצה חס ושלום להפסיק לאחת ולתמיד את<br />החשיבה והמחשבה, אלא לפעמים שעולה לנו או לאחרים איזה רעיון לעשות משהו, להתקדם, להעיז, לבצע משהו שונה משגרת חיינו, צריך פשוט לבצע. לא לחשוב, לא לתת הזדמנות ל"שד המתעתע"<br />או התת מודע שלנו להשתלט לנו על החיים כדי שיישארו במצב של "מי מנוחות" אלא פשוט "לקפוץ למים". אנו חיים רק פעם אחת. גם אם יש או אין קיום אחרי המוות, "עולם אחר" או "גלגול נשמות"<br />את החיים האלו, הנוכחיים אנו חיים רק פעם אחת וכדי לחיות חיים מלאים, מספקים, בעלי חוויות מלמדות והגשמה עצמית, צריך להעיז ולעשות. "נא להדק חגורות ולכבות מחשבות, אנו ממריאים"<br />במקרים דומים נוספים, נוהגים מורי "זן" רבים לנקוט בשיטות שונות, על מנת לרוקן את המוח ממחשבות<br />שמפריעות הן ללימוד תפישות חדשות והן לביצוע מדיטציות שמטרתן להשקיט את הנפש ולהתבונן במציאות "כפי שהיא". חלק מהטכניקות נוקטות בקו של זעזוע המתלמד באמירות לכאורה, בלתי הגיוניות<br />מפתיעות ולא שגרתיות, כדי "להוציא אותו מקו המחשבה הרגיל", מהדוגמטיות וע"י כך פתיחת מחשבתו<br />לאפשרויות אחרות. עודף החשיבה מופיע גם בתחום הפסיכולוגיה ובא לידי ביטוי שלילי חזק במקרים של<br />חוסר ביטחון חרדתי, דיכאוניות ועוד. במקרים קיצוניים אלו, הופכות האפשרויות העתידיות הרבות של כל מעשה ואמירה (או כל פעולה אקטיבית) לריבוי משתק ובלתי אפשרי של משתנים הסוגר את האדם<br />בחיים של פחד ואי עשייה. במקרה אחר, מתמקד האדם באפשרויות העתידיות השליליות הקיצוניות בלבד<br />המשאירות אותו נעול בחרדה קיומית לא מציאותית וכובלת. במקרה נוסף, חושב האדם הדיכאוני, מחשבות שליליות על עצמו בהווה ו"זוכר" מהעבר רק את הזיכרונות השליליים והטראומות שעבר.<br />במידה מסוימת, ניתן לסכם ולומר שככל שהאדם מרבה ידע (בעיקר בעולם המערבי) הוא חשוף יותר לבעיית "עודף החשיבה" לכן, צריכים אנו "לקחת צעד אחד לאחור" להאט קצת את מוחנו הדוהר לפירושים עתידיים אפשריים ופשוט לבצע את הדברים. בכל מקרה יהיה צורך וגם נוכל לטפל במשמעויות הנובעות מפעולותינו בהמשך, בין אם "חשבנו את עצמנו לדעת" ובין אם לא.<br />החיים אינם משחק שחמט, פשוט התקדמו בדרך בה החלטתם ללכת.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-1724380825658219310?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-70171379609324182010-03-13T08:28:00.000-08:002010-03-13T08:28:51.575-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u6xFR6yzI/AAAAAAAAAEI/il6qi5jd0Rk/s1600-h/scan0009.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u6xFR6yzI/AAAAAAAAAEI/il6qi5jd0Rk/s320/scan0009.jpg" /></a><a href="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u6-3ufwuI/AAAAAAAAAEQ/nq2KgzZVeTQ/s1600-h/scan0001.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u6-3ufwuI/AAAAAAAAAEQ/nq2KgzZVeTQ/s320/scan0001.jpg" /></a><a href="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u7KMuQzhI/AAAAAAAAAEY/1IEp58WlZWI/s1600-h/scan0003.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u7KMuQzhI/AAAAAAAAAEY/1IEp58WlZWI/s320/scan0003.jpg" /></a><a href="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u7R-bpTJI/AAAAAAAAAEg/aH-0lHevJFY/s1600-h/scan0004.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u7R-bpTJI/AAAAAAAAAEg/aH-0lHevJFY/s320/scan0004.jpg" /></a><a href="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u7X3mnzAI/AAAAAAAAAEo/KJnQ4JTbmV8/s1600-h/scan0005.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u7X3mnzAI/AAAAAAAAAEo/KJnQ4JTbmV8/s320/scan0005.jpg" /></a><a href="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u7d7o_QHI/AAAAAAAAAEw/AiI0iNpE7cg/s1600-h/scan0006.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u7d7o_QHI/AAAAAAAAAEw/AiI0iNpE7cg/s320/scan0006.jpg" /></a><a href="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u7lXkTm5I/AAAAAAAAAE4/CY7T6zJZ9SM/s1600-h/scan0007.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u7lXkTm5I/AAAAAAAAAE4/CY7T6zJZ9SM/s320/scan0007.jpg" /></a><a href="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u7vN6uSRI/AAAAAAAAAFA/O9JcaaiB01c/s1600-h/scan0010.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u7vN6uSRI/AAAAAAAAAFA/O9JcaaiB01c/s320/scan0010.jpg" /></a><a href="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u7zUWNQTI/AAAAAAAAAFI/hbIOQqVu4fU/s1600-h/scan0011.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u7zUWNQTI/AAAAAAAAAFI/hbIOQqVu4fU/s320/scan0011.jpg" /></a><a href="http://3.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u74iyrZOI/AAAAAAAAAFQ/yoSwS4_bWeY/s1600-h/scan0012.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u74iyrZOI/AAAAAAAAAFQ/yoSwS4_bWeY/s320/scan0012.jpg" /></a><a href="http://1.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u793BoczI/AAAAAAAAAFY/Ri_v3bVc0mM/s1600-h/scan0013.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://1.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u793BoczI/AAAAAAAAAFY/Ri_v3bVc0mM/s320/scan0013.jpg" /></a><a href="http://3.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8CCtdrLI/AAAAAAAAAFg/h2NJS3agZqg/s1600-h/scan0014.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8CCtdrLI/AAAAAAAAAFg/h2NJS3agZqg/s320/scan0014.jpg" /></a><a href="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8SrxgHlI/AAAAAAAAAFo/Kr7rGl-WUHw/s1600-h/scan0018.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8SrxgHlI/AAAAAAAAAFo/Kr7rGl-WUHw/s320/scan0018.jpg" /></a><a href="http://1.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8Yk05OKI/AAAAAAAAAFw/3Gp6uJityEo/s1600-h/scan0019.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://1.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8Yk05OKI/AAAAAAAAAFw/3Gp6uJityEo/s320/scan0019.jpg" /></a><a href="http://3.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8duwz1JI/AAAAAAAAAF4/3vLP2vajsbY/s1600-h/scan0020.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8duwz1JI/AAAAAAAAAF4/3vLP2vajsbY/s320/scan0020.jpg" /></a><a href="http://3.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8haZcLLI/AAAAAAAAAGA/llT49uOrrb0/s1600-h/scan0021.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8haZcLLI/AAAAAAAAAGA/llT49uOrrb0/s320/scan0021.jpg" /></a><a href="http://1.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8msyNpxI/AAAAAAAAAGI/bYloGR_NoSg/s1600-h/scan0023.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://1.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8msyNpxI/AAAAAAAAAGI/bYloGR_NoSg/s320/scan0023.jpg" /></a><a href="http://3.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8sPBtmrI/AAAAAAAAAGQ/PBR-QVf3HSQ/s1600-h/scan0024.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8sPBtmrI/AAAAAAAAAGQ/PBR-QVf3HSQ/s320/scan0024.jpg" /></a><a href="http://3.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8wgQr7-I/AAAAAAAAAGY/HSz3UUoqPO0/s1600-h/scan0026.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u8wgQr7-I/AAAAAAAAAGY/HSz3UUoqPO0/s320/scan0026.jpg" /></a><a href="http://1.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u82k9F_OI/AAAAAAAAAGg/_uvPzBBBB2E/s1600-h/scan0028.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://1.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u82k9F_OI/AAAAAAAAAGg/_uvPzBBBB2E/s320/scan0028.jpg" /></a><a href="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u86qYq_fI/AAAAAAAAAGo/MBsp1lSmr5w/s1600-h/scan.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/S5u86qYq_fI/AAAAAAAAAGo/MBsp1lSmr5w/s320/scan.jpg" /></a></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-7017137960932418?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-69253565011155945112010-03-13T00:31:00.000-08:002010-03-13T08:29:41.459-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b>"המצאת המחר"</b> - דניאל ש. מילוא<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://blog.tapuz.co.il/GUTENBERGSMILED/images/%7B3696E6FC-7EE4-428B-90DD-FCE7917770FE%7D.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://blog.tapuz.co.il/GUTENBERGSMILED/images/%7B3696E6FC-7EE4-428B-90DD-FCE7917770FE%7D.jpg" /></a></div>ספר מעניין, מעורר מחשבה ואף מרתק למי שמתעניין באחד משני תחומים: אבולוציה של האדם ו/או אפיון ומנטליות המין האנושי כחברה כיום.<br />פרופסור מילוא "הגיע" לתחום האבולוציה מתוך התמחותו בפילוסופיה ואפיון תכונה מרכזית בחברה האנושית כיום: "יותרמדיות" בהסבה לתחום הביולוגיה חיפש מילוא את התשובה<br />ל"מדוע אנו כה חסרי מנוחה כיום? (מכיוון שניצחנו ויצאנו מהמרוץ האבולוציוני)<br />ומכאן תשובה לשאלה איך ניצחנו ומדוע? תשובתו בספר היא מכיוון שפיתחנו יכולת לתכנון עתידי.<br />הספר כתוב בצורה משעשעת, שונה, מעניינת (כאדם עצמו) ומביאה תימוכין ככל הניתן לתיזה המרכזית. כמדען ופילוסוף, מודע מילוא למיגבלות ההוכחה שלו עצמו ומביא גם דוגמאות ל"חורים" בתיזה הכללית של תורת האבולוציה של דרווין. הבעיה המרכזית שלי בקריאת הספר הייתה חוסר הבהירות בתמיכתו של מילוא בתיאוריית האבולוציה הכללית (בה הוא תומך)<br />בהתלהבותו "לבעוט" במוסכמות קיימות, עוזר מילוא מבלי משים לזרם מערערי התיאוריה וחבל, להערכתי אין זו כוונתו ובתקופה זו, בה תיאוריות "מתחרות" מגוחכות עולות ופורחות (בעיקר בארה"ב) עלול הספר לשמש כ"נשק" דווקא נגד התיאוריה ממנה הוא צמח.<br /><br />מחשבות נוספות מעקבות הספר:<br />1) מדוע (ולא איך התפתח) הגזע האנושי הוא כיום כה חסר מנוחה, הצורך "יותר מדי"?<br />&nbsp;&nbsp;&nbsp; ייתכן שאת התשובה נתן לנו אברהם מאסלו בהגדרתו את "פירמידת הצרכים האנושיים"<br /><a href="http://demowiki.smkb.ac.il/images/350px-Maslow-pyramid%282%29.png" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="198" src="http://demowiki.smkb.ac.il/images/350px-Maslow-pyramid%282%29.png" width="320" /></a>&nbsp;&nbsp; מאסלו טוען, שאנו מונעים באופינו ע"י פירמידה של צרכים: <br />בה מילוי הצורך הבסיסי יותר קודם למילוי הצורך "הגבוה" יותר ולהיפך, לאחר מילוי הצורך הבסיסי, אנו פונים למילוי הצרכים ברמות הגבוהות יותר. היות והרמות הגבוהות, הנן בד"כ בלתי מושגות (ועל כך הרחבתי בפוסטים אחרים)<br />נוצר מצב בו הקיום האנושי כפרט וכחברה הנו<br />במצב של חוסר שקט תמידי, או צריכת "יותרמדיות"<br /><br />2) איך ומדוע התפתחה היכולת "לתכנן את העתיד"<br />בקרב אבותינו באפריקה?<br />ייתכן שהתשובה טמונה בבחינה של חריגי נורמה הקיימים כיום כגון אוטיסטים. מצפייה ועבודה עם בני האוטיסט כבן ה 9, נוכחתי בכמה עובדות -<br />- הבנת המציאות של סול (בני) הנה חלקית ביותר. המציאות בעיניו היא כאוס הכולל בתוכו "איים של מציאות"<br />&nbsp;&nbsp; בהם הכללים ואופן ההתנהגות המצופה בה ברורים לו (למשל בבית, בכיתה, בטיפולים פרטניים)<br />- הבנת והגדרת ה"אני" שלו חלקיים ביותר והוא מתקשה להפריד בינו לאחרים ואף להגדיר אחרים כ"מישהו"<br />- הבנת רצועת הזמן (עבר ועתיד) שלו היא חלקית והוא מתקשה להפריד בין עבר קרוב ורחוק, עתיד קרוב ורחוק<br />&nbsp;&nbsp; ואף מאורעות עבר שהתקיימו בפועל לעומת מאורעות שהוא היה רוצה שיתקיימו.<br />מכאן מסקנתי - כדי שנוכל לתכנן את העתיד (לבצע היום/עכשיו פעולות כדי שמחר/אחר כך נקטוף את פירותיהם)<br />אנו צריכים קודם כל להבין (גם ברמה כללית כמו אצל ילדים בריאים) - מי אנחנו ובתוך איזה מציאות אנו נמצאים.<br />ההומוסאפיינס באפריקה היה קודם כל צריך להבין בסיס זה כדי שיוכל לבצע פעולות (כגון הגירה ותכנון טקטי) למען המחר.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-6925356501115594511?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-89460323392642987792010-01-20T00:03:00.000-08:002010-01-20T00:03:22.430-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">האם אנשים יהירים משתמשים פחות במוח?<br />"נשמע" נכון. מחקר מצומצם וראשוני אומנם, אך שיפטו בעצמכם, האם גם לכם זה "נשמע" נכון -<br />http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3834574,00.html <br />מעבר למחקר המעניין לכשעצמו, מעניינת גם הסוגיה מהו המושג "נשמע נכון"?<br />האם מדובר ב"חוש השישי"?<br />ואם כן, ממה הוא "מורכב", מאיזה חושים וחיישנים ומהי דרך עיבוד המידע ל"חוש השישי"?<br />מחקרים ודיווחם רבים מאמתים את יכולת הדיוק של אנשים רבים המשתמשים ב"חוש השישי"<br />כיצד הם עושים זאת?<br />האם מדובר ב"ניהול ידע אישי פנימי" המצליב בין כל הידע והמידע שיש באדם? (כולל מה שאינו "זוכר")<br />מדוע אנשים מסויימים יותר "מחוברים" ליכולת השימוש בחוש זה ומדוע חלקם הרבה יותר מדייק בתוצאותיו?<br />מהי הקורלציה בין יכולת אנשים לאגור ולזכור מידע ליכולותיהם "לסנכרן" אותו באופן שיוצר את החוש השישי?<br />איזה סוג אנשים הוא זה? האם אנשים בעלי אינטליגנציה אנליטית (IQ) גבוהה?<br />האם אנשים בעלי אינטליגנציה רגשית (EQ) גבוהה? או האם אנשים בעלי אינטליגנציה רוחנית (SQ) גבוהה? <br />נושא מרתק!<br />בועז.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-8946032339264298779?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-6973067225199650312009-12-26T00:26:00.000-08:002009-12-26T00:26:07.865-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://simania.co.il/bookimages/covers68/689424.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" ps="true" src="http://simania.co.il/bookimages/covers68/689424.jpg" width="205" /></a><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">"פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני" – זיגמונד פרויד<br /></div><br />אחד הכתבים המעניינים ביותר שכתב פרויד ובניגוד לכתביו ותפישתו השנויה במחלוקת לגבי נפש האדם,<br />נושא הפסיכולוגיה של ההמון רלוונטי גם ואולי אף יותר, כיום. פרויד מרבה לצטט מספרו של לה בון <br />"הפסיכולוגיה של ההמון" ומנסה לערוך השוואה בין תופעות ומבנה נפש היחיד לתופעות ומבנה "נפש" ההמון. <br />לא צריך להסכים עם כל ניתוח ומסקנה של פרויד כדי ליהנות ולהתעניין בתמונה הכוללת העולה מהספר. <br />מה קורה לאופיו ונפשו של אדם (וערכיו) כאשר הוא נהיה חלק מ"המון"? מדוע אנשים נמשכים<br />להיטמעות רדודה בקולקטיב רעיוני המוחק את הייחודיות והדעה האישית, השוחק ערכים מוסריים<br />והמכתיב אופן מחשבה ופעולה באופן כזה שהיחיד לא מרגיש/חושב שהם אינם שלו? <br />כיצד מבצעים אנשים שהם חלק מ"המון" כלשהו דברים ששונים ולעיתים אף מנוגדים לאופיים כפרט?<br />מרתק ומעניין.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-697306722519965031?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-72154023869477627482009-12-26T00:23:00.000-08:002010-03-13T08:30:39.684-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://simania.co.il/bookimages/covers68/688602.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" ps="true" src="http://simania.co.il/bookimages/covers68/688602.jpg" width="205" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;"><b>"האדם שבקצה האגו"</b> – מתי ליבליך</div><br />ספר העוסק בהתפתחות עצמית והכרת אדם את עצמו. התחום מוגדר כ"פסיכולוגיה טרנספרסונלית"<br />ולפי הספר הראשון שעסק, או פיתח זרם זה היה קרל יונג. הרעיון החדש בתחום הוא יצירת חיבור בין <br />תורות הנפש המערביות (או פסיכולוגיה) לבין תורות רוחניות מהמזרח הרחוק.<br />הספר כל כך עשיר ברעיונות מתקדמים לתפישה הכרתית והתפתחות עצמית שלא הייתי ממליץ אותו <br />ל"מתחילים" בתחום. למי שכבר קרא ועסק בתחום פיתוח הנפש וההכרה העצמית הספר הוא מקור עשיר<br />ומעורר השראה, הנותן כיווני מחשבה וכלים מעשיים ל"עבודה". פרק 8 מתאים וחשוב לקריאה לכול סוגי הקוראים <br />(ללא ניסיון, עם ניסיון, מורים ותלמידים כאחד) הפרק נקרא "צילו של המורה"<br />ועוסק בבעייתיות הקשה של המורים הרוחניים היוצרים "כתות" של חניכים/תלמידים ולפעמים גורמים<br />לתלמידיהם ללכת בכיווני הרס עצמי במקרה "הטוב" ונזק נפשי חמור במקרה הגרוע.<br />ליבליך אינה קובעת באופן חד משמעי "כוונה רעה" להנחיותיהם של מורים אלו (אך גם אינה מבטלת מקרים כאלו) <br />וטוענת שלפעמים, גם המורה הרוחני נמצא במצב בעייתי וללא ידיעתו גורם את הנזק.<br />מומלץ.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-7215402386947762748?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-84091099289110680842009-12-26T00:19:00.000-08:002009-12-26T00:19:44.789-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://msc.walla.co.il/w/w-248/573750-41.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" ps="true" src="http://msc.walla.co.il/w/w-248/573750-41.jpg" width="239" /></a><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">"קפה סוקרטס" – כריסטופר פיליפס<br /></div><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">ספר המתאר מסע, או "שליחות" אישית של הכותב שמהווה חלק מתנועה ותפישה בינלאומית להחזרת<br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">תחום הפילוסופיה מ"מגדלי השן" באוניברסיטאות ל"כיכר השוק" ולפשוטי העם.<br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">התפישה והיישום של פיליפס הנה כיום מפגשי דיון בבתי קפה, ספריות, או כל מקום אחר, שם דנים<br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">המשתתפים במשמעויות פילוסופיות של החיים. הרכב המשתתפים יכול לנוע בין פרופסורים לפילוסופיה,<br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">עו"ד, פיזיקאים, עובדי הייטק, רוכלי באסטות, פועלים ואף "הומלסים" שהזדמנו למקום.<br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">כל אחד חשוב ולכל אחד יש דעה וזכות להביעה. הכללים היחידים נוגעים לתרבות הדיון, הכבוד ההדדי,<br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">הסובלנות לאחר ופתיחות מחשבה מרבית. ספר ורעיון "מכונן" מבחינתי וכבר שמעתי על יישומי תפישות דומות גם בישראל (מפגשי דיונים פילוסופיים ברכבת ישראל, חוגי פילוסופיה לילדי בית ספר יסודי ותיכון ועוד) <br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">מאוד מאוד מומלץ.<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-8409109928911068084?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-38226970185943947362009-12-08T12:03:00.000-08:002009-12-08T12:03:03.107-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /></div><object height="344" width="425"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/bwVVpwBKUp0&hl=en_US&fs=1&"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/bwVVpwBKUp0&hl=en_US&fs=1&" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="425" height="344"></embed></object><br /><div dir="ltr" style="text-align: left;"><br /></div><div style="text-align: center;">Ladies and Gentlemen of the class of ’97<br /></div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;">Wear Sunscreen<br /></div><div style="text-align: center;">If I could offer you only one tip for the future<br /></div><div style="text-align: center;">sunscreen would be it<br /></div><div style="text-align: center;">The long term benefits of sunscreen have been proved by scientist<br /></div><div style="text-align: center;">whereas the rest of my advice has no basis more reliable than my own meandering experience<br /></div><div style="text-align: center;">I will dispense this advice now.<br /></div><div style="text-align: center;">Enjoy the power and beauty of your youth, oh nevermind,<br /></div><div style="text-align: center;">you will not understand the power and beauty of your youth until they've faded.<br /></div><div style="text-align: center;">But trust me, in 20 years you’ll look back at photos of yourself<br /></div><div style="text-align: center;">and recall in a way you can’t grasp now, how much possibility lay before you<br /></div><div style="text-align: center;">and how fabulous you really looked,<br /></div><div style="text-align: center;">you are not as fat as you imagine.<br /></div><div style="text-align: center;">Don’t worry about the future, or worry, but know that worrying is as effective as trying to solve an algebra equation by chewing bubblegum.<br /></div><div style="text-align: center;">The real troubles in your life are apt to be things that never crossed your worried mind, the kind that blindside you at 4pm on some idle Tuesday.<br /></div><div style="text-align: center;">Do one thing everyday that scares you<br /></div><div style="text-align: center;">Sing<br /></div><div style="text-align: center;">Don’t be reckless with other people’s hearts,<br /></div><div style="text-align: center;">don’t put up with people who are reckless with yours.<br /></div><div style="text-align: center;">Floss<br /></div><div style="text-align: center;">Don’t waste your time on jealousy, sometimes you’re ahead, sometimes you’re behind,<br /></div><div style="text-align: center;">the race is long, and in the end, it’s only with yourself.<br /></div><div style="text-align: center;">Remember the compliments you receive, forget the insults,<br /></div><div style="text-align: center;">if you succeed in doing this, tell me how.<br /></div><div style="text-align: center;">Keep your old love letters, throw away your old bank statements.<br /></div><div style="text-align: center;">Stretch<br /></div><div style="text-align: center;">Don’t feel guilty if you don’t know what you want to do with your life,<br /></div><div style="text-align: center;">the most interesting people I know didn’t know at 22<br /></div><div style="text-align: center;">what they wanted to do with their lives,<br /></div><div style="text-align: center;">some of the most interesting 40 year olds I know still don’t.<br /></div><div style="text-align: center;">Get plenty of calcium.<br /></div><div style="text-align: center;">Be kind to your knees, you’ll miss them when they’re gone.<br /></div><div style="text-align: center;">Maybe you’ll marry, maybe you won’t, maybe you’ll have children, maybe you won’t,<br /></div><div style="text-align: center;">Maybe you’ll divorce at 40,<br /></div><div style="text-align: center;">Maybe you’ll dance the funky chicken on your 75th wedding anniversary<br /></div><div style="text-align: center;">What ever you do, don’t congratulate yourself too much or berate yourself either<br /></div><div style="text-align: center;">Your choices are half chance, so are everybody else’s.<br /></div><div style="text-align: center;">Enjoy your body, use it every way you can, don’t be afraid of it,<br /></div><div style="text-align: center;">or what other people think of it, it’s the greatest instrument you’ll ever own<br /></div><div style="text-align: center;">Dance, even if you have nowhere to do it but in your own living room.<br /></div><div style="text-align: center;">Read the directions, even if you don’t follow them.<br /></div><div style="text-align: center;">Do not read beauty magazines, they will only make you feel ugly.<br /></div><div style="text-align: center;">Brother and sister together we'll make it through<br /></div><div style="text-align: center;">Someday a spirit will take you and guide you there<br /></div><div style="text-align: center;">I know you've been hurtin, but I've been waitin' to be there for you<br /></div><div style="text-align: center;">And I'll be there just helping you out whenever I can<br /></div><div style="text-align: center;">Get to know your parents, you never know when they’ll be gone for good.<br /></div><div style="text-align: center;">Be nice to your siblings, they are the best link to your past<br /></div><div style="text-align: center;">and the people most likely to stick with you in the future.<br /></div><div style="text-align: center;">Understand that friends come and go, but for the precious few you should hold on.<br /></div><div style="text-align: center;">Work hard to bridge the gaps in geography and lifestyle because the older you get,<br /></div><div style="text-align: center;">the more you need the people you knew when you were young.<br /></div><div style="text-align: center;">Live in New York City once, but leave before it makes you hard,<br /></div><div style="text-align: center;">Live in Northern California once, but leave before it makes you soft.<br /></div><div style="text-align: center;">Travel.<br /></div><div style="text-align: center;">Accept certain inalienable truths, prices will rise, politicians will philander,<br /></div><div style="text-align: center;">you too will get old, and when you do you’ll fantasize that when you were young<br /></div><div style="text-align: center;">prices were reasonable, politicians were noble and children respected their elders.<br /></div><div style="text-align: center;">Respect your elders.<br /></div><div style="text-align: center;">Don’t expect anyone else to support you. Maybe you have a trust fund,<br /></div><div style="text-align: center;">Maybe you have a wealthy spouse; but you never know when either one might run out.<br /></div><div style="text-align: center;">Don’t mess too much with your hair, or by the time you're 40, it will look 85.<br /></div><div style="text-align: center;">Be careful whose advice you buy, but, be patient with those who supply it.<br /></div><div style="text-align: center;">Advice is a form of nostalgia,<br /></div><div style="text-align: center;">dispensing it is a way of fishing the past from the disposal, wiping it off,<br /></div><div style="text-align: center;">painting over the ugly parts and recycling it for more than it’s worth.<br /></div><div style="text-align: center;">But trust me on the sunscreen<br /></div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;">Brother and sister together we'll make it through<br /></div><div style="text-align: center;">Someday a spirit will take you and guide you there<br /></div><div style="text-align: center;">I know you've been hurtin, but I've been waitin' to be there for you<br /></div><div style="text-align: center;">And I'll be there just helping you out whenever I can<br /></div><div style="text-align: center;">Everybody's free oh yeah<br /></div><div style="text-align: center;">Everybody's free oh yeah <br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-3822697018594394736?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-67369808614451106572009-12-07T14:09:00.000-08:002009-12-07T14:09:44.049-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><strong>"מוצא האנושות"</strong> – ריצ'רד ליקי <br /><br />סוג: מדע פופולרי. על המחבר- ריצ'רד ליקי הנו בן למשפחת אנתרופולוגים מפורסמת שאם יחברו את כל הממצאים<br />שמצאו בני המשפחה יחדיו, יכלול האוסף את מרב ממצאי שרידי האדם הקדמון החשובים ביותר במאה ה- 20.<br />בספר מנסה ריצ'רד לענות על שאלות מרכזיות כגון מתי הופיעו לראשונה "בני אדם" קדמונים, מהי ההגדרה <br />המפרידה "בן אדם" קדמון מ"קופי אדם" ופרימטים אחרים ומהו ה"עץ האבולוציוני" ממנו יצא ההומו סאפיינס.<br />ספר מרתק, עקבי, ברור ולעיתים מפתיע לקורא שאינו בקיא במורשת מוצאנו הפרהיסטורי.<br />יש לציין שלא כל החוקרים מסכימים עם מסקנותיו וכמו כן מאז נכתב הספר נמצאו ממצאים חשובים נוספים,<br />אך הן ההסברים והן ריכוז הממצאים המסודרים הערוכים בספר שווים בהחלט קריאה לפחות (אם לא רכישה)<br /><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://simania.co.il/bookimages/covers11/114996.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" er="true" height="320" src="http://simania.co.il/bookimages/covers11/114996.jpg" width="213" /></a><strong>"1000 דברים שכל אחד חייב לדעת"</strong> – ג'יימס טרפיל <br /></div><br />סוג: מדע פופולרי. בספר זה מנסה המחבר (ואף מצליח במידה רבה) לתמצת עקרונות בסיסיים בתחומי מדע שונים כגון: ביולוגיה, אבולוציה, פיסיקה ואסטרונומיה לעובדות קצרות ומנוסחות היטב המסבירות להדיוטות כמונו<br />על DNA RNA משוואות מקסוול, חוקי התרמודינמיקה, תורות היחסות והיווצרות כדור הארץ והיקום.<br />יתרונו העצום: תמצית של מגוון נושאים מרכזיים וחשובים, חסרונו: קצת שטחי ולפעמים אף לא מדויק. אם זאת, להערכתי יתרונותיו עולים בהרבה על חסרונותיו והוא "שווה" כלשון הדור הצעיר..<br /><br /><strong>"הרעיונות שעיצבו את עולמנו"</strong> – רוברט סטיוארט<br /><br />סוג: אנציקלופדיה, מאפיין מרכזי: מאוד ויזואלי. כולל תמונות, איורים, טבלאות ותקצירים. הספר דומה בכוונתו למטרת "1000 דברים" אולם מתמקד בתחומים קצת שונים (גם פוליטיקה, פילוסופיה ואמנות)<br />ואופן הצגת העובדות, הרב היותר ויזואלי, מוחשי ונוח, בצד טבלאות, ציטוטים ואיורים ישנו גם פירוט הנכנס לפעמים "לעובי הקורה" כדי להסביר מאורעות ותרחישים היסטוריים בתחומי המיקוד השונים.<br />מעולה לקירוב ילדים, נוער ו"סתם" מתעניינים וסקרני ידע למיניהם <br /><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://www.booknetshop.co.il/imgs/site/prod/10-538738b.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" er="true" src="http://www.booknetshop.co.il/imgs/site/prod/10-538738b.jpg" /></a><br /></div>(שביניהם אני..) <br /><br />סדרת&nbsp;<strong>X ופילוסופיה</strong> – עורכים שונים <br />(בד"כ דוקטורים ופרופסורים לפילוסופיה)<br /><br />בסדרה נכללים יהלומים כגון "וודי אלן ופילוסופיה" "סיינפלד ופילוסופיה" "מטריקס ופילוסופיה" ו"הסימפסונים ופילוסופיה" (אותם יש לי וקראתי) <br />לצד אחרים כגון "שר הטבעות ופילוסופיה"&nbsp; (אותם עדיין אין לי)<br />הרעיון מאחורי כולם – ניתוח פילוסופי של הנושא, העלילה והדמויות בהם מתמקד הספר.<br />מאוד ברורה העובדה שבכל המקרים כתבו המחברים על נושא אותו הם מכירים היטב ואולי אפילו "מכורים" אליו..<br />אופן הניתוח משעשע, מעניין, מעמיק לפרקים ומלמד, הן על תחומים ותפישות פילוסופיות והן על אופן הניתוח הפילוסופי עצמו. חובה לכל מי שחובב את הנושא (אחד או יותר מהנושאים עליהם נכתב) ולכל מי שנמשך לתחום הפילוסופיה עצמה.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-6736980861445110657?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-27825252510064302492009-12-07T13:48:00.000-08:002009-12-07T13:48:33.701-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אנו חיים בתקופה מבלבלת. אם בעבר כדי "לדעת" כיצד יש לחיות את חיינו, או "כיצד להתנהג נכון"<br />כל שהיה עלינו לעשות הוא להקשיב להורינו ול"מערכת החינוך" ותהיה זו מורכבת מ"זקני הכפר"<br />חוקי הממלכה או הלימוד בבית הספר. המושג "לחיות חיים נכונים" היה בעבר שווה למושג <br />"לחיות בהתאם למוסכמות ולחוק". הסטייה מהחיים המוסכמים באותה התקופה/מקום עלתה יותר מדי ביוקר (במקרים רבים בחיי אדם) ויותר מזאת, החשיפה לאלטרנטיבה לחיים המוסכמים, לא הייתה זמינה.<br />מחד, האדם הממוצע היה עסוק מדי בהישרדותו והישרדות משפחתו ומאידך החוסר בהיצע של "דרך"<br />אחרת (ללא נגישות לספרים, יועצים רוחניים וכדומה) למעשה כבלו את האדם להסתפקות ב"מה שהיה"<br />כיום המצב שונה בתכלית. זמינות ההיצע של "עצות רוחניות" והתוויות "דרך חיים" שונות ומשונות,<br />עולה מדי יום, הן ברשת האינטרנט והן בספרות המודפסת. כתות שונות, תת-זרמים דתיים, מורים רוחניים, "מאמנים אישיים", קדושים, מוארים, יועצים ומומחים פורשים אץ תורתם ומציעים את עצמם ודרכם בכל מקום, בין אם שהתבקשו לכך ובין שלא, בין בדרישה בתשלום ובין בחינם.<br />כיצד אם כן ניתן לבחור בין עצה מועילה לעצה הרסנית? כיצד נדע אם אימוץ התנהגות ואופן מחשבה<br />מתאים לנו? מועיל לנו? ניתן אולי נוכל להתחיל במניע. כאשר נתקלים בייעוץ כלשהו, כדאי קודם כל לבדוק מדוע מציע לנו? האם לשם טובת הנאה כלשהי? האם למטרה מוסווית? הרבה מחוקי הדת בעולם נועדו בעיקר לשליטה בהמון. להרחקתו מאפשרות בחירה במשהו אחר ולאו דווקא לטובתו של הפרט.<br />דבר נוסף שניתן לברר הוא האם המציע פועל בעצמו בהתאם להצעתו ומה הוא הרוויח מכך?<br />אין הכוונה לרווח כלכלי גרידא (שאינו פסול אך אינו העיקר) אלא לרווח במובן שחייו נהיו מאוזנים, שלווים ומאושרים יותר עקב יישום עצה זו. אדם המייעץ עצות אותן לא יישם בחייו והוא בגדר<br />"מורה של תיאוריה" מגביל את עצמו לתחום הוראת הידע ולא ראוי לייעץ או להורות את "הדרך"<br />במידה ותחום הייעוץ הוא רווחה כלכלית, אמור היועץ להיות מצליח כלכלית, במידה ותחום הייעוץ הוא יחסי זוגיות או גידול ילדים יעזור לנו לוודא כי היועץ בעצמו מנהל את מערכת הזוגיות שלו או מגדל את ילדיו בהצלחה בהתאם לתורה אותה הוא מבקש להפיץ. לצערנו, כמובן שלא תמיד ניתן לברר ולדעת<br />את כל מידע הרקע הנחוץ. גם "קבלת ייעוץ" מטכסטים עתיקים כמו התנ"ך או ה"אי צ'ינג" שנכתבו<br />לפני אלפי שנים ולא ברור לנו בוודאות על ידי מי הנו רלוונטי לצרוך שלנו בבדיקת ההתאמה לנו כפרט.<br />למזלנו ניתן תמיד ליישם את עצתו של אחד היועצים המפורסמים ביותר בהיסטוריה. סידהרתא גאוטמה,<br />או הידוע יותר בכינוי "הבודהא" (מסנסקריט: "זה שהתעורר") חילק הרבה עצות באשר למהות החיים וכיצד רצוי להתמודד עימם ולחיות חיים מאוזנים או "ערים" אבל בצד עצותיו הוסיף עצה לאופן קבלת הייעוץ: פעל בהתאם לעצה רק כאשר יישום העצה עצמו מוביל אותך לשיפור עצמי וגורם לך טוב, ויישומה אינו פוגע באחרים.<br />כלומר, על פי בודהא, גם תורת ה"בודהיזם" שלו עצמו יש ליישם רק כאשר היא בפועל מובילה אותנו למקומות טובים יותר ומאושרים יותר (ללא פגיעה באושרו של אחר)<br />הבעייתיות בעצה זו כמובן נתונה בעובדה שעלינו ליישם את הייעוץ שאנו מקבלים לפני שנדע עם הוא מתאים לנו. עדיין ובכל זאת, לפי בודהא עדיפה נקיטת העמדה, עשיית הצעד והניסיון ליישם שינוי מעשי/גופני/רוחני על הקפיאה במקום (שלפי בודהא הנו המשך הסבל והייסורים הכרוכים בחיים ללא מודעות) בודהא מציע להיות סקפטי כלפי כל עצה ומייעץ, גם אם הוא מגיע ב"אריזה" של קודש, ציווי או מסורת אבל גם לא לפסול עצה הנראית לנו נכונה מעצם הניסיון ליישם אותה בחיינו.<br />הבדל נוסף בחיים במאה ה 21, בה אנו נחשפים לתורות שונות המבטיחות לנו "שיפור בחיינו"<br />היא האפשרות למיזוג תורות שונות ב"דרך" חיים אחת שתתאים רק לנו. אם בעבר היה על האדם לחיות<br />בהתאם לחוקי והרגלי החיים בכפרו/עירו ולעבוד את אלוהיו במסגרת הדתית הנתונה לו בזמנו,<br />כיום ניתן לבחור למשל לחיות בהתאם לציווי "עשרת הדיברות" של הדת היהודית ובמקביל ליישם קטעים מתורות אחרות כגון בודהיזם, "זן-בודהיזם", "טאו" או "הנזיר שמכר את הפרארי שלו"<br />כל אדם חיי למעשה בהתאם ל"פילוסופיית חיים" משלו. יישום עצות מתורות אחרות יכול להשתלב<br />או לשנות פילוסופיית חיים זו באופן שיהווה שיפור או הרעה של חייו ורצוי לזכור כי גם להחלטה<br />שלא לקחת עצה או ייעוץ, תשפיע באופן כלשהו על חיינו לטוב או לרע.<br /><br /><div style="text-align: center;">"לכל אחד יש מה לתת ומה לקבל, החוכמה היא לדעת מה" <br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-2782525251006430249?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-31584215826661465932009-12-07T05:27:00.000-08:002009-12-07T13:50:24.106-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לא כל תוכנית ריאליטי הנה "זבל תרבותי" כפי שממהרים לפעמים לתייג אותה שוחרי "תרבות גבוהה" <br />לפעמים הריאליטי הנו מעניין, מלמד ואפילו מסוגל לחנך לערכים מוסריים. צריך לצפות ולהתעמק כדי לשפוט..<br /><br />דוגמא ראשונה: <strong>"הישרדות"</strong><br />לכאורה התוכנית הישרדות עוסקת בנושא ומסר פשוט ולא ערכי כלל – מי שמציג את היכולות הגבוהות ביותר במניפולציות חברתיות מתוך 20 מתמודדים- יזכה בפרס כספי גבוה. בפועל, כאשר מתעמקים בתוכנית, <br />מגלים גם דברים מעניינים וחשובים אחרים. <br /><br />מבחן אופי ראשון – "האם לבחור בקידום האינטרסים האישיים או לעזור לחבר ו/או חלש?"<br />בעונה הראשונה היה משתתף "חזק" ביכולות פיזיות וחברתיות (מושיקו) שעמד בדילמה זו ובחר במובהק בעזרה לחלש.<br />כאשר עמד ה"שבט" להדיח את טינה, מכיוון שהיא "זקנה" וחלשה, נתן מושיקו לטינה חסינות נגד הדחה בלקיחת סיכון<br />שה"שבט" יפנה נגדו וידיח אותו. לאחר בחירה זו ובעקבות הכריזמה של מושיקו, התחיל כל האופי הקבוצתי של השבט להתעצב בצורה ערכית מוסרית. במקום שהמוטו יהיה "ניצחון בכל מחיר" ו"צריך להדיח את החלש" עסק השבט לא מעט<br />בשאלה "האם אדם זה ואחר הוא ראוי"? ו"האם מעשה זה ואחר הוא ראוי?" היות וחלק מחברי השבט לא הורגלו במחשבה "מתקדמת" שכזו, התעוות המסר הערכי בהמשך (במיוחד לאחר ההדחה של מושיקו) <br />ל"ראוי = מוצלח ביכולות שרידה" אבל המסר שבינתיים עבר לצופים הרבים (הרייטינג היה גבוה) היה במודע או שלא במודע: לא מספיק להצליח במשימות, תוך הפגנת יכולות גופניות ושכליות, צריך גם לשאול "האם הוא ראוי"<br />או "באיזה דרך או אמצעים מגיע האדם להצלחה?" בהחלט ייתכן שכמו מפולת סלעים שמתחילה באבן קטנה, בסופו של דבר נפסל "דן תחמן" מהזכייה בתחרות ע"י חברי השבטים עקב ההפגנה המוחצנת שלו של "ניצחון בכל מחיר ואמצעי"<br />בעונה השנייה, בעת מבחן דומה מאוד ל"חזק" אחר (גיא) – נכשל גיא לחלוטין במבחן ובחר את ההפך. כאשר היה עליו לבחור בין מירית, בחורה טובת אופי, איתה התיידד גיא, לבין אריק, בחור תחמן בעליל, ללא כל אופי מוסרי, בחר גיא באריק, מכיוון שהעריך (בשוגג כנראה) שאריק יעזור לו יותר בהישרדות במשחק. <br /><br />נושא מרתק וחשוב נוסף הוא – המניפולציה האנושית. <br />שאלת בסיס: "מה מזיק יותר, רשע או טיפשות?" הגדרת הבסיס שלי ל"נזק" - "יותר רוע ואי צדק בעולם" <br />בד"כ מניחים שאנשים "רעים" בעלי מוסר ירוד, כושר מניפולציה ויכולות אישיות גבוהות (למשל שכל וכריזמה) <br />הם ה"מזיקים" ביותר לאופי המוסרי הקולקטיבי של האנושות. אבל יש לפחות עוד שני סוגי אופי שגורמים לנזק –<br />הראשון הוא האדם הממוצע שאינו "רשע" מובהק, אין לו יכולות אישיות להשפעה על אחרים והוא אינו עוסק <br />ב"הטיית הכף" לכיוון העוול החברתי בעולם. תכונתו המזיקה העיקרית – שחייה תמיד עם הזרם. ההנחה המוטעית <br />ש"אם נלך עם הזרם בסוף נגיע למקום הנכון" גורמת בד"כ לכיבוי הקול הפנימי שלוחש לנו "זה לא נכון מוסרית"<br />ומיותר לומר שהשפעת המובילים המושחתים וה"רעים" על האנושות אינה אפשרית ללא ההמון שהולך עם הזרם.<br />הסוג השני הוא האדם שבבסיסו אופי מוסרי "טוב" (עם או בלי יכולות הובלה של אחרים) אבל חסר לו את התחכום<br />והאינטליגנציה הרגשית לתפוס שה"רשע" מוביל אותו לביצוע מעשה פסול (או בקיצור, מבחינה זו הוא "טיפש")<br />דוגמאות כאלו בעונה השנייה של הישרדות לא חסר (איגור, עידן, יואב, גיא, איתי)<br />בדוגמא קלאסית לנושא זה ביצע ה"רשע" של שבט "בארו" (אופיר) מניפולציה מתוחכמת על עידן, איגור ויואב<br />וגרם להם להדיח את מעיין שהייתה טהורה מכל זדון ותככים, תוך "שתילת" הרעיון במוחם כי מעיין היא התחמנית המניפולטיבית והמרשעת. <br />נושא מעניין ורלוונטי במיוחד לקיבוצניקים הוא ה"אופי הקבוצתי".<br />בהישרדות האופי הקבוצתי של כל שבט יריב בשלב הראשון ושל השבט המאוחד בשלב השני, נקבע בעיקר ע"י<br />המובילים ה"חזקים" של השבט, אבל גם מאוד מושפע מהמידע (השקרי והאמיתי) הקיים והמשתנה בשבט.<br />בעונה הראשונה נוצרו שני שבטים יריבים "קלאסיים" של שחור ולבן, טוב ורע. עקב השפעת מובילים חזקה ביותר<br />(דן ב"ג'יברו" ומושיקו ב"סבאנה") כל שבט התנהג והתבטא בהתאם בצורה קונפורמית לחלוטין.<br />בעונה השנייה קרה דבר שונה, בשני השבטים שלטו קואליציות של מובילים שהכתיבו את האופי והמהלכים וניפו<br />(הדיחו) את המתנגדים שהתנגדו או אפילו לא התחברו לקואליציה. גם החלטות קואליציה שגויות בעליל נכפו על כלל השבט (למשל ההחלטה לצמצם במנות מזון ב"בארו" עד לרמת חולשה בתחרויות) <br />גם כתבות הרקע על המתמודדים מרתקות. למשל השאלה האם אופי האדם ב"חיים הנורמאלים" משתנה ועד כמה במצב<br />של לחץ חברתי ורצון להתקדמות וניצחון אישי? איך הגיבה מעיין לאחר שנודע לה על "התרגיל המסריח" שעשה לה אופיר? כיצד הגיב עידן לאחר שנודע לו שהדיח וגם פגע עמוקות במעיין עקב מידע שקרי בו "הואכל"?<br />שווה לצפות, לקרוא ולנתח.<br /><br />דוגמא שנייה: <strong>The Secret Millionaire</strong><br />ה"מיליונר הסודי" הנה סידרת ריאליטי אנגלית מצליחה ביותר (רייטינג גבוה, בקרוב פתיחת גרסה אמריקאית)<br />בה עוזב מיליונר (לפעמים גם מולטי-מיליונר) את ביתו ועבודתו לעשרה ימים והולך לאזורים מוכי עוני<br />ותחת זהות שאולה של "פשוט העם" בודק ומחפש נזקקים אמיתיים (אנשים, ארגונים, פרויקטים) לתרומה כספית.<br />החיפוש מתנהל עם מצלמה תחת כיסוי מפוברק כזה ואחר (עושים כתבה על..) והמיליונר יוצר קשרים בלתי אמצעיים אמיתיים עם האוכלוסייה, כדי להחליט למי וכמה לתרום מכספו. ביום האחרון הוא מגלה להם את זהותו ונותן להם את התרומה (לפעמים צ'ק מיידי ולפעמים חשבון תמיכה חודשים לתקופה ארוכה) התגובות של הנזקקים בעת קבלת התרומה,<br />ההתלהבות והשינוי הנפשי שחלים במיליונר בעת הנתינה והמעקב ארוך הטווח על השפעת התרומה הם פשוט מדהימים<br />ואם לא יגרמו לכם לדמוע, זה יכול להיות רק בגלל שניתקו לכם את שק הדמעות בניתוח.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-3158421582666146593?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-71616003335666447882009-12-07T05:22:00.000-08:002009-12-07T13:52:21.086-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">מדוע קשה לנו להיות מרוצים?<br /><br />לשאלה זו קודמת שאלת בסיס אחרת: "האם אנו מרוצים?" את המונח "מרוצה" אפשר להחליף במילים אחרות,<br />כגון: "שבע רצון "מסופק" "שלם" או אפילו "מואר" אך העיקרון זהה, האם אנו מסוגלים ליהנות מחיינו כפי שהם, <br />או שאנו נמצאים במרוץ מתמיד אחר הסיפוק הבא, השלב הבא, הדרגה הבאה והניסיון הנואש להשוות תנאים עם <br />אותו מי "שמעלינו". כנראה שהתשובה היא בדרך כלל לא. <br />אנו עשויים לחוש סיפוק זמני מהישג, דרגה משודרגת או הצלחה בתהליך או תחום כלשהו, אולם זמן קצר לאחר מכן, נחזור להתרוצץ ב"מבוך העכברים" הזה שנקרא חיים כדי לחפש את הגבינה הבאה.<br />ישנם מעטים שבמחיר גבוה (פרישה מחיים אקטיביים של הישגים) הגיעו לאותה "נירוונה" בה השלווה שורה בהם.<br />אולי צדק הסוכן סמית' שטען ב"מטריקס" ש"המין האנושי מגדיר את עצמו דרך סבל". נראה שמייד כאשר אנו מגיעים<br />למצב של סיפוק, אנו מתחילים להגדיר את הסיפוק הבא שחסר לנו ועד שאנו משיגים אותו (ולפעמים איננו מסוגלים) –<br />אנו נמצאים במצב של אומללות, או לפחות חיים שאינם מאושרים לגמרי.<br />מדוע אם כן קורה הדבר? לכולנו יש בנוסף למגרעות המראה, האופי, הכישלונות והסטטוס החברתי/כלכלי, גם צדדים טובים, יפים, כישרונות והצלחות, כולנו נמצאים בסטטוס חברתי/כלכלי גבוה יותר מרבים אחרים בעולם.<br />כאשר בודקים את הגדרה ל"שביעות רצון" (חוקרי עבודה רבים התעסקו בנושא כדי לפתח שיטות להגדלת מוטיבציה בקרב העובדים...) מגלים כי הכוונה היא לסגירת הפער בין מה שאני רוצה (להיות, להגיע אליו) לבין מה שיש לי <br />(מי שאני, איפה שאני נמצא) כמובן שהן הגדרת המטרה והן הגדרת הסטטוס הנוכחי של אדם הן סובייקטיביות לחלוטין.<br />אם כך, ובהתחשב בעובדה שתמיד יהיו אנשים אחרים יפים, כשרונים ומוצלחים יותר הנמצאים בסטטוס חברתי/כלכלי<br />גבוה יותר, מבחינה לוגית זהו מעגל קסמים שאינו ניתן להתרה. אנו יכולים לומר לעצמנו בכל פעם מחדש "אני רק רוצה להגיע למטרה/שדרוג הבא ואז אהיה מסופק/מרוצה". האם המוטיבציה והאמביציה הם המכשול? האם ניתן לחיות באושר בלעדיהם? האם ייתכן שהכלבים והחתולים, שעושים מעט מאוד ומקבלים חיים נוחים ופשוטים מאוד, "למדו את הטריק?"<br />אולי זהו פשוט המנגנון האבולוציוני הטבוע בנו ודוחק בנו כל הזמן להתקדם, להשתפר, להגיע גבוה יותר ויותר?<br />האם נעשינו קורבן של הצלחתנו כמין, שפיתח למען הישרדותו את יכולתו לחשוב ואז, כשהגענו להכרה כי איננו מאושרים וכי איננו מסוגלים להיות מאושרים הבנו את גודל האירוניה? אולי צדק "סייפר" כשאמר "הבורות היא אושר"?<br />אינני מתיימר לספק תשובות מוחלטות וחד משמעיות, אולם נראה לי שניתן לחיות חיים מלאים יותר מ"חיים של בורות"<br />או אפילו מחיים של "נירוונה פסיבית" מאושרים, אך רחוקים מעשייה אקטיבית, מהגשמה עצמית ועזרה לזולת, מהסיפוק שבהקמת משפחה וההשפעה על עיצוב ילדיך, מחוויית חוויות שונות (גם שליליות) ומההעזה שבשינוי עצמך וחייך.<br />הקושי שבהתרת המעגל הוא קשה, אך אולי לא בלתי אפשרי. אם נצליח להפנות את מבטנו ותשומת ליבנו לכיוון השני<br />של מעגל הקסמים, דהיינו, לכיוון כל אותם אנשים שגורלם פחות שפר עליהם, נסגור פער הציפיות ואולי נרגיש סיפוק.<br />אולי אפילו נצליח להיות שבעי רצון מעצמנו (שלא לומר מאושרים..) <br />שתי נקודות תורפה עולות מייד מרעיון זה, הראשונה והברורה ביותר היא – זה יפה בתיאוריה אך קשה עד בלתי אפשרי<br />בביצוע. אופיינו והרגלי חיינו שחלקם טבועים בנו במבנה הגנים ובמנגנון ה"אפיגנטי" שלנו הנם חלק כל כך מהותי ממי שאנחנו שאנו אפילו לא מודעים לחלק ממנו (התת-מודע)<br />כדי להתגבר על בעיה קשה זו, צריך אם כך כוחות נפש רבים, הכרה אמיתי ועמוקה של "העצמי" שלנו והרבה אימון וסבלנות (לתרגול אופן שינוי נקודת המבט שלנו).<br />נקודת התורפה השנייה היא שאם אכן נצליח "לשבור את המעגל" לשנות את נקודת המבט ולהיות מרוצים ממי שאנחנו והיכן שאנו נמצאים, במצב תמידי של שביעות רצון עצמית, נהפוך מבלי משים לאותה "רכיכה מאושרת" הנמצאת בעולם משלה, במצב כמעט מסומם, בבורות מאושרת. נקודת תורפה זו חומקת מפתרונם של רבים וטובים, מהודו (בודהיסטים)<br />ועד כוש (בוגרי "אשרם" למיניהם, "מוארים" וסתם עייפי מרוץ החיים מסוגים שונים)<br />המטרה, אם כן התחדדה והתלבנה להכרת עצמך, הפניית מבטך ההשוואתי לכיוון השני, אך ללא פרישה מהחיים עצמם,<br />ללא ויתור על התקדמות, עשייה, שינוי וחיפוש מטרות חדשות. <br />הפתרון – מי חכם ויידע?<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-7161600333566644788?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-79965090830735249602009-12-07T04:48:00.000-08:002009-12-07T13:53:16.243-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">מהו כבוד? <br />האם הוא עוזר או מפריע לנו בחיינו?<br /><br />הכבוד הנו מושג מרכזי ובעל נוכחות רבה בחיינו. חלקו מודע, חלקו שייך לתחום התת מודע, חלקו "אמיתי" וחלקו מזויף.<br />הכבוד מילא תפקיד מרכזי בתהליכים חברתיים, פוליטיים ומדיניים רבים בהיסטוריה, שיחק במחזות, עלילות ספרים<br />ודרמות חיים אמיתיות לטוב ולרע (בעיקר לרע) וגם כיום משפיע רבות על כל החלטה ומהלך חיים שאנו ואותם אלה שמשפיעים על חיינו, מבצעים. אם נתעלם כרגע מתחום ה"כבוד לזולת" (אליו נתייחס מאוחר יותר במושג "סובלנות")<br />ניתן לחלק את המושג "כבוד עצמי" לשניים: כבוד עצמי כפי שהוא נתפס בעיני האדם עצמו (מהותו של ה"אני")<br />וכבוד עצמי כפי שהוא נתפס בהשתקפות ההתייחסות של החברה הסובבת אותנו. יש הטוענים שחד הם, הרי "כבוד עצמי"<br />הנו הכבוד ש"אני" נותר ל"עצמי". אולם במציאות מעטים הם האנשים המודעים באופן מלא ל"אני" שלהם ומעטים עוד יותר הם האנשים שאף שלמים עימו. התפיסה העצמית המודעת מושפעת מאוד מהשתקפות ההתייחסות של החברה לפרט.<br />למשל: מהו יופי? (ובאיזה תרבות/עם/מקום) מהי הצלחה? (נכסים? כוח? אהבה?) מהו "אופי טוב וראוי"? מושגים אלו<br />המשפיעים מאוד, הן על תפישת ה"מכובדות" בעיני החברה והן על תחושת הערך העצמי של הפרט, אינם ברורים,<br />משתנים ממקום למקום ומזמן לזמן ובעלי תכונת יחסיות רבה. ישנן שתי תכונות בעייתיות לתפישת הכבוד או הערך<br />העצמי כפי שהן משתקפות מהחברה הסובבת. הראשונה קשורה כמובן בהגדרת ה"מכובדות" עצמה כפי שהיא שוררת<br />בחברה בה חי הפרט. במקרה בו "מכובדות" נחשבת לטוב לב, סובלנות ואופי טוב (כפי שגרסו בעת העתיקה הפילוסופים היוונים והמזרחיים) יכול הפרט בקלות יחסית "לרכוש" מידה רבה ממנה בלא נזק לאחרים בחברה, אולם במקרים בהם<br />ה"מכובדות" נחשבת לצבירת כוח או נכסים למשל, עצם הצבירה עצמה והפגנתה, גורמים במקרים רבים לגרימת נזק וסבל לפרטים אחרים בחברה. התכונה הבעייתית השנייה בהיצמדות לכבוד כפי שהוא משתקף בעיני החברה היא היחסיות והזמניות של כבוד זה. צבירת כוח, נכסים ואף הסתמכות על תכונות (יופי למשל) ויכולות (שכל למשל) הם כולם<br />גבוהים ביחס לחלק מהפרטים אבל נמוכים בהשוואה לפרטים אחרים בחברה. בדומה לכך פרט שהנו היום יפה, חזק,<br />ומצליח אינו מבטיח כי יישאר כך גם בעתיד (ולכן נמצא במרוץ מתמיד אחר "דרגת כבוד" שלא ניתנת להשגה)<br />חיפוש כבוד כפי שהוא נתפס בעיני הציבור עשוי אם כך, להזיק לפרט עצמו, לבריאותו ולאיכות חייהם של הסובבים אותו.<br />לעומת זאת אותו סוג של "כבוד" שנקרא גם "ערך עצמי" חשוב מאוד וחיובי ביותר לאדם למען שמירה על איזון נפשי<br />וטיפוח יכולתו להתמודד עם "נדנדת החיים" המלאה עליות וירידות, תהפוכות ונפילות. ערך עצמי נמוך למשל יכול לגרום<br />לבעיות של חרדות ביצוע, דיכאונות, שיתוק (פסיביות) בגישה אל החיים וככלל, יתר אומללות. ערך עצמי גבוה מדי,<br />או "אגו מנופח" גורם גם הוא לחיים בלתי מאוזנים אף על פי שלרוב יגרום לאומללות של הסובבים והמושפעים מאדם כזה, הרבה לפני שאופן התנהגותו יחזור אליו כ"בומרנג" (חוסר בידידות ואהבת אמת למשל). לעומת שני מקרים אלו,<br />בהם ישנה הטעייה עצמית בלתי מודעת (במקרה הראשון לחובה ובמקרה השני לזכות) אדם אשר יצליח "להתבונן פנימה"<br />ולהכיר באמת במהותו וערכו, יוכל להשתמש בכך למשל לזיהוי מגרעות אופי ויכולת ואז לתקנן, יוכל להיות יותר עמיד<br />בפני "כישלונות" כפי שהם מוגדרים בעיני החברה ויוכל בעיקר להיות שליו ושלם יותר עם עצמו והחיים.<br />להגיע לאיזון כזה לא קל, אך אחד הדברים הראשונים שניתן לעשות בקלות יחסית הוא, להתייחס לכל אמירה ומעשה של אחרים באופן ענייני. במקום להשקיע מחשבה ואמוציות כגון "למה הוא אמר/עשה זאת?" "מה הוא חושב עלי?" או<br />"הוא חושב שהוא יותר טוב ממני" יש לנסות להתייחס לרעיון/מידע או למשמעות המעשה ללא הקונטקסט האישי.<br />הרווח מכך יהיה של שני הצדדים.<br />תרגיל לדוגמא: בקריאת מאמר זה, נסו להבין/להסכים/לשלול/לחשוב על התוכן ללא היכרות מוקדמת עם הכותב.<br />במקום לחשוב "מה כבר הוא יכול ללמד אותי" או "הוא הרי צעיר/טיפש/שטחי/נמהר/מעופף (או כל פחות ממני אחר)"<br />נסו להתייחס לטכסט כטכסט ותו לא, אפשר להסכים איתו, אפשר לשלול אותו ואפשר להסכים רק עם חלקו,<br />במידה והוא גורם למישהו לחשוב על התוכן כרעיון בלבד, זוהי הצלחה כפולה (לכותב ולקורא כאחד).<br />"אם הרגש מניע אתכם, תנו לתבונה לאחוז במושכות" - בנג'מין פרנקלין<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-7996509083073524960?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-53476698200591802632009-11-07T04:11:00.000-08:002009-11-07T04:11:26.968-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><a href="http://www.umbluliber.com/wp-content/uploads/2008/12/what-the-bleep-do-we-know.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" sr="true" src="http://www.umbluliber.com/wp-content/uploads/2008/12/what-the-bleep-do-we-know.jpg" width="226" /></a>ז'אנר הסרט המיוחד הזה נע בין "סרט מדע פופולרי" ל"סרט רוחני" <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">וזוהי גם בדיוק מהותו. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הסרט מנסה (ולדעתי גם מצליח) לבנות גשר בין ממצאי ותגליות המדע המעודכנות ביותר בתחום פיזיקת הקוונטים, לבעיות הנפשיות/רוחניות <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הקשות ביותר של המאה ה 21 – פסימיות, לחץ ודיכאון. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מטרת הסרט אינה להסביר לנו מדוע אנו לחוצים ופסימיים, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אלא לכוון אותנו דרך ה"חשיבה המדעית" לאופן חיים טוב וחיובי יותר. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">רוב האנשים המשכילים בימינו אינם מתחברים ל"פן רוחני" כלשהו ומבטלים את הרוחניות כעיסוקם של מטי מעט תימהוניים כלשהם, חסרי השכלה ויכולת להתמודדות עם קצב החיים במאה ה- 21 שיושבים במידבר, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אוכלים עשב ועוסקים במדיטציה..<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כדי להתמודד עם בעיה תפישתית זו בחרו יוצרי הסרט מספר לא קטן של מומחים רציניים, חלקם מתחום מדעי המדויקים חלקם מתחום מדעי הרוח וחלקם יותר קרובים לחלק הרוחני. דרך מומחים אלו מצליחים יוצרי הסרט להעביר באופן עובדתי ומשכנע למדי את הרקע המדהים לתפישת העולם השגויה שלנו. המציאות אינה המציאות שחשבנו. בשילוב הסברים מדעיים מתחומים שונים עם התרחשות עלילתית הכוללת את קורותיה של צלמת המתאוששת מהתפרקות מערכת יחסים אישית, בתחילה נוצר אצל הצופה בלבול שמקורו בשבירת המציאות כפי שהכרנו ולאחר מכן, מחלחלת ההכרה במציאות חלופית אפשרית שהמשמעות העיקרית הנגזרת ממנה היא – אנו מסוגלים ליצור את מציאות החיים שלנו כרצוננו. אנו חיים כפי שאנו חושבים (ולא ההפך) <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">חשוב לדעת כי במחציתו הראשונה של הסרט יש "דחיסת" עובדות רבות ולמי שאינו מצוי/מתעניין בתחום צפוי עומס.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אבל למי שיחזיק מעמד – מחכה בחצי השני ה"קצפת" של הסרט, הדברים מתבהרים, מתקשרים, והפן הרוחני, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">או יותר נכון הקישור או השזירה של הפן המדעי עם הרוחני מתגלה במלואו, כאשר ה"דובדבן" הוא המשמעות ואופן השימוש במעשי בידע זה. לא להחמיץ את החלק בו מתואר המחקר היפני על טיפת המים! <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>רשימה חלקית של האנשים המעניינים המופיעים בסרט:</strong><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">פרופסור גוסואמי, מרצה וסופר בנושאי פיזיקה קוואנטית, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">פרופסור הגלין, חוקר שדות קוונטים, מרצה ומנהל מכון לפיזיקה וטכנולוגיה, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">פרופסור טיילר, סופר ומרצה למדע חומרי והנדסה, דוקטור וולף, פיזיקאי, סופר ומרצה, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">דוקטורים וסופרים שונים מתחומי הרפואה הגרעינית ועד חקר פפטידים שעברו מודיפיקציה, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">פרופסור אלברט, מנהל "הפילוסופיה של הפיזיקה" באונ' קולומביה, בעל דוקטורט בפיזיקה תיאורטית, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">פרופסור המרוף, פסיכולוג, סופר ומומחה בתחום המודעות, פרופסור לודווית', מרצה בנושאי תיאולוגיה, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">דר' מונטי, פסיכיאטר, סופר ומרצה, דר' סאטינובר, פסיכיאטר, פסיכולוג ובעל תואר בפיזיקת קוואנטים,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">דר' דיספנזה, ביוכימאי, כירופרקטיקה, סופר ומרצה, ראמט'ה, מנהלת "בית הספר להארה"<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-5347669820059180263?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-29990249194708413012009-11-04T13:27:00.000-08:002009-11-04T13:27:25.577-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">בעקבות תלונה של בתי "אבא למה אתה כותב רק על ספרי מבוגרים?" <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">החלטתי להוסיף כמה ספרים לאנשים היותר צעירים שבינינו.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לצעירים ביותר:<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>"עלילות חסמב"ה"</strong> – יגאל מוסינזון.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">סדרת ספרונים המתארת את קורותיהם של חבורת נערים ונערות שהקימו "חבורה סודית" שמטרתה להילחם בפשע,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בעוול ובאי הצדק, ולהגן על מדינת ישראל. החבורה כוללת מגוון טיפוסי של נוער "רגיל" ללא כשרון או יכולות מיוחדים שייחודם הוא פשוט בשאיפתם לתרום ו"לעשות טוב" בארץ. העלילות מצחיקות, מותחות, מעניינות ואל אף שנראות כיום בעלות קצת עודף של דרמטיות (לפני 50 שנה זה היה טבעי) שווה גם היום להתרשם מנוער שלוקח את העניינים בידיים,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ו"עושה מעשה"! לקרוא, לחשוב על המשמעות ולקחת דוגמא.<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><a href="http://simania.co.il/bookimages/covers67/679782.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://simania.co.il/bookimages/covers67/679782.jpg" vr="true" width="204" /></a><br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">לנוער: (מותר ורצוי גם למבוגרים)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>"גבעת ווטרשיפ"</strong> – ריצ'רד אדאמס<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ספר הרפתקאות עלילתי, מותח לפעמים, משעשע לפעמים ומעניין כל הזמן, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אולי עקב העובדה שגיבוריו הם ארנבונים. הספר עוקב אחר קורות פליטי <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מאורת ארנבונים העורכים מסע רב סכנות והרפתקאות למציאת מושבה חדשה.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הדמויות מורכבות ומעניינות, נקודת המבט "מלמטה" דרך עיניו של הארנבון מיוחדת ומרתקת והספר "נחרש" במהרה.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הספר אינו מתאים ל"הקראה לפני השינה" לילדים קטנים וניתן למצוא גרסת סרט מצויר די טובה שלו ב- eMule<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">סדרת <strong>"הטוב שבטוב"</strong> – עורך אייזיק אסימוב<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ספרות מד"ב. סדרת קובצי סיפורים קצרים שכל אחד מהם זכה בפרס ה"הוגו" היוקרתי שניתן לסיפורי מד"ב קצרים.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">היות ובכל ספר יש כמה וכמה סיפורים מקובצים, לא כולם באותה הרמה וכמובן שחובבי ז'אנרים שונים במד"ב יאהבו כל אחד את הסיפורים המתאימים לו, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אבל רוב הסיפורים מעניינים וחלקם פשוט מדהימים, המקוריות חוגגת ולדעתי,<a href="http://booksefer.net/files/catalogReg/12180249393082.JPG" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://booksefer.net/files/catalogReg/12180249393082.JPG" vr="true" width="177" /></a>מובטחת הנאה גם לאותם שלא מגדירים את עצמם "קוראי מדע בדיוני".<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">רק אחרי גיל צבא:<br /><strong>"מלכוד 22"</strong> – ג'וזף הלר<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ספר קשה, קצת מטורף, ללא ז'אנר מוגדר, ללא אחיזה ברורה בדמויות, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הגיון פנימי או קו עלילה "נורמאלי" אבל – חכם, מקורי, מצחיק בטירוף, נועז, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">סאטירה מבריקה שגם כותב הספר לא הצליח לשחזר בשנית. הספר מגולל כעיקרון כללי, את קורותיו של יוסריאן, טייס מטוס הפצצה בעת מלחמת העולם השנייה. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לחובבי האתגר שינסו לקוראו – לא להיבהל מהקפיצות בזמנים (קדימה ואחורה) <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולא להיכנס לדיכאון (הסאטירה "קצת" מוגזמת) מה שכן לנסות –<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לחפש את הדמות המועדפת עליכם ולנסות לחשוב על משמעות חלק מהמשפטים החכמים הנאמרים בו. (קריאה שנייה מנדטורית)<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-2999024919470841301?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-89604783597233437242009-11-04T13:12:00.000-08:002009-11-04T13:12:57.834-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>How to Make Better Decisions</strong> – BBC<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תוכנית (סרט של שעה) דוקומנטארית בנושא מנגנון קבלת ההחלטות שלנו (הן הגלוי והן החבוי)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בתוכנית מראים חוקרים שונים, פנים לא מוכרות של המנגנון החשוב ביותר של מוחנו – אופן קבלת החלטות.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">למי שחושה שמדובר ב"החלטות עסקיות" גרידא והעניין אינו נוגע אליו, שיצפה באשה הבריטית שאיבדה את היכולת<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">להחליט החלטות של יום יום עקב תאונת מכונית. מדהימים במיוחד – המחקרים בנושא ה"רמאות העצמית",<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">השפעת טמפרטורת כוס המשקה המוחזקת ביד על ההחלטה ועל היכולת להחליט ע"י הצצה לעתיד הקרוב!<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><a href="http://topdocumentaryfilms.com/wp-content/uploads/2009/09/how-does-your-memory-work.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://topdocumentaryfilms.com/wp-content/uploads/2009/09/how-does-your-memory-work.jpg" vr="true" /></a><strong>How Does Your Memory Work</strong> – BBC Horizon<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">תוכנית דוקומנטארית בנושא מנגנון הזיכרון. איך המנגנון פועל, מה משפיע עליו, כיצד אנו "שולפים" זיכרון?, כיצד משפיעים זיכרונות על חיינו?, מהו זיכרון "אמיתי"? <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">ממחקרים על התפתחות הזיכרון אצל ילדים, דרך מקרה בו איבד אדם כל יכולת ל"זיכרון קצר" ומקרה של "זיכרון טראומטי" הנמחק בטיפול מיוחד ועד לאלצהיימר.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>Most Of Our Universe Is Missing</strong> - BBC Horizon<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תוכנית דוקומנטארית בנושא "הרכב היקום". כאשר מסתכלים לשמיים בלילה חשוך, <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_1T9YXyM1Bfw/SrUwJRvBETI/AAAAAAAADoc/GaXUtFAdN-Y/s1600/universe.JPG" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_1T9YXyM1Bfw/SrUwJRvBETI/AAAAAAAADoc/GaXUtFAdN-Y/s320/universe.JPG" vr="true" /></a>רואים הרבה "כוכבים" חלקם שמשות כמו שלנו או גדולות בהרבה, חלקם כוכבי לכת קרובים, חלקם גלקסיות שלמות, אבל כולם עשויים מ"חומר" שאנו יודעים לזהות <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">(אטומים, כמו עולמנו וגופנו) והם מהווים רק כ- 4% מהיקום! <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">עוד 21% הוא כנראה "חומר אפל" שאיננו יכולים לראות מכיוון שהוא אינו פולט אור <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">ו/או מוסתר ע"י גופים אחרים ו- 75% מורכב כנראה מ"אנרגיה אפלה" <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">שלא רק שאיננו יכולים לראות, גם איננו יודעים ממה היא מורכבת! <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">ייתכן שבמהלך הרצת מאיץ ההדרונים הגדול בז'נבה יימצאו חלק מהתשובות <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">(אבל צריך סבלנות, ההרצה תיקח בערך 15 שנה..)<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">ותמיד זיכרו:<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: center;">"<strong>השאלה הטיפשית היא הרמז הראשון להתפתחות חדשה לחלוטין</strong>" <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: center;">(אלפרד נורת' וויטהד)<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-8960478359723343724?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-22732151631930750452009-11-04T13:00:00.000-08:002009-11-04T13:00:06.571-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>The Secret Life of the Brain</strong> – PBS Nova<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">סדרה בת חמשה פרקים העוסקת בהיבטים השונים של מבנה המוח והשפעותיו בגילאים שונים.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(בכל פרק טווח גילאים אחר) בסדרה מראים בהרחבה בעיות תפקודיות הקשורות במוח והאופייניות לטווח גילאים מסויים. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><a href="http://photohost.lelong.com.my/is.php?i=40193&amp;img=95963.JPG" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://photohost.lelong.com.my/is.php?i=40193&amp;img=95963.JPG" vr="true" width="320" /></a><strong>The Ghost In Your Genes</strong> - PBS Nova<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">תוכנית מרתקת המראה את התחום החדש בחקר הגנטיקה:&nbsp; ה"אפיגגנטיקה". מסתבר שהרכב הרצף הגנטי בלבד,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אינו יכול להסביר את מורכבות הגוף, על תכונותיו, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">יכולתו ובעיותיו. ישנו מרכיב נוסף שקובע לגן מה תפקידו,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כלומר אותו הגן יכול לבצע דברים שונים בהתאם ל"תוכנה" כלשהי העוברת בירושה וקובעת לו מה לעשות. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>The Secret Millionaire</strong> – סטיבן למברט<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">המיליונר הסודי היא סידרת ריאליטי בריטית במקור, בה במסווה של תוכנית דוקומנטרית, מגיע מיליונר לקהילה <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"קשת יום" בה יש נזקקים מצד אחד ויוזמות מקומיות שעוזרות מצד שני. בקהילה לא יודעים שהאדם <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ש"עושה את התוכנית הדוקומנטרית" הוא למעשה מיליונר והוא חי בקרבם, מתנסה בתוכניות העזרה המקומיות השונות, ובתום 10 ימים הוא מחליט כמה לתרום ולמי. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ביום האחרון (והמרגש מאוד) הוא מתגלה בפניהם כמיליונר ונותן להם את התרומה, כמה חודשים מאוחר יותר, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הוא חוזר לראות כיצד עזר הכסף שלו לקהילה ולפעמים הוא מחליט אף להמשיך פרויקט מסוים כ"ספונסר". <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מומלץ מאוד לכל מי שזקוק לזריקת עידוד חיובית על החיים, כמו כן רואים כיצד משפיעה הנתינה על המיליונר עצמו, שלעיתים קרובות הגיע מרקע דומה בעצמו. ישנה גם גרסה אמריקאית (אותה לא ראיתי) <br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-2273215163193075045?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-53223598055205599442009-11-04T08:31:00.000-08:002009-11-04T08:31:32.728-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>מהם "חיים מאוזנים"?</strong><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">איזון הנו המהות הנדרשת כאשר אלמנט מסוים במערכת גדל על חשבון אלמנטים אחרים.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כאשר האיזון אינו קיים או כאשר הוא מופר, נמצאת המערכת בחוסר שיווי משקל והעומס על הציר המרכזי שלה גדול. ישנן מערכות רבות שמטרתן קיום מאוזן (במינימום עומס) בתחומי המכאניקה, הביולוגיה, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, הכלכלה ותחומים רבים נוספים. בדומה, "מערכת" חיי אדם הנה מערכת שמטרתה קיום מאוזן של בריאות האדם <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(בריאות פיזיולוגית ונפשית). במהלך חיינו אנו נדרשים להשקיע משאבים (בעיקר אנרגיות של זמן ומאמץ) בתחומים שונים המשפיעים הן על רווחתנו ורווחת הקרובים והאהובים עלינו והן על בריאותינו האישית. המערכת של חיינו בנויה <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מתת מערכות רבות. ניתן להגדיר בגדול תת-מערכות עיקריות: המערכת האישית (רווחתנו ובריאותנו האישית), <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">המערכת הזוגית, מערכת "המשפחה הגרעינית" (גידול וחינוך ילדינו) מערכת יחסינו עם המשפחה המורחבת <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ומערכת יחסינו עם הסביבה (כולל עבודה ופרנסה וההשפעה ההדדית בינינו ולחברה בה אנו חיים). <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>במערכת האישית</strong> אנו מנסים לאזן בין "דברים שעושים לנו טוב עכשיו" ל"דברים שבריאים לנו בטווח הארוך" בין אם תהיה זו ההנאה מאוכל טעים (שבטווח הארוך יזיק לנו), בין אם יהיה זה העיסוק בספורט תובעני, פרויקט בעבודה או אפילו חתירה להישג (תואר/מעמד לימודי או בעבודה/חברה) בהם אנו משקיעים מאמץ מרוכז וזמני (עד להשגתם) על חשבון המאגרים הגופניים והנפשיים שלנו (עד כדי תשישות לפעמים), המשותף בכל אלה הוא חוסר האיזון הזמני לשם השגת רווחה/הנאה או אפילו "מימוש עצמי". כלומר, ההנאות והשגות המטרות הזמניות שלנו הם טובים לנו, כל עוד הם מאוזנים מול הנזק שהם גורמים לנו. האיזון מושג באמצעות מערכת מעצורים פנימית שניתן לקרוא לה "האיש הקטן" שלוחש לנו מבפנים התראות כגון "זהו, מספיק לאכול" ו"הגעת למטרה, עכשיו עצור קצת") ככל שנדע להקשיב יותר ל"איש הקטן" הזה נוכל ליהנות מהחיים ולהגיע למימוש עצמי גבוה במינימום נזק בטווח ארוך.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>במערכת הזוגית</strong> אנו נדרשים לאזן בין ויתור לדרישה, בין נתינה לקבלה ובעיקר בין הצרכים של המערכת האישית לזו הזוגית. העובדה כי אופן החשיבה והמנטאליות (אפילו אופן השימוש במרכזי החשיבה במוח) בין גבר לאישה הנו שונה באופן מהותי, מאוד מקשה על קיום מאוזן של המערכת הזוגית (כל צד רוצה דברים אחרים ומתקשה להבין את הצד השני)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולכן יש המתארים מערכת זו כ"מאבק בין המינים" האיזון ניתן להשגה בכל זאת ע"י הבנת ההבדלים, הבנת הצרכים ואופן החשיבה השונה ובניית מעין "מערכת משלימה" בין צרכי ורצונות הפרט בזוג לצרכי ורצונות בן הזוג השני.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>במערכת המשפחה</strong> הגרעינית עלינו לאזן בין צרכי ורצונות הילדים (כל אחד בפני עצמו ומול השני) לצרכי ורצונות המערכת האישית והמערכת הזוגית וכל אלה מול "מה שנדרש לחינוך הילדים והכנתם לחיים". נשמע מסובך למדי לא?<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">היישום המושלם, אכן סבוך במידה אינסופית.. לשמחתנו, החיים אינם מושלמים ואף אינם נדרשים לכך.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כל אחד מאיתנו מיישם ברמה זו ואחרת את כל המערכות והאיזונים המסובכים הללו. העיקרון החשוב ביותר לשיפור איזון<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">זה הוא עצם ההכרה בקיום מערכות שונות אלו והחשיבות הרבה של האיזון ביניהם.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">במערכת המשפחה המורחבת יש לאזן בין צרכי ורצונות הורינו, אחינו ואחיותינו וצרכינו שלנו (כל שלוש המערכות)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מעבר לכך יש לאזן בין ההיסטוריה המשפחתית המורחבת על כל משמעויותיה והשפעותיה עלינו ליכולתנו "לראות"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">את חברי המשפחה כפי שהם כיום. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>במערכת הסביבה החברתית</strong> נכנסים שני תחומים הנמצאים בבסיס "פירמידת הצרכים" ובקודקודה.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">התחום הראשון הנו תחום הקיום הפיזי, או "פרנסה מספקת" כל קיומנו ויותר מכך "תפישת קיומנו" בעיני עצמנו <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מתבסס על הביטחון לקיומנו "מחר" (בעתיד) ללא ביטחון זה, כמעט בלתי אפשרי לבסס ולשפר את שאר מערכות החיים שלנו. האיזון אם כך לגבי התחום הראשון הנו בין קיום ביטחון זה ברמה סבירה (דאגה וחשש כלשהו מהעתיד יהיה תמיד נוכח) לבין סיפוק הרמות הגבוהות יותר של "פירמידת הצרכים" שמתבססות עליו. כדי להעז בעבודה ובקהילה <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(למטרת מימוש עצמי והשארת "חותם") עלינו לקחת סיכון סביר שהנו איזון בין יכולתנו להתקיים מחר לבין רצוננו <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">למימוש עצמי.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">האיזון הנוסף הוא כמובן בין כלל ההשקעה במערכת הסביבה החברתית לכלל ההשקעה בשאר מערכות חיינו (המערכת האישית, הזוגית והמשפחתית) אחת הדרכים להשגת איזון זה היא בחלוקת הזמן המושקע בעבודה וקריירה לעומת הזמן המושקע בעצמנו, בבן זוגנו ובמשפחתנו באופן שוטף. היכולת לחלק זמן זה טמונה ביכולת לומר בתוך מערכת הסביבה <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"זה מספיק לי", קיומי מובטח ברמה סבירה, רמת חיי הגשמית הנה סבירה ורמת ההגשמה והמעורבות שלי בחברה מספקת.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הדרך השנייה (שאינה סותרת את הראשונה) היא השקעת המאמץ המרוכז הזמנית. הגדרת חוסר איזון מוקצב בזמן,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כגון השגת תפקיד/משרה/תואר לימודי שבסופו מושגת המטרה, הצורך הקיומי או המימוש העצמי המוגדר מושג ואז<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">חוזרים לאיזון הנדרש באמצעות היכולת "זה מספיק לי". <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">המכנה המשותף בין כל מערכות חיינו הנו בהגדרת הציפיות שלנו מהפרטים האחרים והסביבה לעומת המשוב או התוצאה המתקבלת כפי שאנו מפרשים אותה. כל אחד והגדרת האיזון שלו בין ציפיותיו ופירוש המשוב אותו הוא מקבל.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: center;">"תן לי את הכוח לשנות את הדברים אותם אני מסוגל לשנות,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: center;">את היכולת לקבל את הדברים שאינני מסוגל לשנות<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: center;">ואת החוכמה להבחין ביניהם"<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-5322359805520559944?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-46214975395802580892009-11-04T08:26:00.000-08:002009-11-04T08:26:50.934-08:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>מדוע והאם צריך מרכיב "רוחני" בחיים?</strong><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מה המטרה/תועלת בחיים רוחניים? מה מבדיל אדם "רוחני" מאדם "גשמי"? האם חיים רוחניים מבטיחים הצלחה?<br />מהי הצלחה? במקרה בו מדובר בסוג הצלחה של צבירת עושר, נכסים, כוח ומעמד, הרי שחיים רוחניים אמיתיים מהווים<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מכשול ולא כלי עזר להשגתם. יש אם כן לנסח קודם כל הגדרה שונה ל"הצלחה בחיים" ננסה להגדיר כמה ממרכיבי המטרה התחליפים להצלחה החומרית. מטרה ראויה ראשונה בחיינו במאה ה-21 היא כנראה לזכות ב"חיים שלווים"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מה שהושג אולי בנקל בזמנים עברו, הפך כיום למטרה כמעט בלתי אפשרית להשגה בתרבות המערבית החומרית והמהירה, המכתיבה קצב ו"דרישות מינימום" גבוהות ביותר של השקעת זמן ואנרגיה רק על מנת "להישאר במרוץ" <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">או לפחות "עם הראש מעל המים". לא במקרה נדמה לרבים מאיתנו לפעמים כי אנו עכברים הרצים באיזה גלגל המסתובב ללא הרף (ואליו אנו לא מודעים) ללא שליטתנו וללא היכולת, פשוט להאט או לעצור. החיים, כך נדמה, הם השולטים לרוב בנו ומכתיבים את מעשינו ואנו רק מגיבים לגזרותיהם. "דרך" או תורה רוחנית שתעניק לנו את השלווה המיוחלת,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">את היכולת להכתיב ולשלוט בקצב המאורעות, לקבוע באיזה נתיב נלך ומעל לכול– את היכולת ליהנות ממה שכבר יש לנו,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תהווה מרכיב מטרה ראוי לשמו ב"הצלחה בחיים". ניתן לפרק מטרה זו לשלושה יעדים:<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">1. הבנת עקרונות או מנגנון החיים בעולם (מדוע קורים הדברים כפי שקורים, עם או בלי "כוח עליון")<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">2. היכולת להיות מרוצה מאופן התנהלות חייך, מקומך בהם ומי שאתה עכשיו.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">3. היכולת להתמודד עם קשיים שעולים בחיים + ההכרה ביכולת זו.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>1. הבנת עקרונות או מנגנון החיים.</strong><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">היעד הראשון אינו אמור לתת תשובה לכל דבר ומאורע בעבר ובהווה אלא להגדיר "מסגרת", מנגנון פעולה או עיקרון.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">למשל, אם על פי דת כלשהי ה"מנגנון" השולט ומניע את החיים מבוסס כולו על ישות אלוהית או "כוח עליון" כלשהו<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ועל מנת ש"סדר" זה ימשיך להתקיים או יגיע למצב משופר יש לעשות כך וכך תפילות וטקסים – היעד מושג באמצעות<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">האמונה בו. הבעיה המופיעה לפעמים ב"סדר" כזה היא שבמקרים שבהם אין פירוט מעבר ל"זה רצונו של האל ואנו לא אמורים להבינו" – יש צורך ב"אמונה עיוורת" מאוד חזקה ובמקרים בהם קיים פירוט, כמו למשל בדת היהודית - "היהודים הם העם הנבחר" – כאשר המציאות אינה קוהרנטית לעיקרון הדתי (התרחשות השואה) מופיעים "סדקים"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">באמונה ואצל המאמין החושב (להבדיל מה"אמונה העיוורת") מתחילה להופיע ספקנות. הבודהיזם למשל מציע מנגנון<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">עמיד יותר לסדקים וספקות ע"י הצהרה מראש ב"ארבע האמיתויות" שהחיים במהותם הם סבל (אז על תצפה למשהו אחר)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ואם ברצונך להשתחרר מהסבל עליך לעשות כך וכך. שיטה/תפיסה רווחת נוספת למניעת סדקים וספקות מבוססת על "העולם הבא" ובה עליך לבצע כך וכך טכסים ותפילות, לא כדי שהחיים שלך ישתפרו אלא כדי לקבל "מקום טוב" <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בחיים הבאים (ויהיה זה גן העדן או הגלגול הבא). תפיסת ה"דאו" הסינית אינה מקצינה את הדברים כמו בבודהיזם,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מצד אחד היא אינה טוענת ל"סדר אלוהי" בדברים אולם מצד שני אינה מתמקדת ב"סבל הקיום" אלא בשינוי, בזרימה<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">המשתנה כל העת של החיים החיים אינם סבל אבל בהחלט מצב כאוטי. את הכלים להתמודדות עם כך היא נותנת בכללים לאופן התנהגות ואופי נכון ומתאים. כלומר, אם תיישם את ה"דאו" בחייך, תהיה מסוגל להתמודד עם השינויים והקשיים הבלתי צפויים שיגיעו.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>2. היכולת להיות מרוצה עכשיו.</strong><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">היעד השני קשור הן ליעד הראשון והן לשלישי ולכן תלוי גם בהשגתם (הבנת החיים והידע/יכולת להתמודד איתם)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כמו כן הוא תלוי ביכולת הבעייתית משהו ל"הסתכלות השוואתית הפוכה".<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כאשר אנו מודדים את מידת שביעות הרצון שלנו ממי שאנחנו ומקומנו בחיים ובחברה האנושית, אנו עושים זאת תמיד ביחס לאחרים. ההרגל הנפוץ (והטבעי) של כולנו הוא להשוות לשתי אוכלוסיות עיקריות – לסביבתנו הקרובה (משפחה, חברים, מקום מגורים) ולאותם המוגדרים/מוכתרים כ"מודל הצלחה" (יפים/עשירים/מוכשרים) על ידי התקשורת והתודעה הקולקטיבית הנקראת "ציבור". הבעיה כמובן טמונה בעובדה שרובנו "נופלים" בהשוואה כזו ל"מודל ההצלחה" ואף בסביבתנו הקרובה, תמיד ניתן למצוא שכן, קרוב או ידיד ש"יש לו יותר" (כסף, כישרון, מראה טוב, וכ"ו)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">במקרים רבים משקיע האדם אנרגיות, משאבים וזמן חיים יקר בשיפור מיקומו ביחס לקבוצות אלו ועד מהרה השיפור עצמו הופך לאופן והרגל החיים ללא אפשרות אמיתית באמת ליהנות מהם. העובדה הפשוטה והברורה שתמיד יהיה מישהו במדרגה שמעלי במעמד, מראה, כישרון או כל מדד אחר (אבל אף אחד אינו בדיוק כמוני), משום מה חומקת מהתפיסה המודעת ואילו האדם מתפקד כמענה הנפש שלו עצמו. היעד "להיות מרוצה עכשיו" אם כן תלוי בפיתוח היכולת <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"להסתכל הפוך". גם אם לא נפתר מהצורך להסתכל על עצמנו באופן יחסי/השוואתי לאחר, נוכל לאמן את עצמנו להסתכל<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בכיוון השני של המדרג. כמו העובדה שתמיד יהיה מישהו מעלינו, נכונה באותה המידה העובדה שתמיד יהיה מישהו מתחתינו. אם נדע בכל פעם שאנו עורכים השוואה "לאן הגעתי" או "היכן אני נמצא כעת" לערוך את ההשוואה לכל אלה שגורלם פחות שפר עליהם – נהיה מרוצים. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אמונה/תורה/הבנה שתיתן לנו את הכלי הזה (יכולת הסתכלות השוואתית הפוכה) – תמלא או תשיג את היעד השני. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>3. היכולת להתמודד עם קשיים שעולים בחיים + ההכרה ביכולת זו.</strong><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">היעד השלישי תלוי גם הוא במידת מה ביעדים הראשון והשני, היות וללא הבנת החיים והביטחון העצמי הנובע מכך ומהכרת עצמך ומהיותך שלם עם מי שאתה ומקומך בהם, קשה מאוד לפתח יכולת התמודדות עם הקשיים העולים לעיתים.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בין אם יהיה זה כישלון אישי בלימודים, בעבודה או באהבה ובין עם יהיה זה אובדן אדם הקרוב לנו או אובדן יכולות, סטטוס מעמדי/כלכלי או מצב בריאותי – קשיים אלו אכן יגיעו בשלב כלשהו ואז יהיה עלינו לנסות להתעלם מהם, לנסות לברוח מהם, או להתמודד עימם. בעוד שהתעלמות או בריחה הם הפיתרון הקל והמהיר ביותר ליישום, רק ההתמודדות<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תפתור את הבעיה/קושי באופן שלא יחזור על עצמו ובאותו הזמן תחזק אותנו ויכין אותנו טוב יותר לקושי הבא.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אחת הבעיות הנפוצות במנגנונים הדתיים/אמונתיים היא ההסתמכות על ה"כוח העליון" שיפתור את הבעיה.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בין עם תהיה זו תפישה המושרשת בדת/אמונה ובין עם תהיה זו פרשנות שגויה של המאמין, הבעיה הנה נפוצה ביותר ואפילו מובנת. המשוואה אני מקיים את חובותיי כלפי האל ולכן האל יפתור את בעיותיי נותנת למאמין סדק נוח לבריחה מהמציאות בה מאוד קשה להכיר ולהתמודד. עם זאת, דרך/אמונה רוחנית שתכין את האדם לקשיים כחלק ממציאות החיים<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ובנוסף "תיתן לו כוח" להתמודד עימם ואת הידיעה המוחלטת כי הוא מסוגל לכך – תעמוד בקריטריון היעד השלישי.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ספקנות ובדיקה עצמית - ראה מארמר בנושא "מהי וודאות?"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>יישום חיים רוחניים</strong><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">יישום חיים רוחניים יכול להתבטא באחת משלוש דרכים עיקריות. הדרך הראשונה מוכרת לכל והיא העיסוק המלא והתמידי באותה התורה בה בחר האדם. בין אם יהיה זה נזיר בודהיסטי, תלמיד ישיבה חרדי, כומר קתולי, או אימאם מוסלמי הקדשת החיים המלאה לעבודת האל/הקודש/התורה משמשת כתחליף לחיים עצמם היא החיים וכל השאר רק "נלווה" <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(לצורכי קיום למשל) צורת מימוש רוחנית זו אינה מתאימה לכל אחד, (ולפעמים גם לא למי שנולד לתוכה) <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בחלק מהמקרים היא מהווה הגשמה מוצלחת של הצורך "להעביר את המסר"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">להיות מורה ומדריך לאחרים, לעזור לאלו ש"עדיין לא ראו את האור", לפעמים היא הגשמה של הרצון לפרוש מהעולם<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הגשמי, הנבוב, התחרותי והמעיק ולפעמים היא צורה של "כפרה" עצמית על איזה חטא או אופן חיים חוטא של האדם עצמו לפני הפרישה לחיים רוחניים טוטליים. קיימת גם קבוצת משנה (לא קטנה) בדרך זו המרגישה ומוגדרת <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כ"מי שמקדיש את חייו לאמונה" אך למעשה מעוותת את העקרונות הבסיסיים ביותר של אמונתו הוא (למשל רצח בשם האל/אמונה) הדרך השנייה גם היא נפוצה ביותר והייתי מגדיר אותה כ"להיות בלי ולהרגיש עם" לדרך זו משתייכים כל ה"מאמינים לייט" או המגדירים את עצמם כיהודים, מוסלמים, נוצרים, או כל דת ואמונה אחרת, המאמינים ב"כוח עליון" ומבצעים טקסי פולחן מסוימים כלשהם המתאימים לחייהם, אולם חיים את חייהם לפי מערכת עקרונות מוסריים שונה<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לגמרי מעקרונות הבסיס של האמונה שלהם. כך למשל יימנע יהודי דתי מאכילת חזיר אך לא יראה את השגוי בשקר, רצח, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">או חמדה מכל סוג. הדרך השלישית האפשרית למימוש חיים רוחניים היא לשלב את עקרונותיה של האמונה/דרך רוחנית<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">של האדם באופן סינרגי מוחלט בשאר עיסוקיו ושאיפותיו. בדומה למרקוס אוריליוס שהצליח לשלב ניהול אימפריה<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מוצלחת (כול מערכות צבאיות) בצד עיסוק בפילוסופיה סטואית ולמעשה שילב את הפילוסופיה שלו בכל מעשיו והחלטותיו. את השותפים לדרך זו ניתן להגדיר ככל מי שעסוק בעשייה (להבדיל מהתנזרות או פאסיביות) "חילונית"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לצד שמירה על דרך רוחנית הכוללת מערכת עקרונות ברורה ועקבית. החשיבות ביישום דרך זו היא בהגשמת עקרונות "הדרך" שבחר האדם בכל פן ומעשה של חייו. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ניתן גם לחלק את מימוש החיים הרוחניים לשלוש קטגוריות דומות אחרות. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>בקטגוריה הראשונה</strong> יהיו אלו שהעיסוק בפן הרוחני מוציא אותם כמעט לחלוטין מהחיים הגשמיים. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בקטגוריה זו נמנים נזירים, חלק מהרבנים, הכמרים ומורים רוחניים אחרים וכל מי מסיבה כזאת או אחרת ויתר על ההתמודדות עם החיים (גידול משפחה, פיתוח קריירה ומימוש יכולות עצמיות) ועוסק בעיקר במימוש פן רוחני כלשהו.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>לקטגוריה השנייה</strong> נכניס את כל מי שהעיסוק הרוחני אצלו הוא אינטלקטואלי גרידא. הרבה מהפילוסופים בתרבות המערב<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מתאימים להגדרה זו ואולי ניתן להגדיר כי ההבדל טמון בין ה"עיסוק בפילוסופיה" ל"מימוש פילוסופיית חיים"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לא מעט מההוגים והאינטלקטואלים כיום אוהבים לדון ולהתפלסף על נושאים שונים קטנים כגדולים, מרכזיים וזניחים.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אין ספק שרמת הגירוי השכלי וההתלהבות בעיסוק זה גבוהה כמעט כפי שרמת הנינוחות והשלווה בה נמוכה..<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>בקטגוריה השלישית</strong> יופיעו כל מי שהצליחו לשלב בין העולם הרוחני לעולם הגשמי המעשי. מי שמצד אחד לא <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"פרש מהעולם" ומצד שני לא רק חושב או מתפלסף בנושאי רוחניות אלא מגשים אותה הלכה למעשה בכל מעשיו <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הרגילים ביום יום. יכול להיות לאדם כזה שלב של "חיפושים" בו יתאים יותר לקטגוריה הראשונה ורק אח"כ, לאחר שיבנה ויגדיר לעצמו את הדרך הרוחנית המתאימה לו – יתפנה ליישם אותה בלא מחשבה מיותרת בכל מעשיו.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ישנם גם מתי מעט שבנו לעצמם "דרך רוחנית" באופן טבעי וללא שלב של "חיפושים" ופועלים בדרכם לעיתים בלא מודעות לפן הרוחני אותו הם מגשימים בכל מעשיהם, דיבורם ואופן התנהלותם.<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-4621497539580258089?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-61543697970333652812009-10-31T09:25:00.000-07:002009-10-31T09:25:33.263-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>"המיתולוגיה של עמי העולם"</strong> – ד"ר רוי ויליס<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כרך עבה המאגד תקציר מעולה של מיתולוגיות ידועות יותר וידועות פחות. הכרך ערוך בעיקרו לפי אזורים גיאוגרפיים,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">וכהקדמה מופיעים פרקים הבוחנים את הנושאים המרכזיים המופיעים במיתוס (מוצא העולם, סיבת החיים והמוות,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בריות על טבעיות, גוף ונפש וכ"ו) אני כשלעצמי לא קראתי הכול, אלא התרכזתי באותם המיתוסים שיותר מעניינים אותי.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><a href="http://simania.co.il/bookimages/covers10/100684.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://simania.co.il/bookimages/covers10/100684.jpg" vr="true" width="196" /></a>אחת הדרכים הטובות ביותר ללמוד היסטוריה לדעתי, <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">היא באמצעות ספרות ההומור.<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">למשל – היסטוריה מדינית, פוליטית ו"סתם מנטאליות" של ארץ ישראל בשנים עברו, מומלץ ללמוד דרך ספרי הקריקטורות. <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">במיוחד מומלצים ספרי הקריקטוריסט "דוש" (קריאל גרדוש) לדוגמא- <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><strong>"סליחה שניצחנו"</strong> שנכתב&nbsp;בשיתוף/שילוב הומורסקות של אפריים קישון. <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">למי מהדור הצעיר שעדיין מתעניין ב"קיבוץ של פעם", מומלצים שני ספרים- <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">קריקטורות <strong>"במסגרת"</strong> של "הניק" (חיים ברקני) <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ו<strong>"בקלחת משותפת"</strong> של בנימין גל (הומורסקות)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הורות כיום היא כמעט מקצוע מוכר... <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הדרישות הנוכחיות מהורה ממוצע לגידול וחינוך ילדיו במציאות "כביש מהיר"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בה הידע הרב והבלתי מבוקר לו נחשף הילד מחד והדרישות העולות מעולם משתנה ומתפתח במאה ה 21 הן כל כך גדולות, שהורים רבים זקוקים להכוונה רבה הרבה יותר מבעבר. כיצד "להתגמש, להבין אותו ולבוא לקראתו"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מצד אחד וכיצד ללמד ולחנך אותו לקראת חיים קשוחים ומשתנים באופן שיהיה ערכי מוסרי מצד שני?<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אחד הפסיכולוגים/סופרים שלדעתי מצליח להדריך בכך הוא חיים עומר. <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><a href="http://simania.co.il/bookimages/covers21/218701.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://simania.co.il/bookimages/covers21/218701.jpg" vr="true" width="204" /></a>שני ספרים שלו קראתי ואני ממליץ –<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><strong>"שיקום הסמכות ההורית"</strong> ו"<strong>פחדים של ילדים"</strong><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-6154369797033365281?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-49743218729895945872009-10-31T09:14:00.000-07:002009-10-31T09:14:28.491-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><a href="http://image.allmusic.com/00/adg/cov200/drt500/t588/t58851gbwmt.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://image.allmusic.com/00/adg/cov200/drt500/t588/t58851gbwmt.jpg" vr="true" /></a>"<strong>The Missing Link"</strong> של&nbsp;ה BBC Discovery<br /></div><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">תוכנית העוסקת בניסיון להוכיח את הקשר ולמצוא את החוליה המקשרת בין החיים במים לחיים ביבשה. כיצד מדוע ובאיזה שלבים התפתחו החיים מחיים רב גוניים מפותחים במים לחיים המפותחים ביבשה בקרב בעלי החוליות.<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">(החרקים היו הראשונים לעלות ליבשה, אולם כל היונקים ואנו בכללם התפתחו מדגים בעלי חוליות)<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><strong>"Search for the Ultimate Survivor"</strong> של&nbsp;ה National Geographic <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תוכנית מרתקת הפורשת אפשרות סבירה ונתמכת במיוחד בעובדות של <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ה"עץ האבולוציוני" של האדם. בתוכנית מוצגים סוגים שונים של "קופי אדם" <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ואסטרטגיות ההישרדות שלהם, גם בתחרות מול "קופי אדם"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אחרים. התוכנית מנסה לנתח ולתת תשובה לסיבה מדוע חלק מ"ענפי" העץ האבולוציוני הצליחו ואחרים נכחדו.<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><a href="http://blog.scatmania.org/wp-content/uploads/2008/09/spore_cellphase.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="237" src="http://blog.scatmania.org/wp-content/uploads/2008/09/spore_cellphase.jpg" vr="true" width="320" /></a>תזכורות קשורות והשלמה נוספת – <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הסדרה המעולה בת 7 הפרקים - <strong>"EVOLUTION</strong>" <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(של PBS NOVA)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הספר – <strong>"כמעט כמו לוויתן"</strong> (סטיב ג'ונס)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">משחק מחשב מעולה לכל הגילאים – <strong>SPORE</strong><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">משחק "אבולוציוני" המתחיל בחיים פשוטים בים, שכדי לשרוד (לאכול, להתרבות ולא להיטרף) –<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">צריך לבנות "גוף" מתאים מחלקים שונים <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(התפתחות סליל ה DNA) להתקדם הלאה ליבשה, להתפתח עוד ו... <br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-4974321872989594587?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-47405974185134107142009-10-29T10:42:00.000-07:002009-10-29T10:42:07.968-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">סדרת ספרי <strong>"המשחק של אנדר</strong>" – אורסון סקוט קארד <br />סוג: מדע בדיוני. הסדרה כוללת כשבעה ספרים המגוללים את קורותיו של אנדרו וויגין, בתקופות שונות (בעתיד)<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">במקומות שונים ומזוויות מבט שונות. אנדרו הנו אדם רב כישורים שנוטל חלק מרכזי באירועי תקופה ותהפוכות גורל דרמטיות בכדור הארץ ומחוצה לו. לעיתים הוא מוביל ולעיתים מובל ע"י האירועים וללא ספק מושפע ומשלם מחיר אישי כבד. מעבר לעלילות הספרים המרתקות והמותחות מעלה הסופר תדיר שאלות בסיסיות של מוסר אישי וחברתי ובודק לעומקו של עניין את נושא הסובלנות לאחר. הספרים, ובמיוחד "קול למתים" ו"קסנוסייד" מעלים שאלות כגון האם<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אנו באמת סובלניים כלפי אחרים? האם אנו יודעים, הן ברמה האישית והן כחברה לנסות להבין ואולי אף לקבל אחרים<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">ששונים מאיתנו. האם אנו יודעים ומוכנים להיות סובלניים רק כלפי הדומים לנו, במראה, בחשיבה, במנהגים?<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">האם נדע באמת לקבל את מי שבמהותו כה שונה מאיתנו? האם אנו יודעים לעשות זאת כיום? <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">כרונולוגית הסדרה מתחילה בספר "המשחק של אנדר" אולם המלצתי היא להתחיל דווקא עם "קול למתים"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">להמשיך עם "המשחק של אנדר" אח"כ "הצל של אנדר" ואחרי כן כל אחד מספרי ההמשך.<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><a href="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/8/89/קול_למתים.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/8/89/קול_למתים.jpg" vr="true" width="207" /></a><strong>"קול למתים"</strong> – אורסון סקוט קארד <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">ספר הבנוי כספר מתח דרמטי שעשוי ל"ערער" מעט את הקורא ובקריאה שנייה אולי גם לגלות דברים ורעיונות חדשים.<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">הספר מתרחש בכוכב לכת אחר ("לוזיטניה") בו יש מושבת בני אדם ועוסק בנקודת המגע שלהם עם האוכלוסייה המקומית (והחייזרית) הספר בונה היכרות עם כמה דמויות מפתח ובונה לאט לאט הצטברות "מסה" קריטית של מאורעות, <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">הן ברמה האישית של הדמויות והן ברמת החברה האנושית כולה - <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">עד לפיצוץ הבלתי נמנע בחלק האחרון. <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><strong>"המשחק של אנדר"</strong> – אורסון סקוט קארד<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">ספר זה עוסק בתחילת הסאגה ומבהיר את הרקע להתרחשויות "קול למתים".<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><strong>"הצל של אנדר"</strong> - אורסון סקוט קארד<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ספר מקביל ל"המשחק של אנדר" המסופר מנקודת מבטו של "בין", צעיר בעל יכולות מיוחדות וסיפור חיים מרתק,<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">שפוגש את אנדר, מתעמת איתו, לומד להעריך אותו ומבין אותו באופן בו אף אחד אחר כנראה לא יכול.<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><a href="http://opus.co.il/images/348-261.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://opus.co.il/images/348-261.jpg" vr="true" width="199" /></a><strong>"הצל של ההגמון"</strong> - אורסון סקוט קארד <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">ממשיך בקורותיו של "בין" בתקופה שלאחר עזיבתו של אנדר את כדור הארץ.<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>"בובות צללים"</strong> – אורסון סקוט קארד<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">המשך קורותיו של "בין" בכדור הארץ, מאבקיו, היכרותו ושיתוף פעולתו עם אחיו של אנדר ותרומתו לאנושות.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><strong>"קסנוסייד"</strong> – אורסון סקוט קארד<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">משמעות המילה המקורבת ביותר: השמדת עם זר. הספר עוסק בהמשך המאורעות על "לוזיטניה" כוכב הלכת שהפך לביתו של אנדרו ובו נבנית התנגשות שנייה בין ילידי הכוכב והמין האנושי שכנראה עוד לא באמת למד מלקחי העבר. <br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;"><strong>"ילדי המחשבה"</strong> – אורסון סקוט קארד<br /></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">הספר האחרון בסאגה, המביא לידי סיום דרמטי של המאורעות העוסקים במפגש בין מינים שונים ואף שואל <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"מהו מין תבוני?" איפה נקודות הדומה ואיך ניתן לגשר על נקודות השונה בין המינים? וכמובן האם צריך/ראוי?<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">קריאה מהנה!<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-4740597418513410714?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-83638771424873360002009-10-28T09:31:00.000-07:002009-10-28T09:32:01.994-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>מדוע קשה לנו להיות מרוצים?</strong><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לשאלה זו קודמת שאלת בסיס אחרת: "האם אנו מרוצים?" את המונח "מרוצה" אפשר להחליף במילים אחרות,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כגון: "שבע רצון "מסופק" "שלם" או אפילו "מואר" אך העיקרון זהה, האם אנו מסוגלים ליהנות מחיינו כפי שהם, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">או שאנו נמצאים במרוץ מתמיד אחר הסיפוק הבא, השלב הבא, הדרגה הבאה והניסיון הנואש להשוות תנאים עם <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אותו מי "שמעלינו". כנראה שהתשובה היא בדרך כלל לא. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אנו עשויים לחוש סיפוק זמני מהישג, דרגה משודרגת או הצלחה בתהליך או תחום כלשהו, אולם זמן קצר לאחר מכן, נחזור להתרוצץ ב"מבוך העכברים" הזה שנקרא חיים כדי לחפש את הגבינה הבאה.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ישנם מעטים שבמחיר גבוה (פרישה מחיים אקטיביים של הישגים) הגיעו לאותה "נירוונה" בה השלווה שורה בהם.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אולי צדק הסוכן סמית' שטען ב"מטריקס" ש"המין האנושי מגדיר את עצמו דרך סבל". נראה שמייד כאשר אנו מגיעים<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">למצב של סיפוק, אנו מתחילים להגדיר את הסיפוק הבא שחסר לנו ועד שאנו משיגים אותו (ולפעמים איננו מסוגלים) –<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אנו נמצאים במצב של אומללות, או לפחות חיים שאינם מאושרים לגמרי.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מדוע אם כן קורה הדבר? לכולנו יש בנוסף למגרעות המראה, האופי, הכישלונות והסטטוס החברתי/כלכלי, גם צדדים טובים, יפים, כישרונות והצלחות, כולנו נמצאים בסטטוס חברתי/כלכלי גבוה יותר מרבים אחרים בעולם.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כאשר בודקים את הגדרה ל"שביעות רצון" (חוקרי עבודה רבים התעסקו בנושא כדי לפתח שיטות להגדלת מוטיבציה בקרב העובדים...) מגלים כי הכוונה היא לסגירת הפער בין מה שאני רוצה (להיות, להגיע אליו) לבין מה שיש לי <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(מי שאני, איפה שאני נמצא) כמובן שהן הגדרת המטרה והן הגדרת הסטטוס הנוכחי של אדם הן סובייקטיביות לחלוטין.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אם כך, ובהתחשב בעובדה שתמיד יהיו אנשים אחרים יפים, כשרונים ומוצלחים יותר הנמצאים בסטטוס חברתי/כלכלי<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">גבוה יותר, מבחינה לוגית זהו מעגל קסמים שאינו ניתן להתרה. אנו יכולים לומר לעצמנו בכל פעם מחדש "אני רק רוצה להגיע למטרה/שדרוג הבא ואז אהיה מסופק/מרוצה". האם המוטיבציה והאמביציה הם המכשול? האם ניתן לחיות באושר בלעדיהם? האם ייתכן שהכלבים והחתולים, שעושים מעט מאוד ומקבלים חיים נוחים ופשוטים מאוד, "למדו את הטריק?"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אולי זהו פשוט המנגנון האבולוציוני הטבוע בנו ודוחק בנו כל הזמן להתקדם, להשתפר, להגיע גבוה יותר ויותר?<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">האם נעשינו קורבן של הצלחתנו כמין, שפיתח למען הישרדותו את יכולתו לחשוב ואז, כשהגענו להכרה כי איננו מאושרים וכי איננו מסוגלים להיות מאושרים הבנו את גודל האירוניה? אולי צדק "סייפר" כשאמר "הבורות היא אושר"?<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אינני מתיימר לספק תשובות מוחלטות וחד משמעיות, אולם נראה לי שניתן לחיות חיים מלאים יותר מ"חיים של בורות"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">או אפילו מחיים של "נירוונה פסיבית" מאושרים, אך רחוקים מעשייה אקטיבית, מהגשמה עצמית ועזרה לזולת, מהסיפוק שבהקמת משפחה וההשפעה על עיצוב ילדיך, מחוויית חוויות שונות (גם שליליות) ומההעזה שבשינוי עצמך וחייך.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הקושי שבהתרת המעגל הוא קשה, אך אולי לא בלתי אפשרי. אם נצליח להפנות את מבטנו ותשומת ליבנו לכיוון השני<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">של מעגל הקסמים, דהיינו, לכיוון כל אותם אנשים שגורלם פחות שפר עליהם, נסגור פער הציפיות ואולי נרגיש סיפוק.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אולי אפילו נצליח להיות שבעי רצון מעצמנו (שלא לומר מאושרים..) <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שתי נקודות תורפה עולות מייד מרעיון זה, הראשונה והברורה ביותר היא – זה יפה בתיאוריה אך קשה עד בלתי אפשרי<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בביצוע. אופיינו והרגלי חיינו שחלקם טבועים בנו במבנה הגנים ובמנגנון ה"אפיגנטי" שלנו הנם חלק כל כך מהותי ממי שאנחנו שאנו אפילו לא מודעים לחלק ממנו (התת-מודע)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כדי להתגבר על בעיה קשה זו, צריך אם כך כוחות נפש רבים, הכרה אמיתי ועמוקה של "העצמי" שלנו והרבה אימון וסבלנות (לתרגול אופן שינוי נקודת המבט שלנו).<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">נקודת התורפה השנייה היא שאם אכן נצליח "לשבור את המעגל" לשנות את נקודת המבט ולהיות מרוצים ממי שאנחנו והיכן שאנו נמצאים, במצב תמידי של שביעות רצון עצמית, נהפוך מבלי משים לאותה "רכיכה מאושרת" הנמצאת בעולם משלה, במצב כמעט מסומם, בבורות מאושרת. נקודת תורפה זו חומקת מפתרונם של רבים וטובים, מהודו (בודהיסטים)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ועד כוש (בוגרי "אשרם" למיניהם, "מוארים" וסתם עייפי מרוץ החיים מסוגים שונים)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">המטרה, אם כן התחדדה והתלבנה להכרת עצמך, הפניית מבטך ההשוואתי לכיוון השני, אך ללא פרישה מהחיים עצמם,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ללא ויתור על התקדמות, עשייה, שינוי וחיפוש מטרות חדשות. הפתרון – מי חכם ויידע?<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><strong>"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך"</strong><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-8363877142487336000?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-43182124135597911472009-10-28T08:55:00.000-07:002009-10-28T09:18:04.618-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>"הפילוסופים הגדולים"</strong> – בריאן מגי <br /></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://simania.co.il/bookimages/covers0/766.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://simania.co.il/bookimages/covers0/766.jpg" vr="true" width="191" /></a><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מוגדר ובצדק "מבוא לפילוסופיה מערבית". הספר עובר על רוב הפילוסופים המרכזיים במערב, מאפלטון (הכולל בכתביו גם את סוקרטס מורהו) <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ועד לויטגנשטיין ובכל פרק/פילוסוף משוחח עם מומחה לאותו הפילוסוף<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">באופן שמעלה את עיקרי תורתו. הספר מעולה לטירונים בתחום הפילוסופיה <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(אך רק במידה שיש בהם עניין/סקרנות) כמובן שאין צורך להסכים עם ניתוחו של בריאן מגי או של המומחה איתו הוא מתדיין, אלא רק לעורר חשיבה בנושא.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>"101 מושגי יסוד בפילוסופיה"</strong> – פול אוליבר<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ספר קטן ואידיאלי לתפקוד כמשלים למבוא לפילוסופיה המערבית. ערוך כאנציקלופדיה מקוצרת ונוח ביותר לשימוש. הספר הנו אחד מסדרת ספרים דומים בנושאים שונים (101 מושגי יסוד באבולוציה, באסטרונומיה, בפסיכולוגיה וכ"ו)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>"האדם מחפש משמעות"</strong> – ויקטור פראנקל<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ספרון מפורסם השייך יותר לתחום הפסיכולוגיה (או פסיכותראפיה) <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אך מעניין ביותר, הן כסיפור חייו של המחבר,שניצל ממחנות הריכוז ויצא משם <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">עם פילוסופיית חיים מעניינת ומועילה,&nbsp;שעיקרה - <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אם תמצא לך מטרה/משמעות בחיים, חייך יהיו מלאים, משמעותיים וחסונים <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הרבה יותר.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>"קרל יונג"</strong> – אלחנן גפני<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">המחבר פורש בספר קטן זה (110 עמודים) בצורה מעניינת ומרתקת, הן את סיפור חייו והן את עיקרי תורתו של יונג.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לא צריך לאהוב או ללמוד פסיכולוגיה כדי ליהנות מהספר, האדם עצמו מרתק, ותורתו גורמת לנו לחשוב שוב על חיינו<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אבל הפעם מנקודת מבט שונה. אני מוכרח להודות שמבחינתי אין כל "קרב" בין תורת פרויד ויונג (יונג לוקח בסיבוב..)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לא נדרש ואולי אי אפשר להסכים עם כל רעיונותיו של יונג, אבל בהחלט מומלץ לכל מי שמעוניין להציץ אל תוך עצמו.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-4318212413559791147?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-20494004568218602482009-10-26T13:02:00.000-07:002009-10-28T08:42:30.148-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">סאגת "שר הטבעות", עלילות "ההוביט" ומאורעות "הסילמריליון" ו"סיפורים שלא נשלמו"<br /></div><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">את ספרי הפנטזיה של טולקין ניתן לקרוא כילד סקרן, כנער מרדן, כצעיר פעלתן, כמבוגר עסקן וכזקן חכם.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הם כולם דומים האחד לשני בסגנונם ועם זאת שונים במידה שקשה להגדיר. מה שאחיד לגמרי בכולם היא<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">העובדה שלקורא שמוחו פתוח לז'אנר הפנטסיה – הם מדהימים, מעניינים, מרתקים, סוחפים וכמעט שלא ניתן<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לעצור לאחר שמתחילים בקריאתם (אני יודע, אני יודע, מחר יש עבודה/לימודים/בילויים נוווווורע חשובים אבל..) <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">סדר הקריאה המומלץ בעיני – שלישיית "שר הטבעות", אח"כ "ההוביט", ואח"כ "הסילמריליון" ו"סיפורים שלא נשלמו"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אין זה סדר כרונולוגי, לא של הכתיבה ולא של המאורעות המסופרים בעלילה וניתן להתחיל דווקא ב"ההוביט".<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">טולקין עצמו היה פרופסור ללשונות אנגליות עתיקות ובעל יכולת ייחודית ליצירת עולם פנטסיה שלם, על עמיו וגזעיו השונים, על לשונם, מנהגיהם, דרך חייהם, ההיסטוריה שלהם, האדריכלות, האומנות שלהם ואופיים המיוחד.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><b>"שר הטבעות" (חבורת הטבעת, שני מגדלים, שובו של המלך)</b> – ג'ון רונלד רעואל טולקין <br /></div><div class="separator" style="border: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_4NuZ0gulMqI/SHR7YhOXewI/AAAAAAAAACk/h03Xhw_5G9s/s1600/lord+of+the+rings+the+ring.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_4NuZ0gulMqI/SHR7YhOXewI/AAAAAAAAACk/h03Xhw_5G9s/s320/lord+of+the+rings+the+ring.jpg" vr="true" /></a><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שלישיית ספרים זו הנה כנראה המוכרת ביותר מכולם עקב סרט הקולנוע.. בשום פנים ואופן לא לוותר על קריאת הטרילוגיה רק מפני ש"ראיתי כבר את הסרט"! הסרט הוא אומנם ההמחזה הטובה ביותר שנעשתה לספרים <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(והיו הרבה) אבל יש בו יותר מדי שיקולי חוסר בזמן, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"רצון הקהל הרחב" וסתם אי דיוקים מעצבנים בבעיות שכתובי "אגו-טריפ" של הבמאי פיטר ג'קסון. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שלישיית הספרים מגוללת את קורותיו של "הוביט" <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בשם פרודו, חלקו הניכר במאורעות דרמטיים המתרחשים ב"ארץ התיכונה" ושל גיבורי חרב, קוסמים, מנהיגי אדם ו"בני לילית", גמדים, יצורי אופל ועוד רבים אחרים<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">במאבקם המורכב וההרואי בכוחות האופל של "סאורון"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><b>"ההוביט" -</b> ג'ון רונלד רעואל טולקין<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ספר הניתן לקריאה בנפרד מטרילוגיית "שר הטבעות" ועוסק בקורות הוביט בשם "בילבו באגינס" היוצא בניגוד גמור<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לאורך חייהם השליו והמשעמם משהו של ההוביטים – למסע הרפתקאות עטור סכנות עם חבורת גמדים קשוחים,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">טבעת קסמים אחת (שעוד מיועד לה תפקיד מרכזי בהמשך העלילה הכרונולוגי ב"שר הטבעות")<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לעימות מכוון עם דרקון גזלן (איפה שיש תכשיטים וזהב יש תמיד גם גמדים ודרקונים..)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כמו כן ישנו סיפור מעניין לגבי התרגום של הספר מאנגלית <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(תורגם על ידי טיסי חיל האוויר שנפלו בשבי המצרי במלחמת יום כיפור, בזמן היותם בשבי)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="border: medium none; text-align: right;"><a href="http://simania.co.il/bookimages/covers64/647842.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://simania.co.il/bookimages/covers64/647842.jpg" vr="true" width="204" /></a>"<b>הסילמריליון"</b> – ג'ון רונלד רעואל טולקין <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ספר המתאר את העידנים שקדמו למאורעות "ההוביט" ו"שר הטבעות" <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ודרכו מתחוורים רבים מדברי המסתורין המסקרנים המופיעים ב"ההוביט" <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ו"שר הטבעות". מסופר על מקור בני הלילית ב"תקופת הזהב" שלהם בהרחבה,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">על מקור כוחות האופל, סאורון, הקוסמים, הדרקונים, הגמדים ובני האדם הראשונים. הספר אינו בנוי כעלילה רציפה אלא יותר כקובץ סיפורים שנערכו יחד (ע"י בנו של טולקין) והוא יותר קשה לקריאה והבנה, מה גם שהתרגום <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">של עמנואל לוטם אינו נוח ומומלץ למי שמסוגל לקרוא באנגלית ברצף, ללא איבוד ההנאה - לקרוא את הספר באנגלית.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><b>"סיפורים שלא נשלמו"</b> – ג'ון רונלד רעואל טולקין <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">קובץ סיפורים משלימים, פחות כולל ומסביר ומנקודת מבט היסטורית, אך כתוב באופן מעניין יותר, עלילתי יותר וכולל סיפורים מעניינים ודרמטיים שלא ישכחו על נקלה ממחשבתו וליבו של הקורא.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כולל סיפורם הטרגי של הורין וטורין, קורות ממלכת "נומנור" <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(אראגורן/אלאסר הנו צאצא שלהם) ורקע משלים למאורעות "שר הטבעות" <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כפי שקיבץ וערך בנו של טולקין כריסטופר.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הנאה צרופה ולילות לבנים מובטחים!..<br /></div><div class="separator" style="border: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://simania.co.il/bookimages/covers20/205362.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://simania.co.il/bookimages/covers20/205362.jpg" vr="true" width="203" /></a><a href="http://simania.co.il/bookimages/covers4/46750.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://simania.co.il/bookimages/covers4/46750.jpg" vr="true" width="209" /></a><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-2049400456821860248?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-45107202492910668442009-10-24T02:45:00.000-07:002009-10-28T09:17:02.865-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://www.aplaton.co.il/images/484-5.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://www.aplaton.co.il/images/484-5.jpg" vr="true" width="216" /></a><strong>ספרי הומורסקות</strong> – אפרים קישון.<br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">ספרי ההומורסקות של אפרים קישון כתובים בכישרון הגובל בשערורייה. בסיפורים הקצרים שבספריו - ה"הומורסקות" הצליח קישון להעלות כל דבר שאירע בשגרה הישראלית במשך 30 שנה ולהפוך אותו לאבסורד המתחיל בשעשוע ונגמר בשאגות צחוק המאיימות לחנוק את הקורא מחוסר אוויר. הסגנון החד והמלוטש, הדמויות המיוחדות וסיפורי העלילה הפרועה של האזרח הקטן, שבסה"כ מנסה לחיות את חייו בשגרה משעממת <br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">(אך הדלת נעולה והמפתחות אצל הג'ינג'י..)<br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">מכתירות את קישון כסופר ההומור הטוב והמצליח ביותר מאז קום המדינה. ספרים מוצלחים במיוחד בעיני – <br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">"פרטאצ'יה אהובתי" (ההגדרת המהות הטובה ביותר של הישראלי המצוי)<br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">"ספר הסאטירות" הראשון והשני, "ספר משפחתי" <br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">(לא להחמיץ את "מסטיק עם פסים"!) ו"ספר המסעות" כפריטי חובה.<br /></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מעבר לקריאה, מומלץ להשתמש כספר הקראה לבני זוגכם וילדכם <br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">בטרם כיבוי האורות (עדיף בהחלט על סיפורי בלהות כ"כיפה אדומה" העשויים לערער כל נפש ילד בריא..) <br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://www.haayal.co.il/images/2265.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://www.haayal.co.il/images/2265.jpg" vr="true" width="238" /></a><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-4510720249291066844?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-31820677880467272802009-10-24T02:42:00.000-07:002009-10-28T09:26:00.571-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"</strong> – דוגלס אדאמס<br /></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://img2.tapuz.co.il/forumArticles/articleImages/2709200677128.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://img2.tapuz.co.il/forumArticles/articleImages/2709200677128.jpg" vr="true" width="209" /></a><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הספר המקורי (אנגלית) נכתב כספר בחמישה חלקים והתרגום לעברית נעשה בחמישה ספרונים (100-200בהתאם לפרקים בספר המקורי) שמותיהם:<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">1. "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">2. "המסעדה שבסוף היקום"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">3. "החיים היקום וכל השאר"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">4. "היו שלום ותודה על הדגים"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">5. "לא מזיק ברובו"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">העלילה ובעיקר הסגנון הוא ייחודי ושמור לסופר המבריק הזה שהצליח לשלב מדע עתידני (כיצד מדענים חושבים שיהיה בעתיד), מדע בדיוני <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(השתוללות הדמיון הפורה) והומור בריטי פרוע. העובדה שבסיום הפרק הראשון כבר מושמד כדור הארץ (ע"י עובדי מע"צ חלל כדי לפנות מקום ל"נתיב חללי מהיר") "זורקת" את הקורא מתבניות המציאות המוכרת והברורה לו ובכמה מהלכי עלילה מופרעים לגמרי ובעת ובעונה אחת הגיוניים לגמרי ומכניסה אותו לרכבת שדים מהירה ופראית שהדבר היחיד היכול להפרידו מהספר הוא ההכרח להביא ממחטה לניגוב דמעות צחוקו הבלתי נשלט.. לא כל הספרים באותה הרמה אבל בכולם יש שורות, פסקאות ודמויות בלתי נשכחות שמקומם בפנתיאון הספרות מובטח. מהבנת אופן היווצרות כדור הארץ ומטרת תפקודו <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(לא, זה ממש לא מה שאתם חושבים) ועד להנדסת מנוע החללית המהירה ביותר ביקום (זה שמבוסס על חדשות רעות לא הצליח למשל, מכיוון שאע"פ שחדשות רעות תמיד מגיעות הכי מהר, אף אחד בכוכב ביעד לא ממש רצה שהחללית תגיע..) העלילה מקורית, מבריקה, מצחיקה ומעוררת מחשבה נוספת. תמצאו בו למשל את התשובה למהות החיים (42), שימושים יצירתיים במיוחד למשחק הקריקט והנחיות כיצד לעוף באוויר (בתמצית – ליפול על הקרקע ולהחטיא). הסרט האחרון שניסה להתמודד עם היצירה היה מצ'וקמק לדעתי, וערבב חלקי עלילה של החלק הראשון עם ארבעת האחרים והצליח רק בהתאמת קול מתאימה להפליא למרווין, הרובוט הגאון המלנכולי. שוב – באנגלית יותר מוצלח לקרוא, אבל גם התרגום העברי מעביר את המסר.<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-3182067788046727280?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-27022456777414360252009-10-22T09:41:00.000-07:002009-10-24T02:06:45.174-07:00בחשבנו על המילה "מחנך" עולה במוח רובנו המילה "מורה", אך האם מחנך הוא בהכרח מורה? והאם מורה הוא בהכרח מחנך? האם המורה קודם "מלמד" ואח"כ "מחנך, או שמא להיפך? מיהם המחנכים שאינם מורים? האם "מדריך" הוא מחנך? האם כל הורה הוא מחנך? ועד כמה אנו "מחנכים" אחרים במשך שיגרת יומנו? (במודע ולא במודע) דומה שרחבה היריעה וקצר הדף מכיסוי הנושא כולו...<br />במשך חיינו אנו נתקלים בדמויות חינוכיות רבות, חלקן מורים וחלקם אינם, חלקם עוסקים בחינוך במודע ואחרים מחנכים ללא כוונה ומודעות לעניין, חלק מחינוך זה הנו שגוי מעיקרו, חלקו נכון, אך מכוון אותנו לכיוונים שגויים שאינם מתאימים ומועילים לנו וחלק מאיר לנו את דרכנו באור גדול שלעיתים אף ממלא אותנו מבפנים בהבנת החיים (או לפחות הבנת חלק נוסף בפאזל החיים) ורכישת היכולת למימוש עצמי מקסימאלי. מה חשוב יותר שיהיה במחנך האידיאלי אות נרצה לנו ולילדינו?<br />האם ידע וחוכמה, או היכולת להעבירם לאחרים? האם אופי מוסרי וטוב, או היכולת לבקרה עצמית, גמישות ופתיחות?<br />האם היכולת "להתחנך" תלויה יותר במחנך, או יותר בנו כחניכים? אם נסכים כי אין בנמצא אדם "יודע כל" ובכל אדם יש<br />שילוב של חזקות וחולשות, נבין את החוכמה באמרה "מכל מלמדי השכלתי" ואם נרחיב זאת לאופן בו אנו מתנהגים,<br />לאופן בו אנו פתוחים לקבלת דבר מה של חוכמה מכל אדם שהוא, יתכן מאוד שנרוויח רבות.<br />בעולם אידיאלי, יוכלו אותם "מחנכים אידיאלים" מוכשרים להסתדר, זוגות, זוגות עם חניכיהם, בהתאמה לפי תחומי הצורך,<br />נותן מול מקבל... היות ולדאבוננו איננו חיים בעולם אידיאלי, כדי לקבל את אותו ה"חינוך" לו אנו זקוקים, אותו "כיוון"<br />או "תיקון" דרך, אותה הרחבת אופקים או קבלת זווית הסתכלות אחרת על בעיותינו עלינו לשנות את התנהגותנו בשני אופנים: האופן בו אנו חושבים על עצמנו והאופן בו אנו חושבים על "מי שראוי לחנך אותנו"<br />האופן הראשון נוגע להרגל מזיק (ושכיח) שלנו לחשוב כי "אנו יודעים כבר את הכול" אם נשנה אופן מחשבה זה במעט<br />ל"אנו יודעים כמעט את הכול" נוכל להיות קצת יותר פתוחים לקבלת אותה השלמה למה שאנו כבר יודעים על החיים.<br />אופן המחשבה השני "מי ראוי לחנך אותנו" צריך לעבור שינוי מ"רק מי שמקצועו הוא מורה/מרצה" ו/או<br />"רק מי שמצליח בחיים" לפתיחות של הקשבה לכל אדם בכל מקום ובכל גיל. כך נוכל לסנן את רוב ה"רעש"<br />הנובע ממידע וידע מוטעה, או בלתי מתאים לנו, ולהוציא את אותו הידע, רעיון, מחשבה או תפיסת חיים שיוכל לכוון אותנו לכיוונים טובים יותר לנו. כל אחד מאיתנו הוא למעשה גם קצת "מחנך" בין אם אתה הורה לילד, מנהל עובדים, מדריך כלשהו, או פשוט אדם המשוחח עם אדם אחר, הידע שלך ותפיסת עולמך "דולף" כל הזמן כחינוך לאחרים.<br />בהחלט יתכן שעדיף להיות מחנך מוכשר לדבר מה שהוא עצמו אינו מודע לכך, מאשר אותו "מחנך" שאינו מוכשר, המנסה,<br />ללא הרף להעביר ביקורת על אחרים ולחנכם בדרכו (הצדקנית והקולנית בד"כ..)<br />לסיכום, ניתן לומר כי מחנך הוא טוב הוא אדם טוב בעצמו, בעל ידע וחוכמה בתחומים מסוימים ובעל יכולת להעביר זאת לאחרים. היכולת שלנו לזהות אדם כזה, תלויה בעיקר בעצמנו, כמו גם היכולת שלנו לזיהוי צרכינו, חולשותינו וחסרונותינו<br />כדי לקבל מצד אחד ויכולתנו להכיר ולבקר את אופן העברת החינוך שלנו לאחרים.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-2702245677741436025?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-22463101092340202212009-10-22T09:37:00.000-07:002009-10-28T09:25:16.199-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/SuCKky6SZBI/AAAAAAAAAB8/zgxfxnIlOBY/s1600-h/scan0030.jpg"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395464718336025618" src="http://4.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/SuCKky6SZBI/AAAAAAAAAB8/zgxfxnIlOBY/s320/scan0030.jpg" style="float: left; height: 320px; margin: 0px 10px 10px 0px; width: 207px;" /></a> "טאו לכל יום" – דנג מינג-דאו. <br /><div><br />ספר המתפקד כמילון מורחב או אנציקלופדיה לסימולים, מונחים ורעיונות ה"טאו". הספר ערוך, כתוב ומעוצב בצורה יוצאת מהכלל ומהווה בעצם שער לעולם ה"טאו", תפישתו והנחיותיו לדרך חיים נכון ושלם יותר.<br />ה"טאו" אינו דת, כת או אמונה. אין לו אל או אלים והוא "מסתדר מצוין עם אמונות ודתות מכל הסוגים בתנאי מרכזי אחד: מתינות. <br /></div><div>אין בו מקום להרג בנים על קידוש השם, מסעות צלב עקובים מדם או ג'יהד רצחני. ה"טאו" גם לא דורש סגפנות וחיי נזירות מתבדלים ובכל זאת הוא מדריך רב עוצמה וערך לחיים מלאים ושלווים יותר. <br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-2246310109234020221?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-9817193077175934252009-10-22T09:35:00.000-07:002009-10-28T09:24:50.087-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/SuCKJ87X37I/AAAAAAAAAB0/p0ze5PqGJ9c/s1600-h/scan0031.jpg"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395464257168465842" src="http://1.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/SuCKJ87X37I/AAAAAAAAAB0/p0ze5PqGJ9c/s320/scan0031.jpg" style="float: left; height: 320px; margin: 0px 10px 10px 0px; width: 207px;" /></a><br /><div>"טאו דה צ'ינג" – לאו טסה.<br /><br />ספר שנחשב יחד עם ה"אי צ'ינג" לבסיס פילוסופיית ה"טאו" (או "הדרך") הסינית. הספרון קצר אומנם אך בהחלט לא קל לקריאה והבנה. אין בו עידון ו"תרגום"<br /></div><div>הכוונה לשפה בת ימינו והוא נכתב בסין במאה החמישית לפני הספירה.<br />יש בשולי הטכסט הבהרות של המתרגמים שעוזרות לפעמים, אך הוא אינו מומלץ ל"קריאה שוטפת" כספר עלילתי והתוצאה עשויה לנוע בין פספוס הכוונה לשריפת הפיוזים במוח מהמאמץ...<br />אמרה ומהות מרכזית: <br /></div><div>"זה אשר יודע אחרים הוא חכם, זה אשר יודע עצמו הוא מואר"<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-981719307717593425?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-8921309159224876192009-10-22T09:33:00.000-07:002009-10-28T09:24:05.837-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/SuCJo8lsM0I/AAAAAAAAABs/eqUSrwYZv84/s1600-h/scan0032.jpg"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395463690141840194" src="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/SuCJo8lsM0I/AAAAAAAAABs/eqUSrwYZv84/s320/scan0032.jpg" style="float: left; height: 320px; margin: 0px 10px 10px 0px; width: 312px;" /></a>"מורה דרך זן" – דיוויד שילר<br /><br />ספרון אמרות זן ממקורות וסוגים שונים הטוב ביותר מסוגו<br />(ויש רבים..) שאני ראיתי. יש בספרון הרבה "אמיתויות"<br />ואמרות חוכמה לצד הסברים קצרים על מהות הזן.<br />לחלק מהאמרות לא התחברתי וחלקן האחר העיר והאיר אותי<br />בפשטות האמיתית שבהן והפך להיות חלק בלתי נפרד ממני.<br />חלקן גורמות לרגע של "יוריקה" מיידית וחלקן מחלחלות<br />לאט לאט לתודעה ובקריאה שנייה או שלישית מגלות את<br />משמעותן הנסתרת.<br />אמרה ומהות מרכזית: "אל תנסה לחפש את עקבות רגליהם של הזקנים, חפש את מה שהם חיפשו"<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-892130915922487619?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-2795539330237937882009-10-15T08:24:00.000-07:002009-10-15T08:25:59.082-07:00מהם גבולות הידע האנושי והאם ניתן לדעת משהו בוודאות?<br />כיצד ניתן לוודא שהידע הנמצא ברשותנו ו/או המסקנה שהפקנו, אכן נכונים?<br />לפני כמה מאות שנה "ידאו בוודאות" כי העולם הוא שטוח, מעט אח"כ, כאשר כבר גילו שהעולם הנו כדור, "ידעו" כי כדור זה נמצא במרכז היקום, אשר סובב מסביבו.. כיום למיטב ידיעתנו, סובב כוכב הלכת הקטן שלנו כוכב ממוצע הנקרא בפינו "שמש" (או "סול") וכל המערכת הזו נמצאת בפאתי גלקסיה ספירלית ממוצעת הכוללת יותר ממאה מיליארד מערכות כוכב ("שמש") הנקראת בפינו "גלקסיית שביל החלב" אשר גם היא רק אחת מיותר ממאה מיליארד גלקסיות ביקום! גיל כדור הארץ נחשב עד המחצית השנייה של המאה ה 19 לכמה אלפי שנים בלבד וההערכה המדויקת ביותר כיום עומדת על 4.6 מיליארד!<br />אפילו גאון כאיינשטיין לא הבין בזמנו כי המשמעות ההכרחית מהתיאוריה שלו היא שהיקום אינו סטטי<br />אלא מתפשט (ואפילו בקצב מואץ!) אפילו הבנת המסקנות אליהם הגיעו הפיזיקאים מעמיסה קשיים בלתי אפשריים על יכולת התפישה של מוחנו במאה ה 21. מהו "יקום אינסופי"? מוחנו ישר "קופץ" לשאלה "מה יש מעבר ל"אינסוף"? לתוך מה היקום מתפשט? כנראה שמוחנו בשלב זה אינו מסוגל לבצע הבנה שכזו (אולי מוח גזעים תבוניים מתקדמים אחרים מסוגל?) בחיפוש ה"תיאוריה של הכול" שתסביר את כלל ההתנהגויות ביקום, כולל רגע "המפץ הגדול" מובילות תיאוריות מוזרות עוד יותר כגון תיאורית ה"על מיתרים" הגורסת ריבוי ממדים (כנראה 11 בסה"כ) אשר לרובם איננו מודעים ואיננו מסוגלים לראות, תיאוריית "ריבוי היקומים" בה במקביל ליקום שלנו מתקיימים יקומים רבים תיאוריות מוזרות אחרות, אותן מוחנו מתקשה להבין ולעכל. בנוסף לבעייתיות זו, מתקבלות "ידיעותינו" באמצעות "מערכות" מאוד לא וודאיות. הקליטה הראשונית מתבצעת באמצעות מערכת החושים שלנו המאפשרת רק לחלק מהמידע להיקלט. חוש הראייה שלנו אינו קולט למשל תדרי אולטרא סגול בעוד הדבורה מבחינה בהם בקלות, פרחים רבים הנראים בעינינו "לבנים" הם למעשה בעלי גווני אולטרה סגול רבים ומגוונים. חיות רבות ובראשן הדוב מסוגלות לקלוט מידע רב ומגוון ממרחקים גדולים באמצעות חוש הריח שלהן. חיות רבות "מרגישות" (מקבלות מידע) לפני אסונות טבע כגון רעידות אדמה בעוד אנחנו "עיוורים" לכך. גם מערכת הפקת המסקנות שלנו בעייתית. לאחר קבלת "קלט" של מידע ממערכת החושים שלנו, אנו שוקלים אותו מול "בנק" מידע מהזיכרון שלנו שהוא "פגום" מכמה סיבות. הראשונה היא מעצם העובדה שה"עובדות" שלמדנו במהלך חיינו עשויות להיות מוטעות (כמו בדוגמאות הפתיחה).<br />אפילו במקרים שאותן העובדות אינן ממקור מפוקפק כגון טלוויזיה, אינטרנט, עיתונים, מחקרים ושיחות של רכילות ואפילו אם אנחנו גאונים ברמה של איינשטיין, בסיס הידוע היום אינו וודאי לתגליות המחר.<br />עד המאה ה 20 חשבו ברצינות רוב המדענים כי אנו קרובים לסוף ההבנה וההגדרה של חוקיות הארץ והיקום. המדע נחשב "דטירמניסטי" והתפישה הייתה כי נוכל לחזות כל דבר ביקום לאחר השלמת<br />ההבנה של מנגנון ואופן הפעולה של כל מערכות הקיום. אולם תורות חדשות כגון מכאניקת הקוואנטים,<br />הכוללת את "עיקרון אי הוודאות" ותורת הכאוס המסבירה את ההשפעה העצומה של משתנים קטנים על יציבות מערכות גדולות, שברו את התפישה השגויה הזו וכיום, יותר מתמיד מבינים המדענים כמה אנחנו עדיין לא מבינים.. הסיבה העיקרית השנייה לבעיית הסקת המסקנות שלנו (או "ידיעתנו"), היא ה"אני הנחבא" שלנו או כפי שהפסיכולוגים קוראים לו ה"תת מודע". לפי פרויד, יונג ואחרים אופן זיכרון הקלט שלנו מושפע מאוד ממבנה האישיות שלנו, שלחלקה אין אנו מודעים כלל. ללא ידיעתנו או הרשאתנו זוכר המוח שלנו דברים חלקיים, בצורה מעוותת או בכלל "מוחק" אותם עקב הפרעות ובעיות נפשיות, אותן יש בכולנו (הראו לי אדם "שפוי" לחלוטין ואני אראה לכם אדם השרוי באשליות..).<br />פילוסופים מערביים רבים נאבקו בהגדרת המציאות ו"ידיעת" המציאות וחלקם אף טענו (וניסו להוכיח)<br />כי "לא ניתן לדעת דבר באמת" גם פילוסופיות מזרחיות כגון תורת ה"דאו" קובעות כי "אין דבר קבוע, זולת השינוי"<br />(כולל ידיעת דבר מסוים בזמן נתון). ובכן, מה נותר לעשות? האם יש לפקפק בכל דבר?<br />האם הספקנות וחוסר הוודאות המעורר חשש הנם חזות הכול?<br />אולי ניתן גם כאן ליישם את העיקרון העתיק שהתוו פילוסופים כגון אריסטו, חכמים כדוגמת הרמב"ם ותורות כתורת ה"בודהא" וה"דאו" הסיני. עיקרון "שביל הזהב" או "דרך האמצע" מחפש תמיד את האיזון בין מצבי קיצון. כלומר מצד אחד, בפעם הבאה שמקבלים "מידע" ומפיקים ממנו מסקנה,<br />גם אם היא מגיעה עם האמירה הכול כך נפוצה במחוזותינו "תאמין לי" וייתכן בהחלט שהמשמיע באמת "מאמין" במידע שברשותו ובמסקנה שהפיק, רצוי לבדוק, להצליב מול מקורות מידע מהימנים עד כמה שאפשר ולנסות להפיק מסקנה רציונאלית ככל האפשר. על אף הידיעה שאין וודאות שהמידע נכון, או שהמסקנה שלנו מתאימה, יש לאמץ אותה כ"הדבר הנכון על פי המידע שברשותנו ועד שנדע אחרת"<br />כך לא ניכנס לחרדות מפני הבלתי וודאי ו/או שיתוק מנקיטת פעולה, באופן משכיל, רגוע ומציאותי ככל הניתן. את דעתנו בנושא כדאי תמידי ללוות (מבחינה פנימית ו/או חיצונית) במשפט: "למיטב ידיעתי והבנתי" וכך גם לפעול. בעולם/חיים בעלי רמת אי וודאות גבוהה, יש להעריך את המצב בכלים העומדים לרשותנו, כמיטב יכולתנו ובידיעה ברורה כי ייתכן שאנו טועים –<br />ללכת קדימה.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-279553933023793788?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-61514812514588101492009-10-15T08:16:00.000-07:002009-10-15T08:26:44.491-07:00מדוע אנו חרדים?<br />מדוע רבים כל כך מאיתנו חשים לחץ או עקה (Stress) לעיתים תכופות כל כך בחיינו?<br />יש סוגים שונים ורמות שונות של חרדה. הבסיסית ביותר והקשה ביותר להפגה היא החרדה הקיומית.<br />לפי סולם סיפוק הצרכים של מאסלו, הצורך והביטחון הקיומי הוא הבסיס לפירמידת הצרכים שלנו.<br />כאשר לעיתים תכופות או במקרים מסוימים רוב הזמן, ההרגשה היא ש"אין ביטחון קיומי",<br />הרמות הגבוהות יותר של סיפוק צרכים והנאות נפשיות רוחניות (או במילים אחרות "אושר") –<br />אינן מתפקדות כראוי והאדם נמצא במצב של אומללות (ברמות שונות)<br />ניתן לטעון כי "ביטחון קיומי" הנו קל יחסית להשגה בישראל של המאה ה 21 ומבחינה ריאלית זה נכון,<br />גם מחוסרי העבודה בישראל מקבלים הכנסה מהמדינה שמספיקה לגג מעל ראשם ואוכל לקיומם.<br />הבעיה היא ש"ביטחון קיומי" הנו מושג נפשי בעיקרו ויכול לכלול בתפישתנו גם כל ירידה ברמת החיים<br />(כולל אצל מיליונרים, הם אינם פטורים מהבעיה) או אפילו כל שינוי במסלול והרגלי חיים נרכשים.<br />לא ניתן לנבא את העתיד ובוודאי שלא ניתן "להסדירו" בהתאם לצרכינו ורצונותינו. לגבי העתיד קיימות<br />לגבינו רק שתי אפשרויות התייחסות: "יהיה בסדר" או "יהיה רע" חלקנו נבצע פעולות יזומות למען שיפור עתידנו וחלקנו,<br />לא נעשה, אבל בכל מקרה לאחר מכן, נוכל להתייחס רק באחת משתי הגישות הללו. מיותר לציין כי גורסי<br />ה"יהיה בסדר" חיים טוב יותר, מצליחים יותר ונהנים יותר בחייהם. אף על פי שאין סיכוי ש"תמיד יהיה טוב"<br />החיים הרי, אינם "פלאטו" של התרחשויות קבועות אלא עליות וירידות המורכבות מתקופות ומאורעות<br />חיוביים ומוצלחים ותקופות ואירועים של כשל. ה"טריק" הוא שימוש בביטחון ובאנרגיות החיוביות, כדי<br />"לדחוף" את החיים לכיוונים חיוביים וגם להשתמש באותו הביטחון הכללי כדי לעבור תקופות קשות ואירועים<br />של כישלונות ולהתרומם חזרה. מקור ה"חרדה הקיומית" לדברי מומחים, הנו בתקופה פרהיסטורית קדומה,<br />בה היה גזע האדם שרוי בסכנות קיומיות אמיתיות (להיטרף למשל) בכדי לשרוד בכל הסכנות התפתח אצלנו<br />(כמו גם בבע"ח אחרים) מנגנון "ברח או הילחם" שמציף את הגוף בחומרי "דלק" שנותנים לנו אפשרות,<br />להימלטות מהירה או להישאר ולהילחם. מסתבר שכיום, אותו מנגנון עתיק נכנס במקרים רבים לפעילות יתר,<br />בעיקר עקב מצב נפשי (עקה, Stress) כאשר המוח חושב שאנחנו בסכנה (גם דמיונית)<br />אותם החומרים שנועדו להצילנו ממוות, גורמים לנו כיום נזק נפשי וגופני גדול (כולל לחץ דם גבוה, שבץ והתקפי לב)<br />במצבים קיצוניים (שהולכים ומתרבים בעשור האחרון) הנזק כל כך גדול שיש לטפל בו מהכיוון הנפשי (פסיכותראפיה)<br />או מהכיוון הגופני (תרופות פסיכיאטריות) או שילוב של השניים.<br />כיוון אחר של טיפול בבעיות חרדה (קלות עד קיומיות) הוא הכיוון הרוחני. "קליניקות" "מרפאים" ו"הילרים"<br />רבים מציעים כיום לאדם החרד אפשרויות ושיטות טיפול רבות שאינן "קונבנציונאליות" וחלקם אף עוזרים בהצלחה.<br />כמו כן התפתח בשני העשורים האחרונים כיוון שנקרא "טיפול פילוסופי" או "תראפיה פילוסופית"<br />(גם בישראל) המציע בנוסף להבנת מקור הבעיה וטיפול בה, גם שינוי "פילוסופיית החיים"<br />של המטופל למניעת בעיות חוזרות בעתיד. מידע נוסף בנושא, מופיע בספריו של לו מרינוף (ארה"ב) ואדיר כהן (ישראל)<br />איך יודעים אם סובלים ב"חרדה קיומית"? אולי ניתן לעצור רגע, להתבונן על חיינו, ולבדוק שלושה דברים –<br /><br />האם כאשר עומד להתרחש אירוע בו אנו עתידים ליטול חלק, אנו בד"כ חשים ש"יהיה רע" או "אני אכשל"<br />או להיפך ("יהיה בסדר")?, האם אנו בהרגשה של שליטה בחיים, או שאנו מרגישים כנוסע באוטובוס של "ספיד"?<br />(בו אין נהג שיודע מתי ואיך הוא יעצור, אם בכלל) והאם דרישות החיים נראות לנו כקירות העומדים לסגור עלינו<br />(כמו בסרט "מלחמת הכוכבים") או יותר כמרחב פתוח ולא מוגדר בו הכול אפשרי? אם אנחנו שייכים ל"חרדים" כדאי שנדע להכיר בכך ולהתחיל סוג כלשהו של טיפול אפקטיבי.<br />רמות נמוכות יותר של חרדה (אבל נפוצות יותר) הן "חרדות ביצוע". שוב, גם במקרה זה מתעתע בנו מוחנו<br />בניגוד לרציונל הריאלי. לפני כל ביצוע שלנו (משימה, מבחן, תחרות, אחר) אנו עומדים בפני השאלה:<br />מול מי אנו מתחרים? מול מה אמור הביצוע שלנו להוות השוואה? אנו יכולים לבחור ארבע אפשרויות –<br />מול הביצוע/אדם/תוצאה הטובה ביותר, מול הביצוע/אדם/תוצאה הגרועה ביותר, מול הממוצע (בעיני החברה)<br />של הביצוע/אדם/תוצאה ומול עצמנו. בחירה באפשרות הראשונה, תיצור אנשים תחרותיים והישגיים מאוד,<br />אולם לא בטוח ששלמים/מאושרים מאוד. בחירה באפשרות השנייה הנה בחירה שאם היא שלמה, עשויה להקטין את החרדה, אולם לא בטוח שתמלא את שאיפות ההגשמה העצמית וההערכה העצמית שלנו, בחירה באפשרות השלישית,<br />תחלק את הבוחרים לחרדים ובטוחים במידה שווה ואילו בחירה באפשרות הרביעית (אני מתחרה מול עצמי ומנסה להשתפר) –<br />עשויה לתת מענה אופטימאלי במידה והיא נעשית באופן מאוזן (אני שמח אם השתפרתי,<br />אם לא, תהיה הפעם הבאה) כך או כך מסתבר שהאיבר המשמעותי ביותר להישרדות גזע האשם (המוח)<br />מקים בפנינו בעצמו את המכשול להגשמה עצמית וחיים מאושרים.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-6151481251458810149?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-27860517650801990132009-10-15T07:19:00.000-07:002009-10-28T09:23:33.373-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/Stcvyc4PAhI/AAAAAAAAABU/pSvtdhhppTU/s1600-h/scan0029.jpg"><strong><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5392831622591480338" src="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/Stcvyc4PAhI/AAAAAAAAABU/pSvtdhhppTU/s320/scan0029.jpg" style="cursor: hand; float: left; height: 320px; margin: 0px 10px 10px 0px; width: 214px;" /></strong></a><strong> "כל שצריך להיות אדם"</strong> – ד"ר נמרוד אלוני<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הספר מוגדר כ"אנתולוגיה" וד"ר אלוני שהוא דמות מרשימה בפני עצמו,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בעצם "רק" בחר את הטכסטים, ערך וכתב להם הקדמות.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הספר מוגדר ע"י ד"ר אלוני כ"מסע בפילוסופיה חינוכית" <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והוא ערוך בשבעה שערים:<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">1. "השתוקקות פילוסופית: על אהבת החוכמה והכמיהה לאמנות החיים"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">2. "מאפייניה ותכניה של הפילוסופיה החינוכית"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">3. "טבע האדם והתכלית האנושית"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">4. "תחומי הדעת ודרכי הידיעה: מגמות בחינוך האינטלקטואלי"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">5. "אתגרים מוסריים בחינוך ובחברה"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">6. "מקורות ומגמות בחינוך ההומנסיטי"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">7. "הכתבים המכוננים: יצירות מופתיות ותשתיות בפילוסופיה החינוכית"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">רשימת כותבי המאמרים נעה מהפילוסופים של העת העתיקה פלאטו, אריסטו, קונפוציוס ולאו טסה, דרך הוגים מימי הביניים ועד אנשי רוח מהמאה ה 20 כראסל, דיואי, פרנקל, ליבוביץ' ועוד (עם דגש על יהודים וישראלים)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הספר הוא מקור מרתק של הנאה, ידע וחוכמה.<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-2786051765080199013?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-74789898696492028152009-10-15T07:16:00.000-07:002009-10-28T09:22:50.241-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/StcvGF88dgI/AAAAAAAAABM/iLyWsDbFl1I/s1600-h/scan0025.jpg"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5392830860522976770" src="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/StcvGF88dgI/AAAAAAAAABM/iLyWsDbFl1I/s320/scan0025.jpg" style="cursor: hand; float: left; height: 320px; margin: 0px 10px 10px 0px; width: 209px;" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>"חייו ומותו של כדור הארץ"</strong> – פיטר ד וורד ודונלד בראונלי.<br />ספר "מדע פופולרי" העוסק בחיזוי עתידו של כדור הארץ ע"י בחינה מדוקדקת של עברו הפרהיסטורי וניתוח המנגנונים "המפעילים" אותו כולל המנגנונים המאפשרים חיים. הספר כתוב בבהירות מופלאה המאירה לקורא ההדיוט את מורכבות המנגנונים שאפשרו התפתחות וקיום חיים, דווקא על פני "כוכב הלכת השלישי מהשמש" במערכת סולרית נידחת בפאתי גלקסית שביל החלב.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">יותר מכל הספר גורם לקורא, שבד"כ עסוק בטרדות וצרות היום יום של המין האנושי להרגיש פתאום ענווה. קנה המידה בה נבחנים הדברים "זורק" אותנו בני האדם למקומנו הראוי, קיום קצר מועד כאפיזודה חולפת בשבריר של שנייה במהלך ההתפתחויות האיטיות והסבלניות של היצור הענק לו אנו קוראים "כדור הארץ" תחום המחקר המדעי של מחברי הספר נקרא "אסטרוביולוגיה" <br />וממש גורם לקורא לרצות ללמוד ולעסוק בו.<br />ספר נוסף קשור – "ארץ נדירה" <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(אותם המחברים, עוסק בשאלת קיום חיים אחרים ביקום)<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-7478989869649202815?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-79043131000896881852009-10-15T07:13:00.000-07:002009-10-28T09:21:51.880-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/StcuSMjQ4lI/AAAAAAAAABE/fk3_bhZey3g/s1600-h/scan0027.jpg"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5392829968941113938" src="http://2.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/StcuSMjQ4lI/AAAAAAAAABE/fk3_bhZey3g/s320/scan0027.jpg" style="cursor: hand; float: left; height: 320px; margin: 0px 10px 10px 0px; width: 214px;" /></a> "<strong>אפלטון במקום פרוזק</strong>" ו"<strong>תרפיה לשפויים</strong>" – ד"ר לו מרינוף<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ספרים מסוג "שיפור חיים אישי". בשני ספריו, מביא המחבר את בשורת<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ה"טיפול הפילוסופי" (להבדיל מטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי) למודעות הקוראים. לו מרינוף הוא גם נשיא אגודת המטפלים הפילוסופים בארה"ב (ישנן אגודות נוספות באירופה) והא מומחה בהפשטה של רעיונות ותפישות פילוסופיות לצורך שימוש והבנה של קוראים שלא למדו פילוסופיה.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">עיקרון התפישה: לכולנו כבני אדם יש "פילוסופיית חיים" אישית בין שהיא מודעת לנו בחלקה או כולה ובין שלא. לפי פילוסופיית חיים זו אנו מכוונים את חיינו, ויוזמים ומגיבים במעשים, דיבורים ורגשות כלפי אירועי החיים.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">קורה לא מעט שהפילוסופיה האישית שלנו הינה מזיקה לנו ומפריעה לנו בחיים<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(הן בהישגים והן באיזון הנפשי) בעוד שהטיפול הפסיכולוגי מתמקד בהשפעות רגשיות של עברנו והבנתם בלבד והטיפול הפסיכיאטרי מתמקד בהשגת האיזון הכימי בראשנו (במידה והיה קיים חוסר-איזון) ע"י תרופות, הטיפול הפילוסופי ממשיך מעבר לכך (ולכן אינו סותר טיפולי פסיכולוג או פסיכיאטר) ושואף לתקן את אופן תפישתנו או פילוסופיית החיי שלנו, כך שגם במקרים עתידיים ולא רק במשבר נוכחי כלשהו – נהיה חזקים ומאוזנים יותר להתמודדות עם קשיי החיים.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">החומר בהחלט מעורר מחשבה ונותן כלים מעשיים ביותר לשימוש כל מי שחווה משברים, תחושת ריקנות או קשיים אחרים בחייו וב"בונוס" פותח את העולם הפילוסופי העשיר והמרתק מההוגים היוונים, ההודים והסינים העתיקים ועד תפישות מהמאה ה 20.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מומלץ להתחיל עם "אפלטון במקום פרוזק" ולאחר מכן לקרוא את "תרפיה לשפויים"<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בתאבון!<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-7904313100089688185?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6759465190758294991.post-82059156854389746182009-10-15T07:10:00.000-07:002009-10-28T09:20:40.125-07:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/Stctlza4h6I/AAAAAAAAAA8/w3OmIlaYSpY/s1600-h/scan0026.jpg"><strong><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5392829206280832930" src="http://1.bp.blogspot.com/_RzhHXhGCGl8/Stctlza4h6I/AAAAAAAAAA8/w3OmIlaYSpY/s320/scan0026.jpg" style="cursor: hand; float: left; height: 320px; margin: 0px 10px 10px 0px; width: 211px;" /></strong></a><strong> "כמעט כמו לוויתן"</strong> – סטיב ג'ונס<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ספר "מדע פופולרי" שמחברו מביא שורת טיעונים, ממצאים ומחקרים עדכניים<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לחיזוק תיאורית "מוצא המינים" של צ'רלס דרווין שלמרבה הפלא (ואולי לא?)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">עדיין נמצאת במצב של התגוננות וויכוח בכל העולם מצד מאמינים שונים שמשמעות המנגנון האבולוציוני הטבעי מאיים על אמונתם. בספר מובאות שלל עובדות וממצאי מחקרים שחלקם מסבירים טענות וחיזויים שכתב דרווין בעצמו ללא היכולת להוכיח זאת וחלקם באים לפרק טענות והתקפות נגד של "הבריאתנים" (מחזיקי ומאמיני תיאורית הבריאה האלוהית כלשונה)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אזהרה – קשה מאוד להניח את הספר מרגע שמתחילים לקרוא והוא אינו דק..<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תוכנית קשורה – The War on Science (מסרטי המדע של ה BBC)<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6759465190758294991-8205915685438974618?l=boazbm.blogspot.com' alt='' /></div>בועז בש-מרץ'http://www.blogger.com/profile/00037231665373862171noreply@blogger.com0